חג לאוהדים, סיוט לשחקנים?/ רון טחן

המועד האחרון להעברות שחקנים ב-נ.ב.א הוא יום חג עבור אוהדים רבים ואנשי תקשורת שמסקרים את הליגה.

בכל הנוגע לשחקנים, זהו אולי היום המלחיץ בעונה.

מצד אחד יש שחקנים שלא יכולים לחכות לפתוח דף חדש בקריירה.

מצד שני, יש חבר'ה שבסך הכל מרוצים ממקום עבודתם הנוכחי, וחוששים להתנתק בן רגע ממקום מגוריהם ומכל האנשים אליהם הספיקו להיקשר.

גם השנה אנחנו עדים לסיפורים מטורפים, שכנראה ולא יכולים להתרחש באף מקום אחר. הנה כמה לדוגמא:

  1. טוביאס האריס – שעות בודדות לאחר שקלע סל ניצחון דרמטי עבור הקליפרס, הוא הועבר בטרייד לפילדלפיה, וברגע אחד הפך משחקן מוביל בקבוצה נחמדה לשחקן בקבוצה שרוצה אליפות.
  2. האריסון בארנס – במסגרת מה שנראה כהדחת כל מי שאינו דובר סלובנית מהחמישייה של דאלאס, בארנס נשלח בטרייד לסקרמנטו, בזמן משחק!
  3. ניק סטאוסקאס ו-ווייד בולדווין הועברו ביום ראשון מפורטלנד לקליבלנד, שהעבירה אותם ביום רביעי ליוסטון, שהעבירה אותם היום לאינדיאנה (ששיחררה אותם מהקבוצה).
  4. מארק גאסול – מי שנחשב לגדול שחקני ממפיס התבקש לפנות את הלוקר שלו עוד לפני שהועבר בטרייד מסקרן לטורונטו.
  5. אנטוני דיוויס – זה אולי הסיפור המשוגע ביותר, ובטח שהכי מסוקר.
    לפני שבוע וחצי דיוויס גרם לסערה כאשר הודיע דרך סוכנו על רצונו לעזוב.
    על פי דיווחים, קבוצתו ניו אורלינס האשימה בכך את הלייקרס ונוקמת בה על ידי סירובה להעביר את דיוויס בטרייד. כתוספת, ההצעות שלא התקבלו הודלפו לתקשורת, מה שלא תרם יותר מדי להרגעת חדר ההלבשה המתוח גם כך של הקבוצה.

גם בעידן הרשתות החברתיות בו שחקני הליגה מביעים את דעתם על המתרחש בליגה יותר מאי פעם ומשתמשים במקורבים וסוכנים כדי לדרוש מעבר, השליטה היא עדיין בידי הקבוצות.

לאחר שבשנים האחרונות שחקנים כמו קווין גארנט וכרמלו אנטוני עברו לקבוצות אחרות בהסכמתם המלאה, העונה לאף שחקן אין "סעיף נו-טרייד" שמאפשר לו לדחות עסקה המעבירה אותו למקום אחר (יש כמה שלא יכולים לעבור מסיבות אחרות).

מכאן מתקבל מצב בו רוב שחקני הליגה עלולים לעבור בטרייד בניגוד לרצונם, גם אם להם ולקבוצה שלהם יש עונה מצוינת.

דוגמא טובה היא מילווקי, הקבוצה עם המאזן מס' 1 בליגה, שעל פי דיווחים עדכנה את ניו אורלינס כי כולם מלבד יאניס אדטקומבו זמינים לטרייד (ואכן ביצעה עמה טרייד בסופו של דבר, במסגרתו השיגה את מירוטיץ'). איך השמועות הללו אמורות לגרום לשחקנים להרגיש?

בכתבה נהדרת שעלתה ב-ESPN לפני מספר ימים ותורגמה לכאן על ידי "סמיילי" שוחח איאן בגלי עם מספר שחקנים שהועברו לפחות פעם אחת בשנים האחרונות.

