חסן וויטסייד הוא בלי שום ספק אחד השחקנים עם הסיפורים היותר מעניינים בליגה. שיחק קצת בנ.ב.א, עבר לכל מיני ליגות קיקיוניות כולל לשכנתנו לצפון (לבנון), ומשם איכשהו התגלה במיאמי, שם הפך בין רגע לסנסציה. הוא כבר היה מלך החסימות של הליגה וגם מלך הריבאונדים של הליגה. הוא אתלטי, עם טאץ' טוב וגם שחקן אטרקטיבי שאוהב לסיים בדאנק בלי בושה. אפילו בשנה האחרונה הוא סיפק ממוצעים של 12 נקודות, 11 ריבאונדים ו-2 חסימות ב-23.3 דקות משחק. ב-36 דקות, הוא בהחלט היה יכול לקרוא תיגר על מלכות הריבאונדים והחסימות של הליגה, שוב עם 17.5 בקטגוריה הראשונה וכמעט 3 בקטגוריה השנייה.
הבעיה? בחור צעיר יותר, אתלטי פחות, אקספלוסיבי פחות, כנראה גם קצת יותר רגוע, שיחק בדיוק את אותו מספר דקות (23.3) כמו וויטסייד, וזאת למרות שהוא קולע פחות (9 נק'), מוריד הרבה פחות ריבאונדים (7 למשחק), וחוסם חצי ממה שוויטסייד חוסם. אז יתכן ונקודתית יש כאן לא מעט הסברים כולל האגו של הראשון וההגנה של האחרון. וכבודם של ההסברים האלה מונח במקומם.
אנחנו עוד נגיע לזה, אבל זה לא בדיוק הנושא של הפוסט הזה. הנושא של הפוסט הזה הוא המהפך העצום שעמדת הסנטר עברה ב-23 השנים האחרונות בליגה (כי רק מאז יש נתונים מלאים ב-NBA.COM) ובאם אדביו הוא רק דוגמה אחת מני רבים. בפוסט הזה אני אראה שלמרות שלא מעט מזלזלים בעמדת הסנטר, וטוענים שהם מצרך זול בליגה (Commodity), הרי שלמעשה עמדת הסנטר השתפרה באופן מובהק סטטיסטית לאורך השנים, וכי במדדים לא מעטים ניתן אף לומר שהיא העמדה החזקה במגרש הכדורסל המודרני. אני אעביר גרפים בין השנים, אני אראה שיפורים בעמדת הסנטר הן ברמת הסטטיסטיקה האישית (למשל TS% שהוא אחוז הקליעה האמיתי של השחקן בהתחשב בזריקות מ-2 ומ-3), והן ברמת הסטטיסטיקה הקבוצתית (ההשפעה הישירה של הסנטר על מספר ניצחונות קבוצותיו בעונה), אני אמציא קטגוריות סטטיסטיות שאולי תהיה בהן בשורה כללית, ואולי לא. ובעיקר – אני אסביר למה אדביו משחק לא פחות מוויטסייד, כלומר פרט לעובדה שהאחרון הוא קצת נאט-קייס, ואוכיח שלא רק שבאם אדביו הוא יופי של סנטר, אלא שלחסן וויטסייד יש קייס אמיתי לסנטר הגרוע בליגה!
על מנת לבצע את הבדיקה שלי לאורך השנים, התייחסתי רק לשחקנים ששיחקו לפחות 5 דקות בממוצע בכל אחד ממשחקי העונה, או במילים אחרות – שחקנים ששיחקו לפחות 410 דקות בעונה (פרט לשתי העונות המקוצרות, 1999 עם 250 דקות ו-2012 עם 330 דקות). זה מנטרל בערך שליש מהשחקנים שסתם נמצאים על התפר שבין הג'י ליג לליגה, ובגדול כולל רק שחקנים משמעותיים יותר או פחות.
עוד מעט ויזואליה וגרפים, אך תחילה הסבר קטן על מדד ה-BPM:
**
BPM ׁ- כלומר, BOX PLUS MINUS, הוא מדד מקובל למדי שנועד לבדוק עד כמה כל שחקן הוא באמת טוב, יש אמנם עוד מדדים דומים (PER למשל) – ה-BPM מודד עד כמה השחקן טוב יחסית לממוצע השחקנים בנ.ב.א. BPM חיובי משמעותו שחקן טוב (לג'ורדן בעונותיו הטובות באמת היה BPM של 12 בערך), BPM של 0 אומר שמדובר בשחקן ככה ככה (למשל, בשנה האחרונה, ארון ביינס, בויאן בוגדנוביץ' ודי.ג'יי אוגוסטין) ואילו BPM שלילי מצביע על שחקן טוב פחות. המדד לוקח לידי ביטוי כמעט כל קטגוריה סטטיסטית חשובה (איבודים, ריבאונדים, דקות משחק, אסיסטים וכו' וכו') והוא נחשב בעיני רבים כאחד המדדים הטובים ביותר לשחקנים, גם אם הוא לא מושלם (אולי משום שהוא מנרמל פוזשנים, ולא נותן ביטוי מוחלט לשחקנים שמקבלים יותר דקות לעומת שחקנים שמקבלים פחות דקות).
מבלי להכביר במילים, ה-BPM מורכב מ-BPM התקפי (OBPM) ו-BPM הגנתי (DBPM), שביחד מצביעים על איכות השחקן. בשנה האחרונה למשל, אל פארוק אמינו היה ממוצע בהתקפה עם OBPM ששאף ל-0 ואילו קאריס לוורט היה ממוצע בהגנה עם DBPM שגם הוא שאף ל-0. את המדד ההתקפי השנה, הובילו שחקנים כמו ג'יימס הארדן וסטף קרי, בעוד את המדד ההגנתי (DBPMׂ) הובילו שחקנים כמו יאניס ורודי גובר (וגם מיצ'ל רובינסון – כאמור, המדד מנרמל פוזשנים).
כך או כך, מדובר במדד מקובל מאד, גם אם כאמור, לא מושלם. והנה כאן למטה – הגרף במשך השנים (97 עד 2019) כפי שהוא מתייחס לסנטרים, הן ב-OBPM, הן ב-DBPM והן ב-BPM הכללי.
הממוצע של הסנטרים של הליגה (כאמור, שחקנים ששיחקו לפחות 410 דקות בעונה) משתפר עם השנים, ולא רק שהוא משתפר עם השנים, הוא משתפר בעיקר בהתקפה (לאור חדות הגרף העולה), שזה מדהים לאור העובדה שרוב הקולות שאני מכיר מדברים על עמדת הסנטר ככזאת שקריטית היום דווקא בצד ההגנתי. כפי שרואים בתמונה, כל הגרפים עולים ליניארית עם השנים, החל מעונת 1996-1997 ועד היום. הקו הכחול (BPM התקפי) עולה בשיפוע חד יותר מאשר הקו הירוק (BPM הגנתי) שעולה אף הוא, ובעיקר – ה-BPM הכללי באדום (שלמיטב הבנתי הוא סכום שני הנתונים האחרים, ולא הממוצע שלהם) עולה בשיפוע חד למדי, החל מהטווח השלילי (כל מה שמתחת למישור) ברוב השנים, לטווח חיובי מובהק בשנים האחרונות. במילים אחרות, הסנטרים היום תורמים יותר לפלוס מינוס מאשר אי פעם. בצד ההגנתי, זה אולי ברור, אבל לא הרבה פחות, גם בצד ההתקפי.
במספרים אמיתיים זה נראה לא פחות טוב. בעונת 96-97, ה-BPM הממוצע של סנטר (ששיחק לפחות 410 דקות בעונה), היה 1.2- (שלילי), השנה הוא 1.6+ (חיובי). זה הבדל עצום. בהגנה, סנטרים עלו מ-1.2 בממוצע בעונת 96-97 ל-1.8 בממוצע בעונה האחרונה, ואילו בהתקפה (OBPM) הם עלו ממדד שלילי מאד (2.4-) למדד כמעט חיובי, שלא לומר שוויוני למדי (0.2-).
—
טוב, אני רואה שלא השתכנעתם – אחרי הכל, זה לא כאילו שקאזינס או קא"ט לקחו אליפויות בזמן האחרון, אלא רק לברון, דוראנט וקאווי ועוד כל מיני סמול פורוורדים כאלה ואחרים. אז אולי הגרף הבא ישכנע אתכם:
אז מה אנחנו רואים כאן? מה שעשיתי הוא לקחת את הדירוג של כל אחת מחמש העמדות שנה לאחר שנה בכל קטגוריה סטטיסטית. כלומר, אם ה-BPM של עמדת הסקנד גארד לצורך העניין הייתה הגבוהה ביותר מבין חמש העמדות של הכדורסל באותה שנה, הרי שהוא ידורג במקום הראשון, לעומת זאת – העמדה עם ה-BPM הממוצע הנמוך ביותר, תדורג במקום האחרון.
והנה לקחתי ארבעה נתונים סטטיסטיים התקפיים יחסית. ה-Offensive Win Share שהוא עוד מדד סטטיסטית מקובל שמספר את תרומתו החלקית של שחקן לניצחון הקבוצה שלו ברמה ההתקפית ועוד נפרט עליו בהמשך. ה-Offensive Box-Minus ׁוגם את ה-Box Plus-Minus הכללי. ׁ(OBPM, BPM), זה לצד ה-True Shooting שמספר לנו מהו אחוז הקליעה האמיתי של שחקן, בהתחשב בכך שקליעה מהשלוש שווה יותר מאשר קליעה מה-2 (ולכן בעיקרון 40% מה-3 שווים כמו 60% מה-2).
בשביל להקל עליכם, צבעתי:
באדום: כל פעם שעמדת הסנטר (העמדה הנבחנת כאן), הייתה העמדה הטובה מבין חמש העמדות בליגה באותה שנה.
בשחור: כל פעם שעמדת הסנטר (הנבחנת כאן), הייתה העמדה החלשה מבין חמש העמדות בליגה באותה שנה.
בכחול: כל השאר.
אתם לא טועים, בשנים הראשונות יש המון שחור. ובשנים האחרונות יש המון אדום. מה שאומר שכן – עמדת הסנטר במדדים התקפיים הופכת להיות חשובה יותר ויותר ככל שנוקפות השנים:
Offensive Win Share: כבר חמש שנים ברציפות, שעמדת הסנטר היא הראשונה בליגה, וזאת לאחר שב-9 מתוך 10 השנים הראשונות שנבחנו (1997-2007), היא הייתה אחרונה. לזה, גבירותיי ורבותיי, קוראים "מהפך".
Offensive BPM: עמדת הסנטר באופן מסורתי היא האחרונה בליגה מהבחינה הזאת, לפני שלוש שנים אמנם חל שינוי מסוים, אך בשנה האחרונה הוא הפך להיות דרמטי והנה הסנטרים מובילים את כל הליגה במדד הזה.
Total BPM: מעט פחות דרמטי, אבל באמת שרק מעט. עד 2008, עמדת הסנטר הייתה לסירוגין העמדה הגרועה או כמעט הגרועה במדד הכה חשוב. הזה. אך ב-9 מתוך 11 השנים האחרונות, עמדת הסנטר מובילה את הליגה ובפער.
TS%: אם בחמש מתוך שבע השנים הראשונות שנבדקו (97-03), עמדת הסנטר הייתה איפשהו באמצע העמדות – כשכאמור, הסנטרים זורקים בעיקר מטווחים מאד קרובים והם גבוהים יותר מאשר כל אחד אחר – הרי שכבר 11 שנים ברציפות, עמדת הסנטר היא בקלות העמדה עם אחוז ה-TS הטוב בליגה.
אבל אם אתם רוצים משהו קונקרטי יותר מסתם דירוגי עמדות – אם אתם רוצים לראות בפועל בכמה השתפרה כל עמדה במשך השנים, ובעיקר כאמור עמדת הסנטר, אז קודם כל שיעור קצר בסטטיסטיקה (אתם מוזמנים לדלג אם למדתם סטטיסטיקה).
[[ פסקת הסבר סטטיסטית – שמטרתה להסביר את שני הגרפים למטה.
ממוצעים הם גדלים שנותנים לנו מידע חשוב לגבי התפלגות התוצאות, אבל הרבה פעמים מידע זה אינו מספק, בעיקר כשהתוצאות אינן מפוזרות באופן נורמלי סביב הממוצע. הגרפים הבאים יעזרו לנו להבין האם ממוצעי הדירוג מעל אכן נובעים מהשיפור של הסנטרים בקבוצה או שיש כמה סנטרים מיוחדים (תחשבו אולג'ואן או אמביד) שמושכים את הממוצע כלפי מעלה ומעוותים את התוצאות. עבור כל עמדה נוכל לראות את התפלגות הערכים בצורה מתומצתת.
חציון הוא הערך שחצי מהערכים גדולים ממנו וחצי קטנים ממנו. כלומר, זהו הערך שנמצא בדיוק באמצע בין הערכים הגבוהים לנמוכים. למשל, בסדרה הפשוט 1,3,5,13,18, הממוצע יהיה 8, אך החציון – הערך שנמצא באמצע הוא 5. בדרך כלל, כשיש הבדל משמעותי בין הממוצע לחציון, המשמעות היא שההתפלגות אינה "מאוזנת" סביב הממוצע. בגרפים למטה תראו שהחציון מופיע כקו באמצע המלבן ואילו הממוצע מופיע ככוכבית צהובה.
בדומה לחציון עבורו חצי מהתוצאות הן גדולות יותר ואילו חצי קטנות יותר, ניתן להגדיר כל סף אחר ולשאול כמה מהתוצאות נמצאות מתחתיו או מעליו. למשל, אחוזון 25 שנקרא גם הרבעון הראשון אומר שרבע מהערכים בהתפלגות יהיו מתחת לערך זה בעוד שאחוזון 75 או הרבעון השלישי, יתאר את הערך שבו 3.4 מהערכים נמצאים מתחתיו ורק רבע מעליו. המלבנים בגרפים מסמנים את התחומים עבור כל עמדה בין אחוזון מוגדר (בגרף העליון, עבור אחוזון 25 עד אחוזון 75 (כלומר, שני הרבעונים האמצעיים), ואילו בגרף התחתון – אחוזון 10 עד אחוזון 90). כך, בגרף העליון חצי מהערכים הכוללים נמצאים בטווח הריבועים האפורים, ואילו בגרף התחתון, 80% מהערכים נמצאים באותם מלבנים.
המיקום של החציון \ ממוצע בתוך המלבנים מלמד אותנו גם הוא איך מפוזרים הערכים. ככל שהחלק של המלבן מעל החציון גדול יותר, זה אומר שהערכים שם יותר מפוזרים לעומת האיזור הקטן יותר שם הערכים יותר צפופים. ]]
הגרף הזה משווה בין ה-Offensive Win Shares שהשיגה כל עמדה ב-1997 לעומת אלו שכל עמדה השיגה ב-2019. למען האמת זה די מספיק לראות בגרף, שהסנטרים בשנת 2019 הם בצמרת ביחס לשאר העמדות, ואילו בשנת 1997 הם בתחתית לעומת שאר העמדות.
אבל בכל זאת הסבר קטן – בכל אחת מהעמודות יש שני מלבנים אפורים נפרדים, המלבן התחתון מספר לנו על הרבעון השני – כלומר, השחקנים הקצת פחות טובים אבל לא ממש גרועים (שזה הרבעון הראשון) – כמה אותו רבעון שני תרם ב-OWS. החלק העליון מספר לנו על הרבעון השלישי, כלומר השחקנים הטובים יחסית, אבל לא הכי טובים (הרבעון הרביעי), וכמה OWS הם תרמו. הנקודה הצהובה מספרת לנו על הממוצע של כל עמדה ואילו הקו האופקי בין המלבנים מספר לנו על החציון. הקו האנכי הדקיק התחתון מראה לנו גם את המינימום בכל עמדה (כלומר הקו מתחיל ברמת ה-OWS של השחקן הגרוע ביותר באותה עמדה), בעוד הקו האנכי העליון מראה לנו את המקסימום בכל עמדה (בערך, תיחמתי אותו).
ב-1997, ניתן לראות ששני המלבנים שמסמנים את הרבעון השני והשלישי נמוכות משמעותית מאלו של העמדות האחרות. אך ב-2019 הכל מתהפך וניתן לראות שהסנטר הרחק מעל כל שאר העמדות מבחינת ה-OWS של מרב השחקנים הנורמליים בו (כלומר, הרבעון השני והשלישי), החציון גבוה יותר ואפילו הממוצע גבוה יותר מאשר זה של שאר העמדות (הנקודה הצהובה כאמור).
והנה אותו הדבר פחות או יותר גם בשביל ה-TS%:
שוב, המגמות כאן ברורות. הגרף לא בדיוק דומה לזה הקודם – בגלל שתי סיבות: קודם כל, במקום להשתמש ברבעונים – השתמשתי באחוזונים (ה-10 וה-90) כלומר, הקוביות מראות לנו מי השחקנים שנמצאים ב-80% האמצעיים בליגה בכל עמדה (לא 10% הגרועים וגם לא 10% הטובים), ואילו הקו העליון מחליף את הקו התחתון מהגרף הקודם ומספר לנו על המקסימום, כלומר מהו ה-TS של השחקן הטוב ביותר בכל עמדה, בכל שנה.
גם כאן, ניתן לראות באופן מובהק ,שבעוד הסנטר היה איפשהו בתחתית או אמצע הגרף בשנת 1997, הוא מוביל בגאון הן ברמת הממוצע (הנקודה הצהובה), הן ברמת הכלל (האחוזון העשירי עד האחוזון ה-90) והן ברמת החציון, הרחק מעל כל עמדה אחרת. או במילים אחרות – גם במדד ה-TS, בדיוק כמו במדד ה-OWS, אין ספק שהסנטרים הרחק מעל כולם היום, ועשו שיפור משמעותי עם השנים.
—
ואם זה לא מספיק – אז מה דעתם על מספרים אמיתיים – כמה סנטרים תכל'ס קולעים. התשובה היא שיותר מכל אחד אחר, כמו שהגרפים האלה שקודם אראה ואחר כך אסביר – מראה.
אז יש כאן שני גרפים שממחישים נקודה אחת – סנטרים קולעים היום יותר, הן באופן אבסולוטי (בגרף השמאלי) והן באופן יחסי לקבוצה (בגרף הימני) מאי פעם.
בגרף השמאלי, ניתן לראות כי בעוד בשנת השפל של הסנטר באדום (במקרה עונת 2004, אבל האמינו לי שגם עונות קודמות לא היו הרבה יותר טובות), הסנטר הממוצע קלע רק 6.5 נקודות למשחק, הרי שבשנה האחרונה הסנטר הממוצע קולע כבר 10.5 נקודות למשחק, שזה גם הרבה יותר מהממוצע הרב שנתי של הסנטר (8.5 נק' למשחק).
הגרף הימני, לעומת זאת, מראה מהו אחוז הנקודות שהסנטר באדום קולע מתוך סך נקודות הקבוצה. בשנים הראשונות שנבדקו (סוף שנות התשעים ותחילת שנות האלפיים) הסנטרים תרמו בערך 15-16% מסך נקודות הקבוצות שלהם, ובסך הכל היו בהחלט אחרונים מבין כל העמדות. לעומת זאת, בעונה האחרונה תרומת הסנטרים להתקפה, היא כ-19% מסך נקודות הקבוצה – יותר מאשר שתי עמדות הפורוורד, גם אם פחות משתי עמדות הגארד. ובכל מקרה, שיפור משמעותי.
—
טוב, אתם אומרים – הבחור מלוס אנג'לס מביא לכם כל מיני נתונים שגם הוא בקושי יודע לחשב על מדדים סטטיסטיים מסובכים ואיכשהו מקנח עם נקודות, אבל מה עם נתונים סטטיסטיים פשוטים אחרים? ריבאונדים? אסיסטים? ובכן:
עזבו את המספרים עצמם – למרות שהם כאן לנוחיותכם. מה שבאמת חשוב הוא הצבע – הצבע מספר את כל הסיפור – אדום חזק זה נמוך ורע, כחול חזק זה גבוה וטוב, וכל השאר כמו תכלת וורוד זה איפשהו באמצע. יש כאן שלוש קטגוריות סטטיסטיות חשובות. כאמור, אחוז השימוש (USG) שאומר מהו האחוז מבין מהלכי הקבוצה שהסתיימו אצל שחקן מסוים, אחוז הריבאונדים – כלומר, איזה אחוז מבין סך הריבאונדים האפשריים בזמן ששחקן משחק – אותו שחקן אכן לוקח, וכן אחוז האסיסטים – כלומר, מבין הנקודות של חבריו לקבוצה של השחקן, כמה מהם התבצעו בגלל אסיסטים של אותו שחקן, במקרה הזה – הסנטרים של הליגה.
