הזמן כמו עצר מלכת

קליי

ה-MVP הבלתי מעורער שלי

 

יש רגעים, במשחק כדורסל – כמו בחיים – שהזמן עוצר מלכת (אגב, ואולי בפוסט אחר אם תתאים השעה ויתאים המאורע, ארחיב על הביטוי 'עצר מלכת' בהקשרו האיזוטרי ומדוע אנשים על סף תאונה או להבדיל ב'זון', מאבדים לחלוטין תחושת זמן ואיך כל זה קשור לכדור הארץ ולכוכבי לכת – אבל לא כעת) והכל מתמצת ל'פריים' אחד, לשבריר שנייה שבה הכל נהייה בהיר ומובן.

שעה קלה לאחר סיום משחק 5 כתבתי תגובה (תגובה 519 בפוסט הזה: http://www.hoops.co.il/?p=161044), וכך כתבתי:

"צפיתי עכשיו ברוב מסיבת העיתונאים אחרי המשחק יוצא הדופן הערב.
קליי ת'ומפסון הוא משהו מיוחד.
38:45 עד 31:20 (https://www.youtube.com/watch?v=dFo7eDcv3ig) מאוד הרשים אותי – משהו בנחישות שלו, במנטליות החזקה, בכבוד שלו. ידעתי שהוא כזה – אבל עכשיו זה קיבל גושפנקא."

זו הייתה תגובתי אז.

ואז הגיע משחק 6. ות'ומפסון ניפק משחק לפנתיאון עם קליעה, הגנה, יציבות, קור רוח והמנהיגות השקטה שקטה שלו, שלא מבקשת תהילה אבל משדרת כבוד. וביתרון 80-83, במומנטום נפלא של הקבוצה שלו, וכשבאמתחתו 28 נק', הוא טס למתפרצת ובמקום להניח ברכות שתיים קלות בסל הוא הלך עם כל הלב – כמו שתמיד הלך עם כל הלב – להטבעה. כולם יודעים את ההמשך.. הנפילה, הכאב, ההתפתלות, השקט מסביב, התגובה המבישה של הדוק (תגובה 393 בפוסט הזה: http://www.hoops.co.il/?p=161309): "כתבתי מיד שהוא לא נפצע. עשה הצגה קטנה", החזרה ההירואית לקו העונשין (והקליעה החלקה של השתיים שהעלתה ל-80-85), הירידה להגנה, החזרה לספסל, ההליכה העצובה עם הקביים החוצה..

הפנים אומרות הכל

 

ולי כבר לא היה אכפת – מי תזכה, בכמה ייגמר, מי יזכה בתואר השחקן המצטיין, איזו עיר ומדינה ישמחו – רק חשבתי על האיש הזה, ת'ומפסון, על הנחישות, המנטליות, הכבוד, ובעיקר, על כך שבניגוד לרבים, הוא לא רק מדבר – אלא גם מיישם את זה.

אז עבורי זו הייתה שקיעה. ועבורי היא לא הייתה ורודה, עבורי היא הייתה שקיעת השראה למה שכדורסל יכול להיות, ומה שהוא היה באותו הערב תודות לאיש הזה – משחק של כבוד.

וזו האמת.

לפוסט הזה יש 26 תגובות

  1. קליי השחקן הכי מסוכן בליגה! כל ערב הוא נותן את ההגנה החזקה שלו ואת הנקודות שלו אך יש ערבים שבהם הוא מתפוצץ ולך תעצור אותו.
    הפציעה שלו שברה לי את הלב. שחקן שמשחק ונלחם כל ערב כדי לנצח ונעלב כשהוא לא מוכר ככוכב שהוא כן כזה.

  2. השנה בפלייאוף קרה דבר מוזר. הפסקתי להיות "הייטר" של קרי. הפכתי להיות אוהד של קליי.
    זה לא התרחש ברגע, השינוי. אבל פתאום אחרי משחק 3 נפלה עליי ההבנה שקרי הוא יותר מהנרטיב שכתבתי עבורו (ילד מפונק עם יד זהב).
    וקליי?
    היכולת שהוא הציג, למרות פציעה, זה יוצא דופן. וכאשר הוא עלה לזרוק את אותן זריקות עונשין –
    סופית, הפכתי לאוהד.
    .
    (לא שזה גרם לי לרצות פחות לראות את טורונטו מנצחים בסדרה….)
    .
    אני מקווה ומאמין שכבר ב- 2021 אנחנו נראה שוב את קליי קלאצ' תומפסון קולע שלשות מטורפות, ובאותו מבט חתום/נחוש מוביל את הווריורס לעד ניצחון בעוד משחק פליאוף.

    1. יופי עכשיו נשאר רק שתפסיק להיות הייטר של גרין ותפסיק לקרוא לקליי מלוכלך. כל הליגה משקשקת ממי תפסיק לשנוא עכשיו…

      1. אני??? הייטר של גרין???? לא ראית איזה מיליון תגובות שלי שמנסות (ללא הצלחה מרובה) להבהיר לוולדורף וסטטלר שהוא אולסטאר???
        .
        (משחק מלוכלך "מזדמן", לכל שחקן שמתחרה ברצינות יש. מה שלברון עשה לגרין, זה לא מלוכלך? בטח שכן. אף פעם לא טענתי אחרת)

        1. לא של הכדורסל שלו. אתה משתמש בטיעון ה"פעם אחת מקרה פעמיים כבר לא" כדי לשייך לכל מקרה בו הוא מעורב כוונות זדון. לזה אני מצפה ממקהלת הצבא האיום לא ממך.

          1. בפעם היחידה שכתבתי משהו כזה על גרין השנה בפלייאוף, זו הייתה תגובה סרקסטית.
            .
            לגבי קליי, וההגנה שלו על הארדן במשחק 1?
            בהחלט כתבתי.
            אני לא חושב שזה מקרי (הכניסה מתחת לרגליים של הארדן). אני לא טוען, או טענתי, שהוא ניסה לפצוע אותו בכוונה. אני טוען שהוא ידע טוב מאוד מה הוא עושה, ולאן נושבת הרוח (זו שמוציאה/לא מוציאה את הצלילים של המשרוקית).
            זו טקטיקה שנראתה ב-NBA לא פעם בעבר, והיא אפשרה לקליי "להיכנס מתחת לעור" של הארדן.
            לטעמי, זה משחק מלוכלך.
            כאמור, בדיוק כמו זה של לברון בסוף משחק 4 (אז הוא בבוטות ניסה להיכנס מתחת לעור של שחקני גולדן סטייט. זה הצליח לו)

          2. די אין לי כח להיכנס לזה שוב כשזה קרה כמה פעמים מול קליי או סטף לא צייצת. אולי כי לא הריצו את זה בריפליי שוב ושוב אבל גם לגבי הסרקזם על גרין השתמשת בזה אחר בתגובות באופן רציני שוב.
            אבל בסדר מקבל ונסוג.

  3. איזה סוף שנה זוועה לקלי אכל אותה ב 30 מיליון שלא נבחר לאול נבא ואז קרע ברצועה נורא!! מאחל לו החלמה מלאה שמעתי את אבא שלו מדבר כמה פעמים בשנים האחרונות התרשמתי שחינך את הבנים שלו כמו שצריך (אחיו שחקן בייסבול) חברה קשוחים..

  4. ג'יזס, הוא לא מת, רק נפצע. יותר מדי אימו. וברור שהאליפות ההיסטורית של קנדה חשובה יותר מה-ACL של הטוסטר.

  5. לא צריך לחכות שמישהו ימות כדי להעריך אותו ואת הרגע מר עובדיה.
    ומי קובע מה חשוב?
    בכל אופן, עבורי, הרגע של הפציעה היה מכונן.
    הרגע של האליפות היה מרשים.

  6. בא לי לכתוב בדיוק מה שגורג עובדיה הסקרן כתב: זה עצוב, אבל זה קרה, וזה יקרה כל זמן שיש ספורט. הוא ישוב לשחק על 35 מיליון. זה כאילו הווריורס היתה ברת מזל כל השנים ועתה המזל גרם לה לשלם בריבית דריבית. ללא קשר, הפוסט שלך מאד נגע ללב. ת'ומפסון הוא אחד השחקנים שאני מעריך ביותר בליגה.

  7. תודה על הפוסט. מרגש.
    קליי השחקן האהוב עליי בליגה וגם בשבילי ברגע שהוא נפצע כבר לא היה חשוב מה יקרה בגמר. הוא היה השחקן הטוב בסדרה. יותר מקוואי ויתר מקרי. חוסר מזל מתסכל. מקווה שיחזור אחרי פגרת האולסטאר להראות לכולם מה הוא שווה.

  8. יפה מאוד זיו.
    כתבתי כבר שהייתי בעד טורונטו בסדרה, אבל העוינות שהיתה לי לווריורס התרככה ככל שהתקדמה (מעולם לא קרה לי בשום סדרה אחרת).
    קליי הוא זן מיוחד. מבחינתי הוא היה ה-שחקן של הווריורס עוד מהסדרה האדירה והמתישה (שכבר נשכח כמה הווריורס הקיזו דם שם) מול הרוקטס.

  9. אחלה פוסט, תודה רבה
    קליי, לפחות על פי מה שנחשפתי אליו עד כה, מצטייר כמו 'מענטש' אמיתי, בן אדם בראש ובראשונה. מזל השחקנים האלה, שמצליח לשאת את עצמו באצילות ובקלאסיות, גם מול כל החליירס המזיעים שרצים שם

  10. קליי שחקן ענק אין ספק. אבל היהירות שלו בעיקר בראיונות פוסט גיים פשוט ממוססים את כל ההילה שסביבו לשחצנות קטנונית. בזמן ההחלמה יהי לו זמן להתאפס על עצמו ולחזור כמו גדול

  11. כמה שאהבתי את קליי לפני הפלייאוף אז אחרי הפלייאוף האהבה הוכפלה.
    אני מת על ה beach boy עם הקשיחות של אחד מסיירת גולני

כתיבת תגובה

סגירת תפריט