אנס קאנטר (שאמור להיחתך מהניקס אם לא יועבר בטרייד) סיפר כיצד גילה שהוא עובר לניו יורק בזמן שהיה במחנה כדורסל לילדים באוקלהומה.

ג'ראד דאדלי גילה על כך בטוויטר, וטייסון צ'אנדלר הוותיק (שהועבר בטרייד 5 פעמים) טען כי אנשים פשוט לא מבינים כמה זה קשה לעבור באמצע העונה, בטח כשיש לך משפחה.

בדיקה מהירה ולא יסודית (עמכם הסליחה) שערכתי באתר בסקטבול רפרנס גילתה כי בכל אחת מ-8 השנים האחרונות (כולל הנוכחית), התרחשו לפחות 40 טריידים המערבים שחקנים (ברוב המקרים יותר משחקן אחד).

2011/12 – 48 טריידים

2012/13 – 73 טריידים

2013/14 – 77 טריידים

2014/15 – 103 טריידים

2015/16 – 53 טריידים

2016/17 – 63 טריידים

2017/18 – 53 טריידם

זה אומר בגדול, שלפחות כ-70 שחקנים עוברים בכל עונה בטרייד. לא מעט עבור ליגה עם 30 קבוצות שמורשות לרשום 15 שחקנים סך הכל בטופס המשחק.

אז מה עושים שחקנים שרוצים לשלוט בגורלם?

האפשרות של לחתום על חוזה שנתי או דו שנתי עם סעיף יציאה בקיץ עלולה להתגלות כמסוכנת מדי.

תתארו לכם שג'ון וול מוושינגטון, שסיים את העונה עקב פציעה וצפוי להחמיץ גם את העונה הבאה היה חותם על חוזה קצר יותר מהחוזה המטורף שקיבל (170 מיליון דולר ל-4 שנים החל מהעונה הבאה).

הוא עוד היה מוצא את עצמו חותם על חוזי מינימום ומנסה להוכיח שהוא שווה יותר, ומפסיד עשרות מיליוני דולרים.

לכן כשקבוצה מציעה לשחקן לחתום על חוזה ארוך טווח ומובטח שיסדר כלכלית אותו ואת צאצאי צאצאיו – גם אם ייפצע או לא יספק את הסחורה – אפשר להבין מדוע היא לא תסכים להכניס סעיף שימנע ממנה להעביר אותו למקום אחר.

בד בבד, אפשר להבין שחקנים שלא יתעקשו על הכנסת הסעיף בתמורה לוויתור על כסף, בידיעה שאותה קבוצה עלולה להשתמש בחוזה הנוח לטובתה, ובטח על רקע העלייה בהכנסות הקבוצות והעלייה המטאורית בערכן (השווי הממוצע לקבוצה ב-2010 עמד על 369 מיליון דולר, כיום הוא עומד על 1.6 מיליארד).

שני רכזי העתיד לשעבר של הליגה, שלמזלם חתמו על חוזי עתק לפני הפציעות

אז מה עושים?

ביותר ויותר חוזים מוכנס סעיף בשם "טרייד קיקר".

מדובר בסעיף בחוזה שמעניק לשחקן שהועבר בטרייד בונוס כספי שמחושב לפי אחוז מסוים מהמשכורת השנתית שלו.

אם תרצו: "פיצויי פיטורים – גרסת הנ.ב.א".

כך למשל, קוואי לנארד היה זכאי הקיץ לבונוס של 3 מיליון דולר בעקבות הטרייד ששלח אותו לטורונטו, כאשר ארבעה שחקנים שהועברו ממש עכשיו בטרייד (מארק גאסול, טים הארדווי ג'וניור, האריסון בארנס וטיילר ג'ונסון) צפויים לקבל בונוס יפה.

צוחק כל הדרך אל הבנק

 

כמובן שגם לכלל הזה יש חריגים (אוטו פורטר לא יקבלו העונה בונוס, בלייק גריפין נאלץ להתפשר בעונה שעברה), אבל את זה נשמור ליום אחר.
מה שחשוב הוא שמתברר שגם הסעיף הזה לא באמת מרתיע קבוצות, שימשיכו לסחור בשחקנים מבלי להתחשב בהם יותר מדי.