- USG% – כמו בשאר הנתונים, גם כאן יש הרבה אפור בהתחלה, אדום באמצע, והמון כחול בסוף – כלומר, המספרים רק עולים. במקרה הזה מ-17.5% שימוש ל-19% שימוש. לא נשמע כמו הרבה, אבל זה באמת לא מעט ובעיקר דומה לממוצע (הלא משוקלל!) בליגה.
- אחוז הריבאונדים לעומת זאת (מ-15% ב-1997 ל-17% היום), מעניין הרבה יותר. גם כך, סנטרים מתוקף תפקידם וגובהם לוקחים יותר ריבאונדים מאשר כל עמדה אחרת, זה ברור. אבל אפילו כך, הדומיננטיות שלהם עם השנים עולה, ואין ספק שבשנים האחרונות, אחוז הריבאונדים של הסנטרים הוא הגבוה אי פעם. תחשבו על זה אחרת – דווקא בעידן בו סנטרים מתבקשים לשחק הרבה בחוץ הן בהתקפה (לקלוע שלשות) והן בהגנה (לצאת על כל מיני סטף קרים שכאלה) – הם לוקחים יותר ריבאונדים מתמיד. לא מדהים? (ממוצע הליגה אגב, הוא רק 10%).
- אבל מעניין לא פחות, הוא אחוז האסיסטים. סנטרים פשוט מוסרים יותר היום. כמה יותר? יותר מפי שניים יותר. בעונת 2006, אחוז האסיסטים של סנטרים הגיע לשפל של 5.4% עלובים. בשנה האחרונה האחוז הזה קפץ ל-11.3%, קפיצה של פי יותר משניים מהשפל. אם זה לא שיפור משמעותי שמוכיח את הוורסטיליות העצומה בעמדה, אני לא יודע שיפור מהו. האחוז הזה כל כך גבוה, שבשנתיים האחרונות, הסנטרים מוסרים יותר מאשר עמדות הפאוור פורוורד והסמול פורוורדים. רק גארדים מוסרים יותר בממוצע ולמרות שממוצע הליגה הוא גבוה יותר (14.4%), ה-11.3 האלה רחוקים מלהיות רעים.
—
המדד האחד שבודק את השפעת השחקן האינדבדואלי על המשחק הקבוצתי ועל מספר הניצחונות הוא מדד ה-Win Share של Basketball Reference – זהו אמנם מדד סטטיסטי מסובך מאד ותיאורטי מאד עם מקדמים רבים והנחות לא מועטות, אבל הוא מקובל מאד היום כמדד חשוב במדידת תרומת השחקן לקבוצה והיסטורית הוא מדויק למדי (עם קצת יותר מ-90% דיוק, כך שקבוצה שניצחה 41 משחקים לצורך העניין בעונה, אנחנו נצפה שסך כל ה-Win Share של שחקניה, יהיה איפשהו בין 38 ל-44, מה שתמיד קורה. בניגוד ל-BPM, זהו לא מדד מנורמל, מכיוון שככל ששחקן משחק יותר – הוא בפועל תורם יותר לניצחונות הקבוצה. זהו כן מדד שנספר רק בניצחונות הקבוצה. כלומר – ייתכן כוכב על שיקלע 50 נקודות ויוריד 20 ריבאונדים במשחק, אבל ה-Win Share שלו יהיה 0 אם הקבוצה אף פעם לא מנצחת.
לענייננו, זהו המדד האחד שמודד את תרומת השחקן לניצחונות הקבוצה, והנה ראו – מבין חמש העמדות בנ.ב.א – עמדת הסנטר היא היחידה (!!) שבה ממוצע ה-Win Share לשחקן עלה עם השנים ולא ירד בו, כפי שנראה בגרף הבא, ובעיקר בגרף האדום העולה של הסנטר.
וכך הפך הסנטר לשחקן חשוב יותר ויותר כל שנה. מדי שנה, חשיבותם של כל אחת מארבע העמדות האחרות בכדורסל ירדה בהתחשב במספר הניצחונות של הקבוצה, פרט לתרומה של עמדה אחת באופן קונסיסטנטי למדי – עמדת הסנטר בקו האדום החזק, כשהסנטר הממוצע תרם פעם 3.5 ניצחונות לקבוצה שלו, בעוד היום הוא תורם כמעט חמישה ניצחונות. הפרש עצום.
—
בשביל להבין את הנתונים ולקלוט עד כמה הסנטר היא עמדה קריטית בכדורסל של ימינו, הן בצד ההגנתי, והן ואולי בעיקר בצד ההתקפי, צריך לראות משחקים. אבל נדמה לי שאם יש משהו אחד שבאמת מבדיל את הסנטר של היום מהסנטר של פעם – זו הניידות שלו, העובדה שהוא יכול לא רק לחנות מתחת לסל, משל היה יואינג, אלא גם לעשות דברים אחרים – להוביל כדור (יוקיץ'), למסור מה-Elbow (פלאמלי), להחליף בהגנה על גארדים נמוכים (איבקה), לנצל מיס-מאצ'ים בהתקפה על גארדים נמוכים (ברוק לופז), לחדור משל היו גארדים (קא"ט). הדינמיות הזאת, הוורסטיליות הזאת חדשה – וכאן, לסנטרים יש יתרון מובהק, כי הם יכולים לשחק כמו סנטרים של פעם (אמביד) אבל גם לעשות דברים שרק גארדים ידעו לעשות פעם (מארק גאסול).
זה צריך להיות ברור מצפייה במשחקים – אבל איך מוכיחים את זה סטטיסטית? בשביל זה אני כאן, ואני רוצה להציג חידוש קטן וקטגוריה סטטיסטית חדשה לחלוטין שאולי תצביע באמת על חשיבות הסנטרים. הנתון הזה הוא "איכות קבלת ההחלטות בהתקפה" של שחקן, ויש בו שני שלבים:
השלב הראשון: USG / %Ast – כלומר, אחוז השימוש של שחקן, חלקי אחוז האסיסטים שהוא מוסר. כך נדע האם כל מהלך של שחקן בהתקפה היה אכן מהלך מחושב היטב או שלא. יש לא מעט שחקנים עם USG גבוה (כן, ראסל ווסטברוק, אני מדבר עליך) אבל כמה מהם גם יודעים מתי לזרוק ומתי למסור – ובכן, לא תמיד כל כך הרבה. מטבע הדברים, ככל שהמספר הזה נמוך יותר, כך אנחנו מגלים שהשחקן אגואיסט פחות ואולי לוקח החלטות טובות יותר.
השלב השני: אבל לא בדיוק, כי חסר כאן משתנה נוסף חשוב במיוחד – אחוז הקליעה של השחקן, כלומר אולי המספר הראשון מגלה לנו שהשחקן קצת פחות אגואיסט, אבל אם הוא מוסר כשהוא צריך לזרוק, הוא עדיין קצת אידיוט (כן, ווסטברוק, אני מסתכל עליך. שוב). ולכן, צריך להוסיף כאן את ה-TS% של השחקן. בשביל שהמספר יהיה חיובי הנוסחה המדויקת היא Ast% / USG% * %TS – כלומר, מספר האסיסטים, לחלק לאחוז השימוש, כפול אחוז הדיוק של השחקן, וכאן כבר מגיעים לנתונים מאד מעניינים, שאולי שווים פוסט נפרד. בפוסט הזה אני רק דן על הסנטר (במאמר מוסגר, אציין שאפשר גם לקחת את אחוז האיבודים לידי ביטוי, אבל ההשפעה זניחה למדי).
ובכן, המדד הזה "איכות קבלת ההחלטות בהתקפה" הוא מדד שבו הסנטרים באופן מסורתי מפגרים אחרי כל העמדות כולן. כך לפחות היה עד לפני 4 שנים, אבל תסתכלו מה קרה כאן –
ראו זה פלא, עמדת הסנטר (באדום) תמיד תמיד מפגרת אחרי כל שאר העמדות באיכות קבלת ההחלטות בהתקפה – בתחילת העשור הנוכחי, העמדה מתחילה להתקרב לעמדת הפאוור פורוורד, כך שהחל מעונת 09-10 היא משתווה לה לסירוגין. כמובן שהיא לא עוצרת כאן, ובעונת 17-18, עם סגירת הריפיט של הווריורס, הסנטרים עוקפים גם את הפאוור פורוורדים וגם את הסמול פורוורדים. והשנה? השנה הם פשוט השתוו (כמעט) לעמדת הסקנד גארדים באיכות קבלת ההחלטות בהתקפה והם לא רואים ממטר את הפורוורדים. הפוינט גארדים אמנם הרחק מקדימה ולא נמצאים בגרף (מה שלא באמת הוגן, כי הם פשוט מוסרים יותר אסיסטים באופן טבעי) אבל בעיניי הגרף הזה מדהים, ואם תראו גם את הנתונים בפנים על יוקיץ' לעומת וויטסייד הוא גם נותן לכם ספוילר קטן להמשך הפוסט.
אבל בסופו של דבר – הממוצע הרב שנתי בארבע העמדות (1-4) הוא 0.29 לעומת 0.21 במדד לסנטר.
אבל בשנה האחרונה, הממוצע של ארבע העמדות הוא 0.34 (וכן, זה אומר שגם ברמת המקרו, קבלת ההחלטות היום טובה מאי פעם, וזה כאמור אולי שווה פוסט נפרד), אבל זאת של הסנטר אף גבוהה יותר עם 0.35.
—
אם אתם עדיין איתי, אתם בוודאי זוכרים את הנושא איתו פתחתי – למה באם אדביו שעושה הכל לכאורה פחות טוב מחסן וויטסייד, היה באותו מקום כמו וויטסייד בהיררכיה הקבוצתית. ובכן – אולי זה גם בגלל הגנה, אבל מה שמעניין הרבה יותר הוא ההשוואה במדד שלי – "איכות קבלת ההחלטות בהתקפה".
72 סנטרים שיחקו השנה בליגה לפחות 410 דקות, ניקולה יוקיץ' כצפוי הוא מקבל ההחלטות הטוב ביותר בהתקפה (בעיקר בגלל האסיסטים שלו) מבין כל הסנטרים בליגה (79% במדד), מקומות גבוהים גם יש לעוד חשודים מידיים כמו אל הורפורד (שלישי) או מרק גאסול (שישי), וגם לכמה אחרים שאמנם מקבלים מעט החלטות אבל הן בדרך כלל טובות (נואה).
באם אדביו הוא הסנטר ה-7 בטיבו מבין מקבלי ההחלטות בעמדת הסנטר (56% במדד). חסן ווייטסייד אתם שואלים? קלאסי במקום ה-72 והאחרון מבין כל הסנטרים שנמדדו. מדובר בסנטר שמקבל את ההחלטות הכי גרועות בליגה (14% עלובים במדד). נדמה לי שבמיאמי מאד שמחים שוויטסייד לקח את עצמו ואת קבלת ההחלטות הכה מפוקפקת שלו לפורטלנד.
באם אדביו הוא גמיש, הוא זז, הוא מוסר. הוא דינמי והוא ורסיטלי והוא לוקח זריקות טובות יותר. הוא לא מוכשר במיוחד, אבל הוא סוג של אבטיפוס לסנטר המודרני. וויטסייד הנייח שאוהב להישאר בעיקר באזור הצבע או לזרוק שטויות מחצי מרחק ולעולם לא מוסר הוא שריד מעידן אחר – העידן בו הסנטרים היו העמדה הפחות חשובה בליגה.
וזה היה פעם..
אבי טרכטמן
25 יול 2019 08:48:32ובדיוק כמו בכתבה הסטטיסטית הקודמת שלי (http://www.hoops.co.il/?p=142588)
אני חייב גם כאן המון תודה לאדם אחד – עידו גילרי, שעבר על אין ספור טיוטות, הציע שיפורים וויזואליות, ערך חלקית, והיה שם כל הזמן בשביל לספק סיוע במאמר שהוא באמת מסובך מאד וטכני מאד.
אז תודה עידו!
Hobo
25 יול 2019 10:06:08מצוין.
בעיה עם "קבלת החלטות מוצלחת": מה קורה כששחקן משחק עם שחקנים גרועים ממנו? כלומר, ה-TS שלו נמוך (היי קובי), אבל הוא משחק עם חבורה של אפסים שפשוט יהפכו את המסירות שלו להחטאות (היי סמוש פארקר וכל הלייקרס מייד אחרי עזיבת שאקיל). המדד יציג אותו כלוקח החלטות גרועות, בזמן שבתכל'ס הוא קיבל את ההחלטה הכי מוצלחת בהתחשב במצב.
אבי טרכטמן
25 יול 2019 17:30:18תודה!
בהחלט אפשר לשפר את המדד הזה. הליג פאס ניסה בשנה האחרונה בחלק מהמשחקים לחשב תוך כדי משחק, את ההחלטה הנכונה (תוך נתינת אחוז צפוי לכל זריקה אפשרית לכל שחקן על המגרש). אין ספק שהכנסת הנתון הזה תעבוד, אבל היא תהפוך את המודל לעצום מימדים. בגדול, לא נראה לי שהנתונים בשביל לחשב את זה קיימים (אולי אולי אם נדע את הסטטיסטיקה של כל שחקן בהתחשב רק בחמישייה בה הוא משחק על המגרש).
אני מסתמך על כך שבמספרים גדולים ובהתפלגות קרובה לנורמלית זה אמור להתאפס, אבל אין לי מושג אם כך אכן הדבר.
אסף
25 יול 2019 10:29:15תודה אבי על ההשקעה המטורפת והניתוח המעמיק.
מאוד מתיישב יחד עם הטרנספורמציה שעמדת הסנטר עוברת בשנים האחרונות.
נעם
25 יול 2019 10:38:28אני עוקב אחרי ספורט בצורה רצינית (אני קורא בערך 5 כתבות בממוצע כל יום) בערך חמש שנים.
ואני יכול לומר בוודאות ששתי הכתבות שלך (זאת ועל הדראפט) הן הכתבות הכי טובות שקראתי.
ממש תודה 🙂
נ.ב אתה שוב מראה כמה אי אפשר לסמוך על "מראית עין" אלא רק על סטטיסטיקה
אבי טרכטמן
25 יול 2019 17:30:36בכיף!
Shake (it) Milton
25 יול 2019 11:02:42תודה על ההשקעה
תומר
25 יול 2019 11:09:37קודם כל סחתיין ענקי, עבודה מצוינת, יסודית וקפדנית וגם מעניינת לקריאה (לא עניין של מה בכך).
בכל זאת שתים וחצי הערות, אחת מהן משמעותית:
.
1) חצי הערת עריכה או הגהה, לא ברור לי למה מהדיאגרמה שמשווה את קבלת ההחלטות בהתקפה (האחרונה) החרגת את הרכזים.
.
2) בתזה שלך התעלמת מטשטוש ההגדרות של העמדות. פעם היה ברור לחלוטין מי סנטר (יואינג כמשל) ומי לא היום ההבדלים הרבה יותר עדינים, קבוצות משחקות דקות ארוכות עם סטרצ' 4 כשחקן הגבוה במשחק או לחלופין עם "סנטר" שמשחק מחוץ לרחבה. ההבדל הזה הוא לא רק בטשטוש בין העמדות אלא גם בטשטוש בין התפקידים על המגרש ה"סנטריוּת" אם תרצה. ברור שיוקיץ שחקן יעיל אבל כמה הוא באמת סנטר בהתקפה? אם 7 פוטר קולע שלשות ומחלק מסירות מבחוץ פנימה, עד כמה יהיה באמת נכון לסווג אותו כסנטר?
.
3) אני אוהב מאוד תזות שמפריכות אינטואיציות, אפילו חזקות. לכאורה זה מה שעשית כאן כשהפרכת את התחושה שתפקיד הסנטר הפך למשני, אבל במקרה הזה עדיין קשה לי להשתכנע. נראה לי שכאן, האינטואיציות דווקא מדייקות יותר ומשהו חסר כדי להפוך את התמונה שהצגת לנאמנה יותר למציאות (האמת היא שלא ברור לי מה).
למה הכוונה? אם באמת עמדת הסנטר הייתה משמעותית כמו שהצגת כאן, הייתי מצפה למצוא קורלציה טובה בין דירוג הסנטרים לדירוג הקבוצות שלהם. האם זה המצב? מסופקני. מארק גאסול, הששי ברשימה אמנם זכה באליפות (כסייד קיק) אבל יעניין אותי לדעת לאן הגיעו הסנטרים שדורגו גבוה ברשימה. לא רק זה אלא באופן מובהק, אין כמעט אף קבוצה (מחוץ לגרייט סטייט אוף קולורדו בכל אופן) שבה הסנטר הוא השחקן החשוב ביותר. לבטח אין קבוצה (באותה החרגה) שבה הסנטר הוא הפרנצ'ייז פלייר.
חמישה סופר דואו נוצרו/קיימים בליגה לקראת העונה הבאה, כולם של גארדים ופורוורדים (באיזה תפקיד משחק דייוויס? ע"ע הערה קודמת), אם הסנטר היה באמת תפקיד משמעותי בהגעת הקבוצה להישגים הייתי מצפה שלפחות סנטר אחד מכל השלושים שמסתובבים בליגה יהיה בעמדת שובר השוויון שבה ניצבים ההארדנים והלאונרדים של ימינו. זה לא שאין משהו במספרים שהצגת אבל בסופו של דבר ההוכחה היא בפודינג ובצלוחית הפודינג הזו אין באמת סנטרים.
סתם
25 יול 2019 13:35:37+ 1, גם לעניין התחושות, וגם החיבה לתזה שמפריכה תחושות… שזה מה שעושה טיעון או מחקר טוב.
אבי טרכטמן
25 יול 2019 17:35:14תודה תומר, אז כמה הערות:
1. צודק אתה וצודקים גם כמה מגיבים מתחת כאן – האמת היא שבשביל להפוך את מדד קבלת ההחלטות בהתקפה לטוב יותר, צריך מקדם. הוצאתי את הפוינט גארדים, שבאופן טבעי מוסרים יותר, כי היתרון שלהם על פני שאר העמדות פשוט גדול מדי. ועדיין הסנטרים עוקפים כרגע בסיבוב את שלוש העמדות האחרות.
2. שאלה מצוינת. למען האמת לא נדרשתי אליה מסיבה פשוטה – לא רציתי שזה יהפוך להיות סובייקטיבי, ולכן נתתי להגדרות של BASKETBALL REFERENCE להחליט עבורי. מה ש BR אומר על העמדה של השחקן, מבחינתי היה קודש בכתיבת המאמר. לא היתה לי אפשרות אחרת
אם אתה זוכר, לפני שנתיים בערך בסלניוז, כתבתי פוסט שמדבר על מובהקות של שחקן בעמדה. השוויתי בין העמדה שלו ב BR לבין קורלציות של עמדות מול מדדים סטטיסטיים, וגיליתי מיהו הסנטר הכי מובהק ביקום, והפוינט הכי מובהק וכו'…
בגדול, זו למעשה היתה הסיבה בגללה בכלל התחלתי את המאמר הזה כאן למעלה – אבל עם הזמן ועם הנתונים שהצטברו, החלטתי לשנות את הנושא ולדבר על הסנטר. כך או כך, BR קבע
3. שאלה טובה מאד. אולי זה ההבדל בין ממוצע לבין הקיצוניים. כיום, השחקן הטובים הקיצוניים הם אכן פורוורדים (לברון, דוראנט, קוואי) וגארדים (הארדן, סטף). לצערי אין לי תשובה טובה יותר לתת לך, ואני גם לא טוען שהמודל שאני מציג כאן הוא קדוש או מסביר הכל. הוא בהחלט לא. אבל הוא מסביר חלק מהדברים באופן חלקי, וגם זה משהו.
יואב
25 יול 2019 11:23:54עוד לא קראתי הכל ושאקרא אגיב לעניין
אבל דבר ראשון תודה
דבר שני במה אתה עוסק אבי?
אני חובב סטטיסטיקה מאוד ומעניין אותי אם עסוקך קשור לנושא
יואב
25 יול 2019 14:38:57עכשיו קראתי
מרשים ומלמד.
מצד שני נשמע הגיוני ממראית העין
הסנטרים היום הם שחקני כדורסל מגוונים יותר שנצרכים למגוון משימות גדול יותר ומצילחים בכך
ולכן נשמע הגיוני שיהיו משמעותיים יותר.
אבי טרכטמן
25 יול 2019 17:35:56האמת שלא, אני מנהל פרויקטים, שבמקרה אוהב להתעסק עם אקסלים (ובזמן האחרון, מאז שעברתי מייעוץ עסקי, עושה את זה מעט מדי בעבודה).
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
25 יול 2019 11:36:33מאמר מדהים, מושקע, יסודי וחד, ממש לא יאמן, תודה רבה רבה אבי (וגילרי) על הרעיון והביצוע.
.
מספר נקודות/מחשבות/שאלות:
.
א. איך החלטתם מיהו סנטר? האם אלה שחקנים שזה התפקיד העיקרי שלהם (בחלוקת דקות?). דוגמא – האם הורפורד הוא סנטר או פאואר פורוורד?
.
ב. האם הנתונים מתייחסים רק לדקות שאכן שיחקו בעמדה 5? למשל, האם לקחתם רק את הדקות בהן הורפורד שיחק כסנטר או גם דקות בהן היה על המגרש יחד עם ביינס? האם בהרכבי סמולבול של יוסטון טאקר בעמדה חמש נחשב סנטר? כנל דריימונד בלוחמים.
.
למה אני שואל? אפשר לטעון שהשחקנים האלה הם לא בדיוק סנטרים, כלומר שהשינוי נובע, בחלקו לפחות, מכך שלשחקנים שאינם סנטרים טבעיים משחקים בעמדה מספר חמש, ואז המסקנה היא פחות "הסנטרים היום טובים מפעם" ויותר "שחקנים שאינם סנטרים משחקים כסנטרים".
.
עוד איזו מחשבה בכוון הזה – שהיום כדי להיות סנטר אתה צריך להיות יותר טוב מהסנטרים בעבר, כלומר לא מספיק רק גוף גדול אלא נדרשים גם כישורים נוספים, ואז בממוצע הסנטר היום טוב מזה של פעם אבל יש פחות שחקנים כאלה. למשל – האם מספר השחקנים המוגדרים כסנטרים (בעיקר סנטרים טהורים) ירד בהשוואה לשנים עברו?
.
או מהיבט אחר – איך השתנה הפרש הגובה היחסי בין הסנטרים לבין האחרים? דוגמא – קארים היה הרבה יותר גבוה מהפורווארדים ששיחקו איתו. קאפלה כבר לא הרבה יותר גבוה מאריזה, ודריימונד נמוך מדוראנט. אם אכן חל שינוי בכך זה מחזק את הטיעון שיותר מאשר הסנטרים השתפרו הם בעיקר השתנו, ובמידה מסוימת הפכו לפחות סנטרים.
משה
25 יול 2019 14:09:53מעניין מאד מאנו
חסכת לי תגובה. התשובה של אבי ועידו מסקרנת..
אבי טרכטמן
25 יול 2019 17:38:47א. כאמור, לא נתתי למחשבות הסובייקטיביות שלי לקבוע. מה ש BR אמר, הוא מה שלקחתי כקדוש לאורך השנים. ברור שהדברים לא מדויקים לחלוטין אבל אין לי משהו טוב יותר או אובייקטיבי יותר.
ב. לכן, גם פה התשובה היא לא – המודל מסובך אבל לא עד כדי כך. מה ש BR קובע על העמדה, הוא מה שקבע. גם בדקות בהן הורפורד או איבקה שיחקו בפאוור. אם BR קובע שבגדול הוא סנטר, אז בגדול הוא סנטר. יצוין גם, שיש שחקנים שעמדתם אשכרה השתנתה עם השנים. אבל זה לא משנה – מה ש BR קבע הוא מה שהיה.
מעניין מאד מה שאמרתי על הגובה… אין לי את הנתונים האלה לצערי במסד הנתונים הקיים (היה לי במודל אחר שעשיתי לפני שנתיים), אני בהחלט חושב שזו תיאוריה אפשרית.
אזרח
25 יול 2019 11:48:43ממוצע אחוז הריבאונד בליגה אינו "רק" 10%, זה בדיוק המספר שאמור להיות.
בכל רגע נתון יש על הפרקט 10 שחקנים, די ברור שכל אחד מהם יקח 10% מהריבאונדים (בממוצע)…
אבי טרכטמן
25 יול 2019 17:39:14הוא אמור להיות קרוב ל 10%, כן… לאו דווקא בדיוק, בגלל שהממוצע לא משוקלל. אבל בהחלט קרוב. מסכים.
גיא רוזן
25 יול 2019 11:54:55הערה קטנה –
בהסבר על מהו "איכות קבלת ההחלטות בהתקפה", בהתחלה כתוב:
"שלב הראשון: USG / %Ast – כלומר, אחוז השימוש של שחקן, חלקי אחוז האסיסטים שהוא מוסר."
(שזה לא ממש הגיוני. הגיוני יותר שיותר אסיסטים/פחות אחוז שימוש, יגדילו את התוצאה)
.
בהמשך כתוב:
"לכן, צריך להוסיף כאן את ה TS% של השחקן. בשביל שהמספר יהיה חיובי הנוסחה המדויקת היא Ast% / USG% * %TS – כלומר, מספר האסיסטים, לחלק לאחוז השימוש, כפול אחוז הדיוק של השחקן"
(זה כבר לגמרי הגיוני. יותר אסיסטים/פחות אחוז שימוש, מגדילים את התוצאה. יותר אחוז אפקטיבי, גם הוא מגדיל את התוצאה).
.
לעניין –
יש בעייתיות במדד. הוא לא נותן משקל מספק לבחירת זריקות, והוא נותן יותר מדי משקל ל-AST%, כאשר אין התייחסות ליעילות של אותם אסיסטים.
המדד הזה נותן לראסל ווסטברוק ציון של 0.6 בקריירה בפלייאוף. הציון עבור עונתו האחרונה? 0.75
מה שמקפיץ פלאים את הנתונים שלו הוא %AST יוצא דופן.
אם בוחנים את היעילות ההתקפית של קבוצתו בעונה האחרונה, מגלים שאין הלימה בין הציון המטורף לבין התוצאות בשטח
(ההתקפה של הת'אנדר דורגה במקום ה-16 בליגה בעונה שעברה. וזה בעונה בה פול ג'ורג' מציג נתוני שיא בקריירה).
עכשיו ניקח את סטפן קרי. לו יש בעונה שעברה ציון של 0.51
לא קרוב לזה של ווסטברוק. אני לא חושב שיש מישהו שיש לו ספק שלקרי "מגיע" ציון טוב יותר. שקבלת ההחלטות של קרי עולה על זו של ווסטברוק בכמה וכמה רמות (14% יותר ב-TS לא משקרים. גם לא העובדה שלגולדן סטייט הייתה את ההתקפה הטובה והיעילה בליגה ב-5 השנים האחרונות).
.
השורה התחתונה?
הכיוון של המדד נכון. אולי צריך לשחק קצת ביחסים. אולי צריך להוסיף יעילות של אסיסטים (נק' לאסיסט פוטנציאלי לוקח בחשבון את איכות האסיסטים). בטוח צריך להתייחס גם לאיבודי כדור.
.
אבל זו קטנוניות.
.
פוסט נהדר!
סחתיין ענק על ההשקעה. על האיכות הגבוהה.
תודה, אבי.
אבי טרכטמן
25 יול 2019 17:41:39תודה רבה על התגובה הזאת, גיא. אתה בהחלט צודק.
אני חושב שהמדד הזה טוב ונותן כיוון אבל רחוק משלמות. מה שצריך לעשות הוא להוסיף כמה מקדמים, ויתכן ואם יבוא לי לפתח את התזה (וכנראה שיבוא לי), כך אעשה.
יש כאן כל כך הרבה נתונים אחרים במאמר הנוכחי, שלא פיתחתי את הנושא הזה דיו, ונדמה לי שמה שיש נותן בהחלט אינדיקציה. אבל אולי במאמר המשך – אשפר את הנוסחה הזאת, אציג מקדמים ואז באמת נראה מה קורה.
רועי ויינברג
25 יול 2019 12:00:12פוסט נהדר, מנומק ואיכותי. אני לא מסכים עם המסקנה. הסנטרים של פעם לא חזרו (אולי חוץ מאמביד, למרות שגם הוא זורק שלשות), אלא הפכו למשהו כמו יוקיץ' או טאונס שמנהלים משחק או קולעים מרחוק. הסוג השני זה סנטרים שהם שחקנים משלימים כמו קפלה ואדאמס.
אבי טרכטמן
25 יול 2019 17:43:07תודה רועי,
בהחלט אפשר לדבר על סוגים של סנטרים ולפתח את הנושא שפתח וסיים את הכתבה על חשבון כל הקטע באמצע – כלומר, מה באמת ההבדלים בין אדביו לוויטסייד, או כמו שאמרת בין קאט לקפלה.
אולי עוד נעשה את זה.
צביקה
25 יול 2019 12:09:31אבי, זה פוסט מעולה ומענג ומושקע. ממש תענוג בשבילי.
אני חושב שהגרף עם המדד שהראת, מעבר לנתונים הפנטסטיים על הסנטרים, מראה גם את השיפור אצל הPF, וזה אכן מראה שני דברים – שהמשחק אכן הפך להיות ורסטילי, השחקנים ה"גדולים" נדרשים להציג יותר חכמת משחק ויותר גמישות, והם אכן לגמרי עומדים בדרישה הזאת, ואכן המשחק נהיה ממש יותר "חכם". שים לב שלמעשה כבר אין הבדל משמעותי בכל ארבעת העמדות שהוצגו. מטווח של 0.2 במדד שלך, הגענו לטווח של 0.05, בצד הגבוה.
וכמו שציינו כאן לפני, ממש מעניין לראות את המדד הזה האופן אישי. רוצה לראות איך נראה לברון, לעומת ראס, לעומת כריס פול, לעומת הארדן, לעומת יוקיץ', לעומת סטף. לעומת קוואי.
עוד נושא מעניין הוא להגיד שזה מדד שלא רלבנטי לשחקנים שפשוט אין תפקידם בכלל להוביל כדור. תותח כמו קליי, שהוא מגן עילאי וקאץ' אנד שוטר, שממש אין תפקידו להחזיק בכדור, ותרומתו היא בתנועה בלתי פוסקת בהתקפה ובקליעה סופר יעילה ובהגנה אידירה, אז אני מניח שבמדד הזה הוא נדפק לגמרי. כנ"ל יכול להיות סנטר שיש לו איכויות דומות – מגן מעולה, קולע מעולה, מתמקם מעולה – לא מחזיק הרבה בכדור, וכשמקבל כדור פשוט קולע אותו באחוזים גבוהים. (נגיד כמו קוין מקהייל בזמנו בבוסטון) – אז אולי הוא נדפק במדד הזה, אבל כנראה לא בWINS ומדדים אחרים.
אבי טרכטמן
25 יול 2019 17:47:49המון תגובות מדברות על המדד הזה, וממש עושות לי חשק לפתח אותו וליצור מאמר על המדד הזה בלבד. אני יכול להגיד לך כרגע מה כריס פול, לברון, ראס וכו' שווים, אבל כאמור – זה יהיה חכם יותר אחרי שהמדד הזה יפותח ויהיו בו מקדמים.
עשיתי בדיקה עכשיו לגבי קליי תומפסון שהזכרת, ואכן המספרים שלו נמוכים (0.23) ומוכיחים שהמדד צריך שיפור.
שים לב, שהעובדה שקליי או אחרים תותחים בהגנה, דווקא לא קשורים לכאן – כי כל מה שהמדד בודק הוא את איכות קבלת ההחלטות בהתקפה. למרות שגם כאן כאמור, שיוף נוסף יועיל.
אולי מאוחר יותר, אבדוק גם לגבי השחקנים האחרים שהזכרת
ארי
25 יול 2019 12:53:26אבי תודה רבה על הכתבה המלומדת, הנאה צרופה.
המספרים אומרים את שלהם, אבל לדעתי "מראית העין" לא טועה, הסנטרים לא חשובים כמו פעם. ההסבר הוא ש"קל" להיות היום סנטר, העמדה היא הרבה פחות תובענית, כל מה שאתה צריך זה אורך, יד רכה, ואתה בעניינים. בגלל שהמשחק מאוד מרווח, זורקים בלי סוף שלשות, ומגיעים להרבה פוזשנים שהסנטר מסיים בקלילות בדאנק או בשלשה פנויה לגמרי, פעם סנטר היה צריך לעבוד הרבה יותר קשה על סלים וכמובן הסנטר של היום לא מבלה בקרבות צבע בהגנה כמו פעם,
אז לכן זה "סחורה" זולה כמו שפתחת את המאמר כי יש הרבה שמסוגלים לעשות אותה
למשל? באם אדביו(מי זה?)… מקום 7 במדד.. סי מיי פוינט?
אבי טרכטמן
25 יול 2019 17:49:05כן ולא. אני חושב שאם יש משהו שהמאמר הזה מראה, במינימום, הוא שעמדת הסנטר קצת מזולזלת מדי.
עד כמה היא מזולזלת? לא יודע, אבל היא מזולזלת. ובסופו של דבר נגרים אמיתיים (נניח ביסמאק ביומבו או יאן מהינמי) גם אם הולך להם איזו שנה בפוקס, הם לא שחקנים שמקבלים דקות, כי הם פשוט לא טובים מספיק
Barry
25 יול 2019 13:08:22אבי… מטורף מה שעשית פה.
בפלייאוף אנחנו רואים בבירור איך לפעמים ככל שמתקדמים בשלבים המשחק מתכנס יותר ויותר לתוך
1. זריקות מיד ריינג'
2. יותר הסתמכות על סנטרים
3. רכזים שתפקידם לעשות דבר אחד בודד אבל ממש ממש טוב והם לא very skilled בהרבה אספקטים כמו הרכז המודרני.
עניין הסנטרים מחזיר רומנטיות לליגה וזה כיף לראות.
גיא רוזן
25 יול 2019 13:36:14בפלייאוף, בממוצע, כל קבוצה זרקה 36.2% מהזריקות שלה מהמיד ריינג', ו-37.9% מהזריקות הן מהשלוש.
בעונה הרגילה המספרים הם 35% מכלל הזריקות הן מהמיד ריינג', ו-35.9% מהזריקות הן מהשלוש.
שלא במפתיע, המקום בו יש צניחה משמעותית בכמות הזריקות הוא מתחת לסל –
29.2% בעונה הרגילה, 26% בפלייאוף.
זה פשוט שאלה של הגנות –
הרמה של ההגנות גבוהה יותר. ויש הרבה פחות פחות סלים קלים.
מה שלא משתנה, ולמעשה גובר, זה ההסמכות על הקליעה מהשלוש.
חגי "התותח" ניסני
25 יול 2019 19:14:08גיא לדעתי זה גם מעט עניין של קצב שנהיה איטי יותר בפלייאוף ומשפיע ישירות על כך שמגיעים פחות לקרש סל
Smiley
25 יול 2019 13:14:52עוד דבר: עלות מול תועלת.
המשכורת של וויטסייד ומה שהוא נותן (+ הכאב ראש של ההתנהלות שלו) מול אדאביו הצעיר והזול (שהואשחקן נוח לאימון – עד שיוכח אחרת).
.
וויטסייד מאז החוזה הגדול נראה כאילו הוא בנסיגה ואדאביו פשוט מתאים יותר למשחק הפתוח והמהיר של היום. הוא אתלטי, מהיר ונייד יותר מוויטסייד
סתם
25 יול 2019 13:33:11וואו, יש פה כ"כ הרבה to unpack… הרבה מחמאות לכל מי שהביא את הנתונים והניתוח. עבודת נמלים (כמה שעות זה לקח? לא להתבייש…(, ממש ברמה הכי גבוה שיש.
.
ייקח זמן לקרוא, אבל זה כבר מסקרן. כי כמו תומר מעלי, אני מגיע עם אינטואיציות חזקות הפוכות, וההנחה – בעצם העובדה – שהמבחן הוא בתוצאות. ומאז הימיםי הגדולים של שאקיל, לא היה עדיין סנטר שהוא כוכב הקבוצה, מס' 1, השחקן המרכזי שמעמיס אותה על הגב שלו. לרוב אפילו לא בתור מס' 2 בהיררכיה. עמדות 3 ו-1 השתלטו על הכדורסל. לא עם סן אנטוניו הגדולה, לא עם מיאמי (מי בכלל היה שם סנטר? כריס בוש הוא ממש לא סנטר), ובשנים האחרונות זה ממש קיצוני, קליבלנד הביאה ריבאונדר-מתמחה, שדקה אחרי שלברון הלך, שכח את מעט הכדורסל שהיה לו. וגולדן סטייט? אלה בכלל, מצאו מי שהיה בסביבה, זאזא, ווסט, מה זה חשוב בכלל. כדורסל נטול סנטר, בתכלס.
טוב. נקרא. שוב תודה.
אבי טרכטמן
25 יול 2019 17:50:54תודה!
לא ספרתי שעות, אבל אני מניח שעשרות רבות, ולא אתפלא אם זה עבר גם את התלת ספרתי.
לגבי הטענה שלך ושל תומר על סנטרים – שוב, אני לא יודע מה לומר. אני רק רואה את הנתונים. יתכן שבשביל אליפות צריך שחקנים קיצוניים, ואילו הסנטרים בממוצע טובים יותר (או לחילופין – המחורבנים באמת כבר לא משחקים, בניגוד לפעם) אבל אין שם משהו קיצוני מדי.
אולי אמביד או יוקיץ' עוד יקחו אליפות בשנה או שנתיים הקרובות, ואז נדבר אחרת
עגל
25 יול 2019 13:47:54תודה אבי. מעניין מאוד וכל הכבוד על ההשקעה העצומה!
בסה"כ ניסית להעלות את קרנו של הסנטר, ועם קצת צ'רי פיקינג גם הצלחת במשימה
🙂
לא ברור לי משהו מהטבלה עם שלוש העמודות בצבעים כחול-אדום (שלישית מהסוף, קצת אחרי המשפט "טוב, אתם אומרים – הבחור מלוס אנג'לס מביא לכם . . .").
איך יכול להיות שאחוז הכ"ח הם בערך 10%, האם זה בגלל שישנם 10 שחקנים? אם כן, אז למה USG% כל כך גבוה וקרוב ל 20%?
.
דבר שני, לגבי המדד שהמצאת, הוא מראה מגמה מעניינת מאוד. שאפו על היצירתיות.
אבל גם יש בו קצת מלאכותיות. הוא נבנה משני גדלים – היחס USG / %Ast ו- TS%.
בחרת להכפיל אותם כדי לקבל מספר אחד בודד. אבל יכולת גם לחבר את שניהם כסכום פשוט, או שיכולת לחבר את הריבוע שלהם, ישנן הרבה דרכים להוציא פונקציה מונוטונית עולה של שני משתנים . . .
בנוסף, למה להכפיל ב TS% ולא באחוז הכ"ח בהתקפה (נניח)?
אזרח
25 יול 2019 14:11:01כי Usg מחושב רק ביחס לשאר חברי קבוצתו של השחקן – ולא שחקני הקבוצה השנייה. לכן זה קופץ מ10 ל20.
עגל
25 יול 2019 14:33:26+1
אבי טרכטמן
25 יול 2019 17:53:08תודה עגל
האמת היא שלא ניסיתי.
מסד הנתונים שיצרתי, בראשיתו היה רק זה מסד נתונים. למעשה, מה שבאמת רציתי לעשות במקור הוא לבדוק מובהקות של שחקן מול העמדה בה BR מציב אותו, בהסתמך על קורלציות כאלה ואחרות עם מדדים סטטיסטיים ולנסות לקבוע "מהו סנטר", "מהו פאוור", "מהו פוינט".
אממה – אחרי שהנתונים נאספו והסתכלתי שעות על מה שיצא – הדבר שיצא הכי ברור, הוא זה שנמצא במאמר הזה – השינוי החד במעמדו של הסנטר, ולכן מטרת המאמר שונתה לחלוטין. (מה שלא אומר שהמטרה הראשונה נזנחה… .אולי במאמר אחר).
לגבי המדד ,כמו שכתבתי בתגובות אחרות – הוא בהחלט צריך שיפור והצבת מקדמים. אני אעבוד על זה, לקראת המאמר הבא
נועם
25 יול 2019 14:04:41מאמר מושקע ומעולה. אפילו כהדיוט גמור שחושש ממספרים הצלחתי להבין בערך כיצד הגעת לשורה התחתונה. תודה.
משה
25 יול 2019 14:17:36שמע אבי כל הכבוד לך
אני לא בנאדם של מספרים וחפירות (רק ממצעים עונתיים וגם זה לא המסובכים), אבל אי אפשר שלא להעריך את ההשקעה הרבה שלך ושל עידו
שיחקתם אותה בענק!!
לדעתי אלו הכתבות שבאמת שומרות על הרמה הגבוהה של הופס
לא שאני נגד כל סוגי הפוסטים למינהם אבל שיש כאלה פוסטים מיקצועיים זה מייחד אותנו משאר האתרים בארץ לדעתי
תודה רבה!!
שאול
25 יול 2019 14:21:15תודה רבה!
Havlicek stole the ball
25 יול 2019 14:43:54יפה מאוד, תודה על ההשקעה החריגה!!
Berch
25 יול 2019 14:51:36באאם איזה ניתוח.
חבל שלא צילמתם את המנתח והאסיסטנט המוכשר שוכבים גמורים בסוף אחרי שזה נגמר.
ולנקודה הקטנה שלי. פעם חשבו שגבוה זה יתרון בקליעה. היום מבינים שזה גם יתרון במסירה.
אחוז השימוש בהפיק אנד רול עלה גם ביחסים דומים לדעתי.
אחלה מאמר
🙂
אבי טרכטמן
25 יול 2019 17:53:58בהחלט צודק. נקודה מעניינת מאד
כלומר, זה היה קיים גם קודם (דיבאץ', וולטון, בראד מילר), אבל יתכן ולא באותה רמת התמקצעות כמו היום.
שחר צ'קוטאי
25 יול 2019 16:00:01ווואאוו איזה יופי של מאמר!! מושקע איכותי ועמוק. תודה אבי ועידו! כתבה מדהימה.
היה לי קצת קשה עם המסקנה הסופית. אני מסכים שהסנטרים בשנים האחרונות נהיו ייתר חלק מהמשחק ונהיו ליותר טובים אך כמו בתגובות מעלי, מי נחשב סנטר? כל אחד שמשחק בעמדה או משהו אחר האם מרקנן מהבולס נחשב סנטר או סתם גבוה.
יש לנו היום טשטוש עמדות(יכול להיות בגלל השפעת הפוסטמודרניזם על הספורט) כלומר פאוור פורד שמשחק סנטר בהרכבים נמוכים ופאוור שמשחק רכז כמו סימונס. הסמול יכול להיות שוטינג ויכול להיות פאוור וכו'. הכדורסל השתנה.
גם על הכדורגל זה השפיע, יש הרבה שחקנים ללא עמדות. פפ גרגיוולה היה אוהב להשתמש בשיטה הזאת לקחת מגן ולהפוך לבלם או חלוץ.. עד היום אין למסי עמדה קבועה. הוא מטייל בין חלוץ לקשר, נמצא מאחורי החלוצים או לפניהם…
שחר צ'קוטאי
25 יול 2019 16:01:24לכן אני חוזר לשאלה העיקרית – מה ההגדרה של סנטר? (איבקה לדוג' פאוור שמשחק סנטר)
אבי טרכטמן
25 יול 2019 17:55:15הי שחר
כמו שכתבתי לכמה מגיבים אחרים – לא נתתי לסובייקטיביות שלי להפריע כאן.
מה ש BR הגדיר כלפי אותו שחקן, הוא מה שהשתמשתי בו כקודש. אחרת, זה היה הופך את כל העסק למסובך הרבה יותר מדי.
אבל כמו שכתבתי, המטרה הראשונה שלי באסיפת הנתונים היתה אכן לקרוא תיגר על ההגדרות של BR עצמן, זה יכול לקחת עוד כמה עשרות שעות – (ולצערי הקורלציות לא מובהקות) אבל אולי עוד אעשה את זה.
Dor
25 יול 2019 16:30:38אבי מרשים. צריך לתרגם את הטור הזה לאנגלית ולהעביר לנבא כי המסקנה לא צפויה ומפתיעה בכל קנה מידה. מבחן העין לחלוטין נופל כאן מול הסטט׳ ואם היית שואל אותי בתור מי שראה משחקים בתור הזהב של הסנטרים אחרי תור הזהב הקודם קארים מוזס פאריש וכו (החלום, האדמירל, יואינג, מורנינג, דוהרטי שאק הצעיר וכו) זה נראה לי שהיום יש ירידה בכל המדדים ומסתבר שזה לא נכון.
אבי טרכטמן
25 יול 2019 17:55:51תודה דור
האמת היא שאני אכן מתכנן ומקווה לנסות לפרסם את המאמר באנגלית… איפשהו (כפי שכבר אמרתי למל ולעידו בעבר).
הציפור הנדירה
25 יול 2019 16:48:50דווקא פעם הרבה לפני שנות התשעים, עמדת הסנטר (אז: פיבוט) הייתה החשובה ביותר ואחוז הריב' שלהם היה גבוה משמעותית מהיום, כי אלו שלא שחקני פנים היו פחות מעורבים בקליטת כ"ח מאשר היום.
כל חמשת המובילים בממוצעי רי' למשחק שיחקו עד שנות השבעים או אף פרשו קודם:
שני הראשונים, וילט וראסל, הם עם 46.6 כ"ח יחד בעונה הסדירה ו-49.4 בפלייאוף. שלושת הבאים אחריהם (בעונה הסדירה שהיא ממד מספק בנקודה זו) הפאוורים פטיט עם 16.2 וג'רי לוקאס עם 15.6 והציר ת'ורמונד עם 15. בלאמי שסיים עם 13.7 היו לו בחמש עונותיו הראשונות 19-14.6.
כולם כבר לא שיחקו כדורסל באמצע שנות השבעים.
Captain Beefheart
25 יול 2019 16:57:16לא נכון!
( 😉 )
ערן
25 יול 2019 17:11:57ניתוח פנטסטי אבי (ועידו). רואים שנכנסו כאן איזה 50 או 100 שעות עבודה. מאוד מקצועי ונותן פרספקטיבה אחרת. עומד בסטנדרטים של כתב עת מקצועי.
ועדיין, השאלה שנשאלה כמה פעמים למעלה רלוונטית מאוד. אם זה כל כך טוב, אז למה מעמד הסנטר נמצא כיום בשפל? ואיך יודעים את זה? מספיק להסתכל על הדראפט האחרון. מתוך 30 בחירות סיבוב ראשון, 3 היו של סנטר, רק אחת מהן בלוטרי. שחקנים שפעם היו נו בריינרז לסיבוב ראשון (פרננדו, גאפורד, בול בול) התדרדרו לשני או שלא נבחרו בכלל (טאקו פול). קבוצות פשוט לא מעריכות סנטרים ובפליי הרבה פעמים הם מגורשים מהמגרש. אז או שכולם שבויים בקונספציה שגוייה, או שמשהו אחר קורה כאן.
מצד שני, אולי זאיון וויליאמסון, הבחירה הראשונה, הולך לשחק סנטר ברוב הדקות שלו על המגרש ויתרום עוד קצת לסטטיסטיקות שהצגתם כאן. אבל אז בהחלט אפשר לשאול: האם זה הסנטרים שהשתפרו או שהפאוור פורוורדים של פעם השתלטו על עמדת הסנטר? בקיצור, נראה לי שיש לא מעט במה שתומר כותב למעלה. הדרישות מהעמדה השתנו באופן קיצוני (ניידות חריגה+סתימת צבע בהגנה; ריווח בהתקפה) והסנטרים הקלאסיים של פעם נפלטים מהליגה אחד אחד (היברט; אל ג'פרסון; אוקפור; ורק השבוע גרג מונרו) או עוברים תהליך הסתגלות מואץ (גאסול).
אבי טרכטמן
25 יול 2019 17:59:01תודה ערן.
אלו שאלות שחורגות מהמאמר הזה, וצריכות חשיבה נוספת. מה שכתבתי למעלה הוא רק שאני מדבר על ממוצעים, בעוד כל הליגה כולה מחפשת את הקיצוני, ואני מבין שזה נכון והגיוני. אבל אני גם מבין שזו לא תשובה מספקת וצר לי על כך.
לגבי התזה שלך – כבר שאלו למעלה האם אפשר להשוות בין הבדלי הגבהים היום לפעם, והאם יתכן שהפאוורים של פעם הם הסנטרים של היום … זה בהחלט יתכן, אין לי את הנתונים, ואני לא יכול לומר שהתשובה היא לא. אני רק לא בטוח לגמרי אם זה משנה – שהרי זה בדיוק חלק מהטרנספורמציה עליה אני מדבר של עמדת הסנטר (שמוצגת על ידי אדביו, לעומת וויטסייד בן הדור הישן).
אדביו אם כן, הוא הפאוור של פעם. וויטסייד הוא ההיברט או האל ג'פרסון… אולי זה מה שאני מנסה לומר.
יויו דלוח במיוחד
25 יול 2019 17:54:43קודם כל תודה, פוסט מעולה ומנומק – הבאת לי הרבה חומר למחשבה.
קצת ממחשבותי הלא לגמרי מסודרות כרגע:
בהחלט הצגת פה על השתפרות השחקנים בעמדת הסנטר מבחינה סטטיסטית (הן ביחס לעצמם והן ביחס לשדה), אבל האם ההשתפרות הסטטיסטית הזאת מראה על עליה בחשיבותה של העמדה, ביחס לעמדות האחרות?
זאת כבר שאלה אחרת לגמרי, שאני לא בטוח שהנתונים שהבאת עונים עליה.
אני אתן 2 נקודות שעלו לי בעת קראתי את המאמר:
1. כמו שאמרו פה לפני, כל הנתונים האלה זה טוב ויפה, אבל למה זה לא מתורגם לנצחונות?
כוונתי היא פשוטה – אם נסתכל על האלופות מאז ששאקיל עזב את הלייקרס, נראה שכמעט כולן הגיעו כאשר השחקנים מס' 1 ו 2 בקבוצה היו גארדים או פורוורדים (וכידוע בnba, בסוף הטבעות מדברות).
2.הכתבה שלך בהחלט מציגה נתונים אשר מציגים השתפרות מדהימה (אם לא עליונות מסויימת על העמדות האחרות) בעמדת הסנטר בשנים האחרונות (בעיקר בוורסטיליות של השחקנים, למשל: יוקיץ ש"המציא" את ה"פויינט סנטר", או ברוק לופז שהוא "סטראץ' 5" – שני דברים שהיו נשמעים כתלושים מהמציאות בשנות ה90).
לעומת זאת, אם נסתכל על הביקוש של הסנטרים בשוק, עדיין נוצרת התחושה שהם הרחק מאחורי הקוואים וההארדנים של הליגה – הן מבחינת שכר והם מבחינת חשיבות בקונטנדריות (כאשר חוץ מאמביד, יוקיץ ואולי גובר, אני לא מוצא סנטר כשחקן המשמעותי בקבוצת פלייאוף, בנוסף לעובדה שבעונה החולפת לא היה אפילו סנטר 1 ב20 השחקנים המרוויחים ביותר בליגה), מה שיכול להראות על חשיבות נמוכה מבחינת דעת המנהלים בליגה כלפי העמדה.
–
יצא קצת לא ברור, אני יודע, אבל בכל אשמח אם תוכל לענות על התופעות האלה..
אבי טרכטמן
25 יול 2019 18:02:53הי יויו
האמת היא שזה כן מתורגם לנצחונות – ע"ע הגרפים על ה WIN SHARE שנמצאים בגוף המאמר.
השאלה היא אחרת – למה זה לא מתורגם לאליפויות ולנצחונות בסדרות פלייאוף. ועל זה הרבה יותר קשה לי לענות
לגבי 2… לא יודע… אולי אם המאמר הזה יתפרסם במקום יותר משפיע מאשר הופס, זה גם ישנה את דעת הקהל (ווישפול ת'ינקינג, אני יודע). האמת היא שהייתי מת לראות על אילו סטטיסטיקות מתקדמות, מנהלי הקבוצות מסתמכים כשהם מחליטים דברים. אני כן חושב שיש סקיל סטים מסוימים לסנטרים היום שהם נדרשים לחלוטין, החל בדברים שנמצאים במאמר הזה ועד דברים שהוזכרו במאמר על גורטאט (כלומר, יצירת חסימות לשחקנים או אסיסט פסיבי, או איך שלא קוראים לזה).
בגדול, אין ספק שזאת שאלה שחוזרת על עצמה כאן, ודורשת פיתוח והרחבה, שלא בהכרח נמצאים במאמר הזה גופו.
אלכס אךון
25 יול 2019 18:38:32הניתוח הסטטיסטי הוא השקעה אדירה וכל הכבוד, יחד עם זאת כדורסל זה לא בייסבול ולא הכל סטטיסטיקה. לאורך השנים (50 שנים נניח) היו רק שלוש קבוצות ששלטו בליגה ולקחו אליפויות ללא סנטר משמעותי, זה נכון שתפקיד הסנטר התפתח במהלך השנים אבל ווילט היה אסיסטר ענק, סבוניס רואה משחק מדהים, the dream עשה הכל כמו גארד, האדמירל, דאנקן ( למרות שרשמית הוא PF הוא בעצם סנטר) ועוד כמה ממש טובים. זה טבעי שקשה למצוא שחקנים 2.10 בכלל ובמיוחד כאלו שיודעים ללכת ולאכול מסטיק בו זמנית, ראלף קליין ז"ל אמר פעם שגובה אי אפשר ללמד ( או שזה היה יהושוע רוזין?) בכל מקרה כל מי שטען במשך 10-15 השנים האחרונות שסנטר זה לא חשוב, פשוט לא מבין כדורסל. זה כמו כל אלו שטוענים שלברון עדיף על אלוהים או הציפור למשל, פשוט שטויות.
חגי "התותח" ניסני
25 יול 2019 19:03:20ירבי איזה פוסט. ציון 100 מתוך 10 באמת שאפו – ממש בית מדרש לכדורסל יש כאן.
כבר כתבו את ההסתייגויות מעלי ואני מסכים עם רובם (במיוחד לגבי הגדרת העמדה וחוסר ההצלחה של סנטרים ברמת התארים או הגעה לשלבים הגבוהים ביותר בפלייאוף באופן עקבי)
מה שכן נראה לי שיותר ממה שזה מעיד על העמדה זה מעיד על ההתפתחות של המשחק ועל השינויים שחלים בו.
.
שוב תודה אבי ועידו
גל אל-איי
25 יול 2019 19:29:28אוף טופיק – קולין על איך שמג׳יק ג׳ונסון חירב את האפשרות שקאוויי יצטרף ללייקרס
https://www.youtube.com/watch?v=3PC2baFCLlk
סתם
25 יול 2019 20:54:21בלי קשר לימים שלו כשחקן, מג'יק הוא אידיוט מושלם. פשוט אידיוט. מין דוד כזה מעפן, בלי הבנה, שחושב שהחיוך שלו קונה את כולם כל הזמן, חורבן לעסקים. אידיוט גם מי שבכלל נתן לו להתקרב לפרנואיד כמו קוואי.
מוקי
25 יול 2019 19:33:35מרתק. כל הכבוד אבי!!!
מוקי
25 יול 2019 19:59:03מעבר למחמאות מהתגובה הקודמת, רציתי להוסיף שהסנטר בעיקר ובמידה פחותה הרכז היו בעבר עמדות סלחניות לחוסר כשרון. כשבסנטר גם חוסר באתלטיות מינימלית לא מנע השתלבות באנ בי איי וגם בקבוצות צמרת. בשנות התשעים קבוצות מלהיבות כמו … גולדן סטייט (ראן טי אמ סי) היו נחשבות ללא מתאימות לפלייאוף – את הפלייאוף מנצחים מבפנים… סנטרים שקולעים מבחוץ היו נחשבים לעוף מוזר ובעיקר רכרוכיים. המהפכה של השנים האחרונות הולכת לכיוון של רב גוניות. סנטרים צריכים לדעת לשמור בחילופים, לרוץ ורצוי מאוד גם לקלוע שלשות. הסנטר המודרני מתחיל להשוות את הכישרון לכל עמדה אחרת במגרש.
גל אל-איי
25 יול 2019 21:06:46והנה גרג מונרו, בחירה שביעית בדראפט, חותם בבאיירן מינכן
Trusttheprocess
25 יול 2019 23:29:06הבעיה עם כל המספרים האלה במיוחד בעמדת הסנטר שאין שום יכולת לדרג הגנה בצורה טובה .
אחד התפקידים החשובים של הסנטר הוא להיות רים פרוטקטור ולשחק הגנה.
הגנת פיק אנד רול, הגנה קבוצתית, חילופים, בלוק אאוט
חסן וויטסייד הוא שחקן מאד סטטי בהגנה בעוד אדביו הוא פצצת אנרגיה שלא מפסיק לזוז
Zivo
26 יול 2019 06:54:03ואי ואי איזה פוסט מושקע. כל הכבוד! באמת מעלה הרבה שאלות. השקעה מטורפת. שאפו.
איתם מלמד
26 יול 2019 12:36:59באיחור קל.
התחושה שלי מכל הפוסט הזה. שעמדת הסנטר הפכה ליעילה יותר. דורשת הרבה יותר.
סך היכולות הנדרשות כדי להיות סנטר ברמה הוא גבוהה לאין שיעור מרכז ברמה. רמת הוורסטיליות הנדרשת היא מדהימה. (נגיד, המסירות)
אבל מצד שני, הנתונים האלו מוכיחים שעמדת הסנטר חשובה פחות. מודה, לא התעמקתי עד הסוף בנתונים, אבל אני רוצה להציע הסבר חדש לכולם.
הסנטר לא חשוב יותר. הוא חשוב פחות, לוקח על עצמו פחות . וממילא יעיל יותר.
בעבר סנטרים יצרו לעצמם ולכל שאר הקבוצה שלהם… ואגלה לך סוד, ככל שאתה צריך ליצור יותר (לאחרים ובטח לעצמך) היעילות יורדת.
תפקיד הסנטר הפך למשלים. לא הגו טו גאי. אפילו בהרבה קבוצות הוא לא שחקן ההגנה הטובה ביותר/החשוב ביותר.
חוץ מדייויס ואמביד. איזה סנטר בליגה הוא היוצר העיקרי של קבוצתו?
הסנטר הפך למסכן של הליגה. תחסום, תרווח, על תהיה נטל. תדע לקלוע משלוש, למסור.
אבל בסוף הכדורים החשובים (או סתם רוב *התחלת ההתקפות)
קאפלה שחקן יעיל,אולי הכי יעיל ביוסטון רק כי הארדן שם לתת לו כדורים לדאנקים קלים. הוא הכי חשוב ביוסטון?
האם קבוצה יכולה לקחת אליפות בלי סנטר טוב?
כן. גולדן סטייט מיאמי בקליבלנד (גרין, בוש, ולאב על התפר ושלושתם מספר 3 בקבוצה. אולי גרין לא.)
בלי רכז ברמה? רק מיאמי. (לברון חצי רכז)
בלי sf ברמה? רק גולדן סטייט של 2015
א.ב
26 יול 2019 16:54:57אחלה כתבה, רמה גבוהה מאד.
כן ירבו
קרע במיניסחוס
27 יול 2019 02:17:07אבי ועידו המון תודה לכם. הפוסט ביחד עם כל התגובות שבאות אחריו זה פשוט יצירה.
מראה ממש את טשטוש העמדות שכולם בליגה דיברו עליו בתחילת העונה שעברה.
כל הכבוד לכם
שלהבת
27 יול 2019 07:21:17יישר כוח על עבודה מדהימה. תודה!
אדם אחד
29 יול 2019 01:05:14אני ממש רוצה להצטרף לברכות. בשביל פוסט כזה שווה לקום ב- 3 בבוקר ,😀
אני רוצה להאיר עוד נקודה שכבר המון זמן מציקה לי, בעיקר לגבי המדדים:
איך מתחשבים בטנקינג?
הרי כל המדדים יוצאים מנק' הנחה שכל הקבוצות והשחקנים משחקים בשביל לנצח, כשבפועל, אנחנו יודעים שזה לא נכון. כמה זה משפיע אם בכלל על ווין שייר של שחקן?
והדבר השני:
נדמה לי שיש כאן איזו אגדה אורבנית שהסנטרים של פעם הביאו אליפויות… אז ב- 40 שנה האחרונות, זה לא מחזיק מים: בסלטיקס של שנות ה- 80 היו סנטרים, אבל ממש לא הכוכבים, (נניח שהשואו טיים לייקרס כן). הבאד בויס לא התבססו על סנטר, בטח שהבולס לא.
אני חושב שהחל מאמצע שנות ה- 80 די ברור לכולם שאפשר לקחת טבעות ולהיות דומיננטים בלי 'סנטר'.
זהו – השני סנט שלי, ושוב תודה לאבי, והלוואי שתפתח את המדד שלך ותפרסם עוד.
עונג!
אבי טרכטמן (נורטון)
29 יול 2019 06:46:52תודה על התגובה!
שאלה מצוינת וכזאת בה אני מתלבט רבות דווקא בגלל שאני עובד על פיתוח המדד. הבעיה היא שכרגע נראה שהשחקנים כמו קם בירץ' ורישואן הולמס נמצאים בצמרת הגבוהה מדי של מדד לכאורה פשוט
ואני מנסה לפתור את הבעיה, כי נדמה לי שאכן הגרבג' טיים משחק פה תפקיד לא קטן
פינגבק: איכות קבלת ההחלטות האינדבדואליות בהתקפה: מבט מעמיק אל תוך הנתונים – Hoops
פינגבק: ארכיטיפים התקפיים והצלחה קבוצתית – מבט מעמיק אל תוך הנתונים – Hoops