אתלטים ישראלים מוכשרים / אלכס דוקורסקי

תוצאת תמונה עבור איגוד האתלטיקה
התמונה היא הלוגו של איגוד האתלטיקה בישראל מהאתר הרשמי של האיגוד.

בהמשך לפוסט על מספר אתלטיות מצטיינות (שש הופיעו ברשימה, אך כמובן שישנן הרבה יותר), הפעם נקרא על 6 אתלטים מוכשרים, שעל חלקם לבטח חלק מהקוראים כבר שמעו וקראו וייתכן גם כי על כמה מהם חלק יקראו כאן לראשונה. למעשה, הקריטריונים שלי לבחירת האתלטים היו היעדר הופעותיהם באליפויות גדולות לבוגרים (כלומר, המשחקים האולימפיים, אליפויות עולם ואליפויות אירופה) ושילוב אתלטים ממגוון מקצועות רב, ככל האפשר. כמו בפוסט על האתלטיות, אביע את התנצלותי על חוסר התמונות של הספורטאים. אין לי חשבונות ברשתות החברתיות ואינני רוצה להשתמש בכל מני תמונות שמופיעות ברשת עקב הפרות אפשרויות של זכויות יוצרים. חיפוש מאוד פשוט בגוגל יביא למציאת התמונות של האתלטים.
היבט נוסף, שעלולים ליפול בו אי דיוקים שונים, הוא נושא המאמנים והאדודות. חלק מהאתלטים מחליפים לעתים מאמנים ועוברים בין אגודות שונות. לא תמיד מספיק להתעדכן אחר ההתפתחויות הללו. ישנה קבוצת פייסבוק מצוינת בשם "אתלטיקה עכשיו", שמופיעים בה דיווחים יומיומיים וחדשות עדכניות לגבי הנעשה בארץ ובעולם. סביר להניח שהיא תהיה אמינה יותר מדבריי.

ערן סיבוני, בן 21, אתלטי "לידר" ירושלים, 400 ו-200 מטר – חניכו של רומן פרדמן, מאמנה גם של אדווה כהן, קבע ביולי תוצאה טובה מאוד של 47.33 שניות בריצה להקפה המלאה, שהכניסה אותו היישר לרשימת 20 האצנים המהירים במדינה בכל הזמנים (באופן מעט פיקנטי, הוא השתווה לשיא האישי של אתלט עבר מצטיין, יורי שפסאי, שאף הוא היה חבר באותה האגודה). סיבוני, שקבע העונה גם תוצאה מעולה ב-200 מטר, 21.45 שניות, הוא כיום האתלט השני בטיבו בישראל, אחרי דונלד בלייר-סנפורד, ב-400 מטר – מקצוע שדורש מהירות גבוהה וגם את היכולת לשמר אותה, ולמעט הישגיו של האחרון, אתלטי המדינה לא בלטו בו במיוחד לאורך השנים.
סיבוני אתלט צעיר וכמובן שעתידו לפניו. יהיה מאוד מעניין לעקוב בעונה הקרובה, ובתקווה גם שנים רבות קדימה, אחר התקדמות שיאיו האישיים והישגיו השונים.

טדסה גטהון, בן 21, הפועל עמק חפר, 1,500, 5,000 ו-10,000 מטר – טדסה מתאמן תחת הדרכתו של זוהר זימרו, אתלט עבר שהשתתף במשחקים האולימפיים ובאליפות עולם במרתון ובעל התוצאה השלישית הטיבה במקצוע בכל הזמנים (בארץ). האתלט הצעיר הגיע לשיאיו, עד כה, בתחרויות המסלול במסגרת אליפויות ישראל השונות שנערכו באביב ובקיץ בארץ. הוא הצליח לפרוץ גבולות משמעותיים במרחקים השונים – 28:57.35 ב-10,000 מטר (סיים במקום השלישי באליפות הארץ), 3:47.30 ב-1,500 (הגיע רביעי) ו-13:56.19 ב-5,000 מטר (הגיע שני). השיא האישי שלו ב-1,500 עשוי להעיד על מהירות טובה מאוד, מרכיב חשוב מאוד גם עבור הרצים למרחקים ארוכים יותר.
אפשר להניח שטדסה מתאמן קשה מאוד, פעמיים ביום, וצובר נפח קילומטרים רב מאוד במהלך שבועות האימונים שלו, שכוללים גם עבודה על המהירות וסבולת המהירות שלו (אימוני הפוגות שונים). למותר גם להניח שעבודתו של מאמנו היא מאתגרת מאוד גם כן. לצד העלאת רמת הקושי של האימונים, במקביל לשיפור תוצאותיו של האתלט, עליו גם לנסות להביאו לשיא היכולת במועדים מסוימים (כלומר, אליפויות ישראל במרחקים השונים ותחרויות בין-לאומיות שונות). עם כל זאת, אחת המטרות המרכזיות באימון היא למנוע שחיקה ו"שריפה", פיזית ומנטלית, של האתלט. מטרה לא פשוטה, בהתחשב באופי האימונים של אתלטים כמו טדסה גטהון.
נותר רק לאחל הרבה הצלחה לטדסה ולזוהר בהמשך דרכם המקצועית.

אריאל אטיאס, בן 19, מכבי חיפה, קרב-10 – אריאל הוא אתלט חרוץ ורציני, שהספיק לזכות באליפויות ישראל בקרב רב בכל קטגוריות הגילים הצעירים השונים ומהעונה הבאה הוא יתחרה כבוגר. אטיאס, שמתאמן תחת הדרכתו של המאמן המצוין דני וולפברג (אך נעזר גם במאמנים אחרים בגלל המגוון הרחב והשוני בין המקצועות השונים של הקרב, שדורשים התמקצעות מיוחדתׂׂׂ), מחזיק בשיא הלאומי לנוער במקצוע, 7109 נקודות, שואף כמובן לשפר בעתיד את השיא הישראלי לבוגרים, שמוחזק כבר 24 שנה על ידי ארז מלצר, 7096 נקודות (חשוב להדגיש שהשיא הלאומי לנוער גבוה מהמקבילו של הבוגרים עקב הבדלי הגבהים בריצה ל-110 משוכות והמשקל של כדור הברזל, שניים ממקצועות הקרב. גובה המשוכות של הנוער הוא 99 ס"מ בעוד שהבוגרים צריכים לרוץ משוכות בגובה 1.07מ'. כדור הברזל של הנערים שוקל 6 ק"ג ואילו הבוגרים הודפים קילוגרם אחד יותר. אלה פערים לא קטנים).
כמו כל לוחם קרב-10, גם לאריאל יש מקצועות שהוא מעדיף על פני אחרים ורמתו בהם גבוהה יותר. לפחות לפי איכות תוצאותיו, אלה הם ה-100 מטר והקפיצה למרחק (מקצועות קשורים עקב המהירות שנדרשת בקפיצה למרחק), שבהם שיאיו האישיים הם 11.38 שניות ו-7.06 מטרים, בהתאמה – תוצאות טובות מאוד שעוד ישופרו.
אחד האתגרים שעומדים בפני כל לוחם קרב-10, ואריאל אינו יוצא דופן, הוא היכולת להגיע לרמה מאוזנת, פחות או יותר, במקצועות השונים, שחלקם נבדלים משמעותית זה מזה ודורשים יכולות שונות לחלוטין (למשל, קפיצה במוט, הטלת כידון ו-1,500 מטר). אתגר נוסף שעומד בפני אריאל הוא הדלילות היחסית בארץ ברמת המקצוע ובעומק משתתפיו. לרוב, האתלטים המובילים בעולם מגיעים ממדינות בהן האתלטיקה מאוד מפותחת ומאופיינת בעומק רב (לדוגמא, ארה"ב, צ'כיה, גרמניה, צרפת, רוסיה, אסטוניה, שלמקצוע בה יש מסורת מעל למאה שנה ועוד), כך שניתן לאתר מתוך כל העוסקים בענף את האתלטים בעלי הפוטנציאל לעסוק במקצוע המפרך הזה. ככל הנראה, לצד אימוניו, אריאל ישתתף בתחרויות שונות בחו"ל בשנים הקרובות והלוואי ונראה את האתלט הכל כך מוכשר הזה מגיע רחוק ככל האפשר.

איתמר לוי, בן 27, מכבי ת"א, הדיפת כדור ברזל – איתמר הוא מעט יותר מבוגר מהאתלטים האחרים ברשימה הזו (אם כי עדיין מאוד צעיר) והיחיד ברשימה שמחזיק בשיא ישראלי. בסוף ינואר 2018, בתחרות שנערכה בג'ונסבורו שבארקנסו (שם איתמר לומד לתואר שני, לאחר שגם את לימודי התואר הראשון השלים באוניברסיטת אוקלהומה, בארה"ב), לוי הדף את כדור הברזל ל-19.36 מטר ובכך שיפר ב-27 ס"מ את השיא הקודם של איגור אברונין, שעמד על כנו כמעט 27 שנה. מטבע הדברים, השיא הישראלי, קל וחומר כזה שנשבר לאחר כל כך הרבה שנים, הוא פסגת הישגיו, עד היום, של איתמר, שזכה פעמים רבות באליפות ישראל במקצוע והוא מצטיין גם בזריקת דיסקוס (בעל שיא אישי של 57.28 מטר). איתמר גדל בקצרין שברמת הגולן והתחיל להתאמן עם המאמן המצוין מיכאל לובן (מיכאל מומחה במגוון מקצועות באתלטיקה, ואימן בין היתר את עדנה לנקרי שמחזיקה, כבר 24 שנה את השיא הלאומי ב-800 מטר והחזיקה עד לקיץ האחרון גם את השיא ב-1,500, בטרם נשבר על ידי לונה צ'מטאי-סלפטר). לאחר מכן עבר להתאמן בפנימיית "הדסה-נעורים", שיזמה פרויקט זריקות באתלטיקה, והתאמן שם תחת רומן כץ, שמתמחה במקצועות הזריקה. מאוחר יותר עבר, כאמור, ללמוד בארה"ב והתקדם שם בעקביות עד לשיפור השיא הלאומי.
איתמר ייצג רבות את ישראל בתחרויות הקבוצתיות בגביע אירופה (תחרות בין מדינות, אשר מחולקות לליגות איכות שונות, שכיום מתקיימת אחת לשנתיים), אך טרם קבע את הקריטריונים לאחת משלוש התחרויות הבין-לאומיות הגדולות. נותר לקוות שימשיך בקו התקדמותו ויגיע רחוק ככל האפשר.
משהו בנימה אישית לגבי איתמר – זכיתי לראות אותו מספר פעמים כשהגיע לארץ בחודשי החורף (חופשת חג המולד בארה"ב) והתאמן עם מיכאל לובן באצטדיון האתלטיקה בקצרין (של מכללת אוהלו). רצתי קצת על הדשא וראיתי אותו משחרר עשרות הדיפות באימון, תוך שהוא משתמש בטכניקת הסיבוב. מדובר בהחלט במחזה מרהיב לראות אותו הודף רחוק את המכשיר, ששוקל מעט מעל ל-7 ק"ג.

דוד נצו טאייצ'או, בן 22, מכבי ת"א, 800 ו-1,500 מטר – אלוף ישראל המכהן בשמונה מאות ו-1,500 מטר הוא חניכו של דן סלפטר. ביולי האחרון, דוד התקרב לגבול ה-1:50, שנדיר למדי בקרב רצים ישראלים, כשקבע 1:50.09 בתחרות בבלגיה. באותו סבב התחרויות, הוא גם קבע תוצאה מעולה של 3:44.02 ב-1,500 מטר. אם לא להתייחס לתוצאות של מרק הנדלסמן ודסטין אמראני, אתלטים יהודים מצטיינים מדרום אפריקה וארה"ב, בהתאמה, שייצגו את ישראל, אך לא חיו כאן, הרי שרק שלושה אתלטים ישראלים ירדו מתחת ל-1:50 במקצוע של שתי הקפות המסלול – עוז כץ (1:47.8 ב-1983), גזצ'או יוסף (1:47.91 ב-1998) ומוקט פטנה (1:48.68 ב-2014). ההתקדמות באתלטיקה היא קשה מאוד לחיזוי, פעמים רבות, אך ייתכן כי טאייצ'או המוכשר יהפוך לישראלי הרביעי שיצליח לרדת מגבול ה-1:50 ואולי גם יתקרב לפריצת מחסום ה-3:40 ב-1,500 – הישג שטרם נעשה על ידי אתלטים ישראלים.

צור ליברמן, בן 24, אתלטי "לידר" ירושלים, קפיצה לגובה – ליברמן, בן קיבוץ געש, עבר לקפיצה לגובה מענף הכדורסל, בו היה חלק מהאקדמחה למצוינות במכון וינגייט. המאמן מולי מלכא הבחין בגובהו (1.97) וביכולת הניתור שלו והציע לו להתאמן בקפיצה לגובה. התקדמותו של ליברמן היתה מהירה וב-2017 הוא קבע את שיאו האישי היפה מאוד, 2.22 מטרים. ליברמן הוא הקופץ השני בטיבו בארץ, אחרי דימה קרויטר (על אף שגבר על האחרון במספר תחרויות). מקצוע הקפיצה לגובה מועד לפציעות עקב העומסים הגדולים שמופעלים על המפרקים ברגלי הקופצים. כמה מטובי הקופצים במדינה בשנים האחרונות – דניאל פרנקל, ניקי פאלי ודימה קרויטר – סבלו רבות מפציעות שונות, שפגעו בהתקדמותם. בהנחה (ובתקווה) שליברמן וקרויטר יישמרו מפציעות, התחרות ביניהם עשויה להועיל רבות לשניהם.

 

 

 

 

 

 

לפוסט הזה יש 25 תגובות

  1. אלכס דוקורסקי

    25 נוב 2018 01:41:16

    קראתי במקרה לפני שעה קלה כי לונה צ'מטאי-סלפטר תיקח חלק הבוקר (יום א') במרתון פירנצה, כחלק מהכנותיה לקראת המרתונים באליפות העולם בקטאר ב-2019 ובמשחקים האולימפיים בטוקיו ב-2020. הרבה בהצלחה ללונה ולדן.

        1. ריו פרדיננד

          25 נוב 2018 15:07:28

          מרתון זה מקצה מאוד מכניס מבחינה כספית והרבה ספורטאים מוותרים על הריצות הארוכות במסלול כדי להתחרות במקצה המרתון.
          נראה שגם לונה חושבת איך להרוויח מהיכולות הפנומנליות שלה. הישר כח!
          אתלטית אדירה שנתגלתה במקרה על ידי מי שלימים הפך להיות בן זוגה..

  5. ריו פרדיננד

    25 נוב 2018 11:52:46

    בתור מי שמכיר טוב את התחום, האתלטים שמנית בכתבה הם אכן מוכשרים מאוד וההישגים שהם השיגו הם מעולים ברמה הארצית.
    אבל האם מישהו מהם יכול להיות רלבנטי ברמה העולמית (כמו לונה צ'מטאי-סלפטר וחנה קנייזבה מיננקו)? מישהו מהם יכול לעלות לגמרים באליפות אירופה (שלא נדבר על תחרויות גרנד-פרי / אליפויות עולם)?
    לצערי, בגלל המציאות הספורטיבית בארץ שלנו, אם לא יגיעו להישגים ברמה העולמית, יהיה להם קשה, מבחינה כלכלית, להמשיך לעסוק בענף האתלטיקה כעיסוק מרכזי.
    תודה על הכתבה המרעננת!

    1. אלכס דוקורסקי

      25 נוב 2018 13:04:07

      תודה רבה על הדברים.
      קשה מאוד לקבוע אם יוכלו להגיע להישגים כמו של שתי האתלטיות שציינת.
      מצד שני, מדובר באתלטים צעירים שעתידם לפניהם. אם ימשיכו להתקדם וימנעו מפציעות, ייתכן ויוכלו לקבוע קריטריונים לחלק מהתחרויות הגדולות, שגם זה הישג מאוד יפה.
      ימים יגידו…