אז לסיכום – אם תשאלו אותי, אענה לכם שלא צריך לרחם על השחקנים.

אפשר להצטער או להתבאס עבורם, אבל בשורה התחתונה צריך לקחת דברים בפרופורציות.

בכל זאת מדובר באנשים שמגשימים חלום ילדות בכל יום ומקבלים על כך מיליוני דולרים.

ואולם, באותה נשימה, אולי באמת הגיע הזמן שנפסיק לצפות משחקנים לגלות נאמנות כלפי המועדונים.

לפוסט הזה יש 40 תגובות

  1. מעולה רון.

    מסכים איתך, אין מה לרחם על מיליונרים ומולטי מיליונרים שעושים להנאתם וחיים חחי הנאה ושפע

  2. מעולה רון.
    זה נושא שעולה בכל טרייד דד ליין אבל השנה מוגבר בגלל הביקורת הגדולה על שחקנים שמנסים לאלץ קבוצות לעשות עליהם טרייד.
    אישית הייתי שמח לראות שחקנים נשארים בקבוצות שלהם ליותר זמן. בין אם על ידי יותר סעיפי no trade ובין אם פיצויים מוגברים לשחקנים העוברים בטריידים, כי אלו במרבית המקרים שחקני המשנה שבאמת סובלים.
    לא נראה לי הגיוני כל שוק הביי אאוט וקבוצות שמחליפות סגל שלם באמצע העונה.
    לגבי השחקנים הבכירים, חייבים למצוא דרך להשאיר אותם בקבוצות שלהם גם אם הן משוק קטן. כל הנסיונות עד עכשיו רק גרמו ליותר נזק לקבוצות הבית.

  3. אחלה פוסט, תודה רבה רון.
    אני לא חושב שצריך לרחם עליהם, אבל גם לא משוכנע שהשיטה הנוכחית היא אופטימלית.
    פעם, כשאהיה גדול ויהיה לי זמן אשב לנסות למצוא תיקונים לשיטה או שיטה חלופית.

  4. אני חושב שכל מי שנכנס ל-NBA מבין שאלו חוקי המשחק. מצד אחד משכורות ענקיות (אפילו המינימום) אבל מצד שני קשה לשלוט בגורל (רוצים לשלוט, תהיו טובים…).
    גם בטריידים יש את הגרסאות של "השולטים בעתידם" ואלו הם שחקני הקצפת (אפילו קוואי שקיבל טיול שנתי לקנדה לשנה, מחכה לקיץ כדי לקבוע את עתידו). ככל שיורדים בהיררכיה ככה השחקן פחות שולט בעתידו (אבל גם אותם שחקנים יסכימו לתנאים האלה בדרך כלל רק כדי להיות בליגה ולשחק ב-NBA).

    מה שכן, לפחות נראה על פניו, ה-GM בקבוצות לוחצים על ההדק די בקלות ומוכנים לקחת הימורים גדולים

  5. זה נכון שזו סיטואציה ממש לא פשוטה אבל אלה כללי המשחק שהקבוצות קבעו עם השחקנים. לשחקנים היה בעבר המאד רחוק סעיף no-trade בחוזה הבסיסי והם ויתרו עליו על מנת להשיג דברים חשובים יותר כמו פרי אייג'נסי וזכויות פנסיה. היום בהסכם מיעוט קטן מאד של שחקנים יכול להיות זכאי בכלל לסעיף כזה וגם אז לא כולם מתעקשים עליו (לסטף קרי למשל אין אחד בחוזה). אם זה היה כל כך משמעותי לשחקנים הם היו יכולים להפוך את זה לנושא ליבה. אז נכון זה לא נעים ולא נוח אבל חלק מהמשחק.
    יש כאן עוד צד אבל שצריך לקחת בחשבון – האוהדים. הם כאילו לא צד במשחק אבל בלי הלקוחות שמזינים את המכונה הזו היא תחדל להתקיים. אז נכון שיש אוהדים רבים שמתאימים את עצמם למצב ועוברים לעקוב אחרי שחקנים במקום קבוצות אבל ספורט קבוצתי הוא בבסיסו מבוסס על החיבור בין האוהדים לקבוצה. לכן לליגה ולשחקנים צריך להיות אינטרס לשמר גם את החיבור בין השחקנים לקבוצות כדי לשמור את החיבור בין האוהדים לקבוצות. בינתיים כל מה שהם ניסו לעשות (כמו הסופרמקס לדוגמא) עבד בדיוק הפוך אבל זה לא אומר שצריך להפסיק לחפש את הדרך להשאיר את הכוכבים בקבוצות שלהם.

      1. יש שתי גרסאות. הגרסא של הסוכן שלו שאומר שבחר לשחק, הגרסא שלו שהוא אומר שלא ידע וזה בא לו בהפתעה. ככה אמר במסיבת העתונאים בקינגס.

  6. מעולה רון.
    כשהתחתנו ביקשתי מאישתי טרייד קיקר. היא לא הסכימה, אמרה שהיא נותנת לי חוזה ארוך טווח, אני חשוב לה והיא לא תטריד אותי.
    אנחנו עדיין ביחד . . .

  7. נפלא רון! פוסט שמדבר על העניין שרבים שוכחים: שישנם בני אדם, משפחות, ילדים, בתי ספר, ומה לא מאחורי כל ההעברות האלה. אנחנו מסתכלים רק על זה ששחקן עובר מכטאן לשם, ומה זה עושה לקבוצות.
    אבל מה בקשר לבית? או הדירה? או ה-CAR-POOL שהאשה יצרה עם הסעות לגן? רופאים טובים שהתרגלו אליהם? מסעדות שמכירים? ילדים שחברו לבנים ולבנות והפכו לבלתי מופרדים ופתאום בא המעבר? ועוד ועוד ועוד.
    פוסט מצויין וחשוב ביותר.

  8. זה ככה גם אצל מתכנתים
    כסף גדול יחסית
    ומחר בבוקר יכולים לפטר אותך.
    בגלל זה, אגב, אני בחרתי כתחום התמחות שלי "ראיונות עבודה"
    🙂

  9. ובהקשר של הכל אנשים…
    מעניין לעקוב גם אחרי שחקנים שלא הגשימו את חלום הנבא או נבחרו בדראפט והיו באסטים או בחירות נמוכות.
    טיילר האניקאט(סיפור עצוב במיוחד אבל ממש לא יחיד) וכאלה שגם לא תוקעים יתד באירופה, בסין או בליגת המשנה…

  10. אחלה מאמר , תודה רון.
    המקרה של סטאוסקס ובולדויין צורם במיוחד.
    אבל גם זה של בארנס וגסטין גקסון שירד למזלו ישר אחרי הצגת השחקנים
    וגם זה של שמפרט ואלק בארקס שמתגלגלים בין קבוצות
    גם זה של כספי …הליגה הזו חסרת סנטימנטים.
    האם הכסף הגדול מצדיק לא משוכנע…
    מצוינות היא ערך נהדר אבל בקונטקסט, גם בסיטואציה שהכל ביזנס ובידור אפשר ליעשות את זה אחרת ומי שמיצג את השחקנים רואה קודם כל את הצמרת שעליה סיטואצית הטרייד פחות משפיעה

  11. אענה על זה באופן פשוט, עם כל הכבוד למשפחה ילדים וכו׳, שחקני האנ בי איי בתמונה הגדולה הם אנשים שזכו בלוטו, למה? תחשוב על זה שאתה עוסק בעבודה שאתה הכי אוהב בעולם ומתוגמל כספית בצורה מטורפת, כבונוס אתה פורש בגיל שאנשים כמוני יכולים לחלום עליו (לפרוטוקול אני בן 44), ועם התנהלןת כספית נורמלית זה לגמרי הגיוני לשמור על רמת חיים גבוהה גם אחרי הפרישה.
    אז תחסכו לי בבקשה את הטרוניות של הנסיעות הקשות, אף אחד מהם לא טס באקונומי ויושב במושב אמצע בין שני חרדים, וזה לא שהם ישנים במוטל 6 מעופש.
    אז כן יש מחיר מסוים שצריך לשלם וסיכון אבל וואלה בוא נשווה את זה לעשרות המיליונים שאפילו כסף לאכןל אין להם או אנשים רגילים כמוני שחיים את מרוץ החיים נון סטופ.
    מצטער אבל כל הפוסט הזה מרגיש לי כמו הקוזק הנגזל.

  12. פוסט מעולה רון.
    בסופו של דבר 400 השחקנים בליגה, למעשה הגשימו חלום ילדות שלהם.
    יש כאלה שהחלום שלהם נמשך 20 שנים גם נוביצקי וקרטר, ויש כאלה שהחלום שלהם נמשך כמו זמן הנמנום באוטובוס שתי תחנות לפני היעד.
    הקושי המשמעות יותר הוא למעטפת שלהם, אשה ילדים, ויתר בני המשפחה. השחקנים עצמם ממילא כמעט כל העונה ישנים בבתי מלון.

  13. המקק הענק יעקב נמרודי, Yaakov Nimrodi, שולט בתאוות הבצע שלו ובתאוות הנקם שלו במידה כזו שהוא המתין שלושה חודשים ושמונה ימים ממתי שהוא הוריד את סמי עופר למרתף עינויים למתי שהוא הוריד את יולי עופר למרתף העינויים.

    יעקב יא ג'וק מסריח, וינצ'נזו לא כל-כך סופר אותך יא חרייאת עיוור.
    נ.ב.
    הידעת? בחודש שעבר בנו לו מרתף עינויים פרטי משלו מתחת לבית. תמשיך להתייחס אליו כמו טמבל שירד זה לא מכבר מהסירה ותמצא את עצמך חונך את המרתף הנ"ל. מפגר

  14. תודה רון. כתבה מעולה.
    יש משהו קצת צורם בשחקן (מי אמר קוואי??) שיש לו פיצוי כספי על טרייד, ודורש אחד מהקבוצה…
    אנו מניח שזהסכומים קטנים יחסית, כולה 3 מיליון, כסף לפיצוחים, אבל עדיין.

  15. https://m.youtube .com/watch?v=2aFZ33ZvvZc
    Onestamente, quel mucchio di lumache salate chiamate gl'illuminati lasciano qualsiasi tipo entrare nella loro societá "segreta"… perfino l'invalido merdoso di Arye Krischner. Mi sa, brutte carogne idioti, sará la definitiva demostrazione
    che non avete nessun criterio d'ammissione

    Arye, grossa lucertola. Moshe Silman ti 'saluta'… scemo

  16. מי שמע. מקבלים מליוני דולרים לעונה על קריירה של עשר שנים… שחקן טניס מקצועני יטוס עשר חודשים בשנה בשביל עשירית מזה.

  17. מי שכן נשבר לי הלב בשבילו זה אנס קאנטר. במידה ולא תהיה לו ויזת עבודה. הוא חוזר למאסר בטורקיה אם לא עונש מוות.

  18. אולי הם מרוויחים סכומים גדולים (לא כולם, כמובן, קחו לדוגמה את המדרגה של כספי ושכמותיו), אבל בסופו של דבר מדובר באנשים, שמשנים להם את החיים באמצע העונה, שסובלים מבעיות בטחון עצמי כמו כל אחד אחר, שזקוקים למסגרת התומכת שחשבו שיש להם בדיוק כמו כל מי שמרוויח שכר מינימום. אם צריך לבחור צד, וברור שלא מדובר כאן בסיטואציה בה הכל שחור או לבן, אקח תמיד את הצד של השחקנים

    1. גם כספי כבר עשה כמה וכמה מיליונים טובים בקריירה הארוכה שלו בNBA, בלי פלייאוף כידוע. גם עליו אין בכלל מה לרחם, הוא לגמרי חי את החלום.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט