שתי אגדות בסופה אדומה אחת / יניר רובינשטיין

שתי אגדות בסופה אדומה אחת / יניר רובינשטיין

תחילת השנה האזרחית ואיתה התחלות חדשות: מאמר ראשון שלי על כדורסל מכללות. ג'ורגטאון (Georgetown Hoyas) המקומית מארחת את סט. ג'ון מקווינס, ניו יורק (St. John's Red Storm). הסיפור הגדול של המשחק מתברר לי כאשר אני קורא קצת על המאמנים. מן העבר האחד, פטריק יואינג, לשעבר הסנטר הג'מאייקני המפורסם של הניקס, ומנגד כריס מאלין הקלע הנהדר של גולדן סטייט, גם לשעבר.

אך יש מאחורי זה הרבה יותר מכך.

ראשית, אלו שתי אגדות כדורסל מהלכות, שניהם באולם התהילה. המדהים הוא שכל אחד מהם מאמן כיום באוניברסיטה בה למד ושיחק, ומעבר לכך בדיוק באותן שנים 1985-1981. באותן שנים הם שיחקו אחד נגד השני אולי עשרים פעם במסגרת תת-ליגת (conference) ה-Big East. פעם אחת אף נפגשו בטורניר הפיינל-פור (הכלל-ארצי) עצמו בשנת 1985, שם היתה ידו של יואינג על העליונה (אך בגמר, במשחק בלתי-יאומן בעליל הפסיד לווילנובה האנדרדוגית אך ששחקניה האנונימיים יחסית קלעו בכמעט 79% מהשדה, משחק שנכנס לספרי ההיסטוריה כ"משחק המושלם"). וכמובן שיחקו לא פעם אחת ב-NBA אחד נגד השני. בשנה האחרונה, מאז שיואינג הגיע לאמן את ג'ורגטאון, ולאחר שנים שלא התחרו אחד נגד השני הם נפגשים שוב כמה פעמים בשנה.

התמזל מזלי לתפוס את מאלין לראיון בלעדי. ב-NCAA המאמנים עורכים את מסיבת העיתונאים באותו חדר אחד אחרי השני ואין הזדמנות לדבר עם המאמנים בדרך כלל אחד-על-אחד. אך מאלין, אשר זכה בניצחון הראשון של סט. ג'ון על ג'ורגטאון בחוץ מאז 2003 היה כל כך שמח שהסכים לחרוג מהכלל, ודיבר על היריבות ההיסטורית עם פטריק יואינג וג'ורגטאון:

בקיץ שעבר, מנחם לס, עורך האתר, יזם פרוייקט שאפתני, "פרוייקט האגדות II". במסגרתו תוכלו לקרוא את סיפורו הנפלא של כריס מאלין:

מה שהיה פשוט יוצא מן הכלל במפגש בין הקבוצות אתמול הוא שהיו על הקווים לא פחות משלושה שחקני היכל התהילה. חוץ מיואינג ומאלין היה גם מיץ' ריצ'מונד האגדי. והתמזל מזלי כפליים שביום שבו אני מראיין שחקן היכל התהילה בפעם הראשונה, יצא לי בסופו של דבר לראיין שניים כאלו. מיץ' היה ממש לבבי ודיברנו גם קצת על הסיום הדרמטי של המשחק, על לשחק מול מייקל ג'ורדן ועל היריבות בין יואינג למאלין:

פונדס (Shamorie Pond) שאני מזכיר בראיון הוא כוכב הקבוצה שעליו עוד נשמע הרבה לפי דעתי. מאמר עליו כבר תורגם כאן בהופס שנה שעברה. פונדס קלע 37 וחילק 6 בונבונים לאורחים (כולל 6/10 ל-3) והיה בלתי עציר וידע להשתמש בשמירה הכפולה למצוא את חבריו בדקות הסיום. מן העבר השני גובאן (Jessie Govan) הסנטר המקומי תרם 25 נק' אך באחוזים רעים (כולל 1/6 ל-3) וגם קטף 10 כדורים חוזרים. אין לי ספק ששני אלה יגיעו ל-NBA.

ריצ'מונד ומאלין שיחקו יחד, ויתרה מכך, יחד עם הרדאווי היו מהמשולשים האגדיים בהיסטוריה של הליגה. העובדה שעתה הם מאמנים יחד היא פשוט סיפור לספרי ההיסטוריה. במיוחד עם יזכו יחד באליפות המכללות. גם ריצ'מונד נכלל ב"פרוייקט האגדות II" (האגדי בפני עצמו!) ותוכלו לקרוא עליו במאמר הנהדר:

ובכן נחזור למשחק, לא לפני פתיחת סוגריים קטנה. כלל מפורסם שנקרא "חוק לאוולר" טוען שבמשחק NBA הקבוצה הראשונה שמגיעה ל-100 מנצחת. הכלל נכון מעל מ-93% מהזמן. היום החלטתי להמציא כלל דומה ל NCAA. הקבוצה הראשונה שמגיעה ל-70 מנצחת. לרוע המזל ג'ורגטאון סיפקו את הדוגמא הנגדית הראשונה למשפט שלי. ביתרון 73-67 למארחים היה נראה לי שהסיפור הולך להסתיים לפי התסריט הצפוי. כאשר 50 שניות לסיום התוצאה היתה 84-79 זה היה נראה אפילו יותר ברור. אך ברצף של החטאות עונשין ואיבודי כדור, שכנראה קורים במכללות קצת יותר מאשר בליגה, הצליחה הקבוצה של מאלין וריצ'מונד לכפות הארכה, 85-85. רוב ההארכה היתה רק קבוצה אחת שפגעה ואת יתרון 86-94 היה קשה ליואינג וחניכיו למחוק, למרוק שצימקו כבר ל- 94-97 אך החטיאו זריקה לשלוש בהארכה שהיתה כופה הארכה שניה.

לא משנה מה תגידו, אני משוכנע שאם הזריקה הזאת היתה נכנסת והיתה הארכה שניה, הקבוצה הראשונה שהיתה מגיעה ל-100 היתה מנצחת.

שלהבת

יניר רובינשטיין (שלהבת) הוא כתב הופס בוושינגטון הבירה. לשאר כתבותיי נא ללחוץ על תמונת הכדור מימין.

לפוסט הזה יש 26 תגובות

  1. (פטריק יואינג, לא אווינג,)

    כבר כתבתי בעבר, אם מאלין נכנס להיכל התהילה, קל וחומר שדוויט הווארד:
    הוא עוקף אותו בנוכחות בפלייאוף (10-8)
    באולסטאר (8-5)
    בחמישיה הראשונה (5-1)
    בחמישיית ההגנה (5-0)
    בשחקן ההגנה של השנה (3-0)
    במלך הריבאונד (5-0)
    במלך החסימות (2-0)
    הם קלעו בערך אותו דבר למשחק (18 + -)
    ושניהם לא זכו באף טבעת.

    1. צודק: בשנים הטובות, האווארד היה סנטר מצוין עם מגבלת מרחק הקליעה. קלע את מה שזרק באחוזים גבוהים, ריבאונדר וחוסם מעולה, שחקן הגנה גדול.

    2. לגבי כ"ח וחסימות זו השוואה לא הוגנת כי ברור שציר קולט הרבה יותר כ"ח וחוסם הרבה יותר פעמים ובפרט ציר שמצטיין בהם כמו האווארד.
      זה כמו שתשווה באחוזי קליעה מהשדה/משתיים או לצד השני באחוזי קליעה מהשלוש ומהקו ובאסיסטים.

  2. מצויין יניר.
    מעניין אם אחד מהם יצליח השנה סוף סוף להוציא את העגלה מהבוץ ולהביא את הקבוצה שלו לריקוד הגדול (טוב ליואינג זו רק הזדמנות שנייה אבל גם לפניו הם קירטעו). בינתיים החבורה של מאלין נראית הרבה יותר טוב מבשנים עברו.
    עוד קוריוז משעשע – יואינג מאמן את הבן של כוכב ג'ורג'טאון אחר – אלונזו מורנינג. ואם כבר בנים של אז יש לו עוד בן של בקבוצה – ג'ורג' מורסאן הבן של גיורגי הרומני הענק (הבן הרבה פחות גדול).

  3. לגבי יואינג, שמו האמצעי מובנו "הלוחם הידוע". ראו כאן את הגייתו ששונה מהכתיב: https://www.dictionary.com/browse/aloysius
    וכן ראו כאן על מקורו ומובנו: http://www.thinkbabynames.com/meaning/1/Aloysius

    אגב, מובן השם האמצעי של שאק ("ראשון" עם תנועת u בהברה האחרונה)הוא "הלוחם הקטן" בערבית.

  4. פוסט תענוג
    שמח בשביל יואינג שקיבל את הג'וב
    בוא נגיד שאני לא מופתע שהקבוצה שלו בעטה בדלי ברגע האחרון……
    🙂

  5. עם כול הכבוד (ויש כבוד) לשני האגדות החיות, מומלץ לקינוח לצפות בדאנק של ציון ויליאמסון מאתמול בלילה (יש קישורית בדף הראשי של ynet).

  6. תודה מעולה
    יואינג המתין הרבה שנים להזדמנות לאמן בליגה (היה עוזר )
    אני מקווה שיקבל הזדמנות לחזור לליגה
    אני מקווה בשביל מולין שלא יחזור לטיפה המרה, לאמן זה ג׳וב לא קל

  7. תודה, מצוין!
    אהבתי מאוד את מאלין. היה שחקן מצוין, אם כי לא ממש מהמעולים ביותר, אבל היה בו איזשהו קסם, משהו מאנו-אי ג'ינובילי כזה, מעורבב עם בירד. וגם יואינג, שקצת נשכח עם השנים בצל של האקים ורובינסון ושאק, אבל בשיאו היהגורילה מפחידה שדרסה את הליגה day in and day out. מאחל לשניהם שיצליחו.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט