עובדות וסיפורי נ.ב.א (69)/ עידו גילרי ורון טחן

השבוע נבין מדוע שיא הצופים למשחק שייך לאטלנטה, אל איזה מועדון הצטרף קוואי לנארד, וניזכר כמה מוכשר היה לארי בירד הגדול.

1. הקהל של ההוקס באטלנטה אינו ידוע במיוחד באדיקות בה הוא פוקד את משחקי הקבוצה.

לכן זה קצת מפתיע שהקהל הגדול אי פעם במשחק NBA היה דווקא במשחק ביתי של ההוקס ב-1998. הסיבה מתחלקת לשני חלקים: הראשון הוא האולם בו התקיים המשחק.

ההוקס שיחקו עד אותה עונה באומני שהיה אולמם מאז עברו לאטלנטה, אך מכיוון שהוחלט להקים במקומו אולם חדש הקבוצה נאלצה לשחק חלק ממשחקיה בג'ורגיה דום – מגרשם של הפלקונס מליגת הפוטבול.

אצטדיון ענק זה מכיל למעלה מ-70,000 מקומות שההוקס התקשו כמובן לאכלס.

אז מה גרם ל-62,046 צופים למלא את האיצטדיון ב-27 למרץ באותה עונה? התשובה באופן לא מפתיע היא מייקל ג'ורדן.
היה זה משחקם האחרון של הבולס בעיר באותה עונה והספקולציות על פרישה עתידית של הוד אוירותו כבר התרוצצו. זה משך את הקהל הבדרך כלל די אדיש באטלנטה בהמוניו.

הנוכחים אמנם לא קיבלו ניצחון ביתי או משחק אטרקטיבי כשהבולס ניצחו בקלות  74-89, אבל לפחות זכו לתצוגת פרידה נאותה ממספר 23 שקלע 34 נקודות.

2. אחד הדברים עליהם נראה שבליגה יצטרכו לעבוד הוא חידוד הנהלים וקביעת הגבולות בכל הקשור לאינטראקציות בין שחקנים ואוהדים.

בעוד כשמדובר באוהדים מפורסמים (ספייק לי, דרייק וכו'), נראה שלפעמים גם השחקנים משועשעים מהטראש טוק, נרשמו בעבר כבר לא מעט תקריות בהן השחקנים קיללו בחזרה אוהדים שהקניטו אותם.

עם זאת, יש כאלה שגם יודעים להעריך בדיחה טובה.

סטיב קר סיפר כי בתקופתו בספרס הוא שיתף פעולה עם קווין וויליס בן ה-42.

לדברי קר, באחד המשחקים אחד האוהדים מאחורי הספסל שאל את וויליס: "היי וויליס, אתה רווק? סבתא שלי די מחבבת אותך"

וויליס יכול היה לנסות להחזיר לו איכשהו, אבל לאחר שכל הספסל של הספרס התפוצץ מצחוק, וויליס פשוט הביט אל האוהד וסימן לו עם האגודל למעלה – "זו בדיחה טובה!".

3. לאחר הניצחון על גולדו סטייט בסדרת הגמר, קוואי לנארד זכה בפעם השנייה בקריירה בתואר השחקן המצטיין של סדרת הגמר.

בכך הוא הצטרף למועדון המאוד מצומצם של שחקנים שזכו בתואר האישי בשתי קבוצות שונות, כאשר רק הוא (סן אנטוניו, טורונטו), קארים עבדול ג'באר (מילווקי, לייקרס) ולברון ג'יימס (מיאמי, קליבלנד) עשו זאת.

עם זאת, קוואי הפך לשחקן היחיד שעשה זאת בעודו משחק במזרח ובמערב.

אבל רגע, עבדול ג'באר זכה במילווקי לא? ובכן, כדאי לדעת שבשנות ה-70 השתייכה מילווקי למחוז המערב, לפני שחזרה למזרח.

4. הורים רבים לילדים מחפשים לא פעם באינטרנט המלצות אחר הגיל "המתאים" לשלוח את ילדיהם לראשונה לשחק כדורסל באופן מסודר בקבוצה.

יש כאלה שממליצים על גיל 6, כאלה שחושבים שצריך להמתין עד גיל 9-10, וכמובן שיש את ההורים שמשוכנעים שהילד בן ה-3 שלהם כבר מוכן להתחרות.

אלא שהמציאות מלמדת אותנו שאפשר להגיע לרמות הכי גבוהות, גם אם מתחילים בגיל מאוחר יחסית.

לדוגמא: טים דאנקן ואמארה סטודמאייר החלו לשחק כדורסל רק בגיל 14 האקים אולג'וואן וג'ואל אמביד החלו את הרומן עם הכדור הכתום בגיל 15, ודיקמה מוטומבו הגיע בגיל 21 לארה"ב במטרה להפוך לרופא, לפני שמאמן מכללת ג'ורג'טאון ג'ון תומפסון גייס אותו לקבוצה ושינה את חייו מקצה לקצה.

אוקיי, אז כנראה שבתור התחלה צריך להיות ממש גבוה, אבל בזה אנחנו לא יכולים לעזור.

5. לארי בירד היה ידוע בתור טראשטוקר ואחד שידע איך להיכנס לראש של היריבה. אבל אם היה עושה היום את מה שעשה ב14 לפברואר 1986 היו צולבים אותו בתקשורת ובמדיה החברתית על חוסר כבוד.

הסלטיקס היו בעיצומו של מסע משחקי חוץ במערב ללא קווין מקהייל הפצוע כשהם מרחק עצום מכל יריבה אחרת במזרח וגם בפער סביר מהיריבה המושבעת מלוס אנג'לס. אחרי ניצחון בסיאטל ערב קודם בירד הודיע שמול פורטלנד הוא ישחק ביד שמאל החלשה שלו. כששאלו אותו למה הוא אמר "אני שומר את יד ימין עבור הלייקרס".

אמר וכך היה. אמנם את הג'אמפ שוט הוא עדיין לקח ביד החזקה שלו אבל את כל מה שהיה בסביבת הסל לארי לג'נד עשה ביד שמאל והוא עשה לא מעט. הבלייזרס לא התכוונו להיות שטיח בפני הקבוצה הטובה בליגה ונתנו פייט חזק. המשחק נגרר להארכה כשבירד עושה הרבה מהכל. בסופו של יום הוא קלע 10 סלים ביד שמאל כשהוא מסיים עם טריפל דאבל אדיר של 47 נקודות 14 ריבאונדים ו-11 אסיסטים. אהה כן, הסלטיקס גם ניצחו 119-120 כשבירד קולע את סל הניצחון 3 שניות לסיום – אבל לא חוכמה הוא השתמש ביד ימין…

יומיים מאוחר יותר ב-LA לארי השתמש ביד ימין שלו כדי לנצח גם את הלייקרס. הסלטיקס המשיכו למאזן 15-67 ולאליפות. בירד המשיך ל-MVP ול-FMVP.

לפוסט הזה יש 34 תגובות

  1. איזה תענוג לצפות בבירד משחק כדורסל. חוויה אסתטית נדירה, מהסוג שאפשר לספור על אצבעות יד אחת את כמות השחקנים בתולדות הליגה שמסוגלים לכזו.
    .
    חדי ההבחנה, יזהו בסרטון (הנהדר) של עלילות בירד בפורטלנד את השריף, דייויד ת'רדקיל האגדי.
    .
    דרך אגב, בירד הוא שחקן הסלטיקס היחיד בתולדות הקבוצה (ארוכות ומפוארות) לסיים משחק עם טריפל דאבל של 40 נקודות. הוא עשה זאת 3 פעמים,
    הפעם האחרונה הייתה ב-92', עונת הפרישה שלו. גם אז היריבה הייתה פורטלנד. גם אז זה לא נגמר אחרי 48 דקות (המשחק הסתיים בניצחון של בוסטון אחרי 2 הארכות).
    אגדה.
    .
    תודה, חברים. כיף של פוסט!

  2. בירד. ג'ורדן. האקים.
    אלה שלושת השחקנים שהטופ שלהם היה ברמה הגבוהה ביותר אי-פעם בליגה (מבחינת כדורסל ודומיננטיות).
    (שאק, ו-ווילט שלא ראיתי, יותר הסתמכו על יתרונות פיזיים גרידא)
    .
    תלמדו ילדים, ורפי הבנה מצחיקים ששמים את השיקוץ לפני בירד בסמול של כל הזמנים.

    1. אוקיי שכחתי את קארים ברשימה – בגלל שלא יצא לי להתרשם בזמן חי משיאו, כמו שיצא לי מהאקים.
      .
      הטופ 5 שלי מבחינת גדולה כדורסלנית ודומיננטיות – ג'ורדן, בירד, האקים, קארים, מג'יק.

        1. לבירד הייתה לא פחות פשטות מלטימי. ואם שמים את בירד כפאוור, בחמש עונותיו הראשונות שיחק כפאוור כשסדריק מקסוול הסמול הפותח של הקבוצה, הוא לפני טימי.
          אף אם בירד בעמדה 3 שהיא עמדתו הטבעית, אני מעדיף את בארקלי כפאוור אף שלא הוביל קבוצה לאליפות (יש לו נסיבות מקילות כי שיחק בתקופת ג'ורדן ובהפסקת הבייסבול שלו היה את החלום ויוסטון). בארקלי שהיה בגובה של גארד היה ריבאונדר גדול מדאנקן וקלעי גדול יותר (בעונות בפילדלפיה היה עם 57-56 אחוזים מהשדה) וחכם לא פחות.

  3. גם אני מצטרף למודים על טחן וגילרי על מפעל החיים של המדור הזה.
    בירד היה ענק, אגדה שהיתה באמת. לא זכרתי שהוא עשה טריפל דאבל במשחק ההוא.
    מוטומבו היה נחשב היום נגר על ידי שמעון, למרות שבפועל היה שחקן נהדר (מוגבל אבל נהדר)

  4. השחקן האהוב עלי וישר אחריו ג׳ינובילי. כשבירד היה בשיאו זו היתה ה-חוויה לראות אותו משחק. בלי אתלטיות אבל עם טונה חוכמה והגאונות הזאת שיש לככ מעט שמתבטאת כמעט בכל מהלך שלו על הפרקט. תודה על הפוסט חברים

כתיבת תגובה

סגירת תפריט