      1. ריו פרדיננד

        25 נוב 2018 13:58:59

        אתה צודק שזה הישג יפה. אפילו יפה מאוד.
        אנשים מן היישוב לא לגמרי מבינים את גודל ההישג בקביעת קריטריון לתחרויות משמעותיות. מדובר באנשים שמתאמנים כמעט כל יום, במשך הרבה מאוד שעות, רק בשביל הסיכוי של להתחרות על המסלול מול האתלטים המובילים בעולם.
        ברמה האישית, אני מתבאס שאתלט במדינה שלנו לא יוכל להתפרנס בכבוד מהעיסוק הזה ומצד שני אם הוא לא יקדיש את כל השנים היפות שלו לאימונים, הוא לא יגיע לשום דבר. בגלל שכמעט ואין הישגים שמרשימים את הציבור / את הספונסרים, אין חשיפה לענף הזה ואין שם בכלל כסף. זה מעגל שוטה שאי אפשר לשבור אותו.
        מילה טובה ליענקל'ה שחר שמנסה לקדם באופן פרטי מספר מצומצם של אתלטים

        1. אלכס דוקורסקי

          25 נוב 2018 14:10:43

          מסכים עם כל מילה. פעמים רבות כשאנשים נחשפים לאתלטיקה בתקשורת "המיינסטרימית", הם מעודכנים אודות כל מני הישגים כמו שיאי עולם, מדליות אולימפיות וכו'. אחרי ששומעים על הישגים כאלה, ישנה נטיה לעתים להקל ראש במישהו שקבע "רק" 48 שניות ב-400 או קפץ לגובה 2.20.
          מעטים מבינים מה נדרש כדי להגיע לתוצאות הללו.

  6. עגל שסבור שיש לפרק את דיוק

    25 נוב 2018 14:07:50

    תודה אלכס על טור מעניין מאוד.
    עכשיו נוכל להגיד שעוד לפני שהתפרסם קראנו על אלוף העולם החדש בהופס 🙂

  7. אהרון שדה

    25 נוב 2018 14:38:34

    אלכס תודה רבה.
    אשמח לקצת תובנות ממך
    1. על הריצה של לונה היום
    2. המשמעות של השיא ברמה העולמית ואיזה מקום זה שווה באליפות עולם / האולימפיאדה

    3. אני מחלק בין תפוח לעגבניה אבל הייתי שמח לדעת ממך את מה אתה יותר מעריך האם את הזהב באליפות אירופה או התוצאה במרתון היום ?

  8. אלכס דוקורסקי

    25 נוב 2018 19:54:35

    היי אהרון, תודה על שאלותיך.
    1. אינני יודע הרבה על הריצה של לונה, אך ממה שקראתי באתר "שוונג" (דני בורשבסקי הוא הכתב) היא רצה ב"נגטיב ספליט" של כדקה. כלומר, חציה השני של הריצה היה מהיר יותר בדקה מהחצי הראשון. הדבר מעיד על ריצה חכמה ועל הבטחון הרב של לונה ודן.
    2. תוצאתה של לונה היא החמישים בטיבה בעולם והאירופאית הראשונה. באופן היפותטי, תוצאה זו היתה מדרגת אותה במקום השלישי במרתון האולימפי בריו, אך אין לכך משמעות מיוחדת, כיוון שכל מרתון שונה מהאחר ולמעשה מלבד המסקנה הברורה אודות כושרה הנפלא והכנתה הטובה, קשה מאוד להסיק משהו מזה לעתיד.
    3. מעריך מאוד את שני ההישגים. אם להתייחס אליהם בערכים מוחלטים, הרי שזכייה באליפות אירופה, תוך שיפור השיא האישי, היא משמעותית יותר אבל גם קביעת תוצאה כל כך איכותית במרתון היא נהדרת והלוואי והיא תמשיך להשתפר.

  9. עגל שסבור שיש לפרק את דיוק

    25 נוב 2018 20:07:46

    עוד שאלה לאלכס – שמעתי מדברים על זה שלומה תשבור את השיא העולמי לחצי מרתון. האם זה בר השגה?

  12. אלכס דוקורסקי

    25 נוב 2018 22:12:18

    קשה לי מאוד לענות על כך. השיא העולמי שייך לג'וסילין ג'פקוסגיי הקנייתית ועומד על 1:04:51, טוב יותר בשלוש דקות משיאה של לונה (1:07:55). זהו פער לא קטן, בייחוד כשמדובר בתוצאות איכותיות כאלה.
    הלוואי שתעשה זאת אבל אין לי שום יכולת לחזות האם זה אכן יקרה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט