עובדות וסיפורי נ.ב.א (65)/ רון טחן

השבוע בפינתנו: אגדה ירוקה, קפיצה מדהימה וחברות מפליאה.
תהנו

1. הבוסטון סלטיקס הוא אחד המועדונים הראשונים והמעוטרים בליגה עם 17 אליפויות.

שנות פעילותו הרבות ייצרו הרבה סמלים.
שמות כמו רד אורבך, ביל ראסל, לארי בירד ולאחרונה גם פול פירס נקשרים מידית להצלחה של הקבוצה מבוסטון, אבל יש שם אחד שמבטא את מה שנקרא "סלטיק פרייד" (הגאווה של הסלטיקס) יותר מכל.

טום היינסון לא מופיע בראש טבלאות הסטטיסטיקה של שיאי כל הזמנים של הסלטיקס כמעט באף קטגוריה, אבל יש שמחשיבים אותו כנשמה הירוקה של המועדון.
כשנבחר בדראפט של 1956 על ידי הסלטיקס כבחירה טריטוריאלית הם היו מועדון בליגה צעירה וקטנה בת 8 קבוצות, ולא הגיעו לגמר אפילו פעם אחת בעשר העונות הראשונות.

 

באותו הדראפט הסלטיקס גם עשו עסקה בה השיגו אחד, ביל ראסל, שהצטרף לשאר חבריו רק בדצמבר עקב נסיעתו לאולימפיאדה.

ההיעדרות של ראסל אפשרה להיינסון לזכות בתואר רוקי העונה, אך מאותה שנה והלאה הוא היה בצילו של ראסל האגדי.
זה כמובן לא הפריע לו לזכות ב-8 אליפויות כשחקן במדי הסלטיקס ולפרוש לאחר 9 עונות עקב פציעה ב-1965.

הפרישה לא ניתקה את היינסון מהמועדון.
לבקשתו של רד אורבך הוא המשיך להגיע יום יום לגארדן, הפעם כשדרן הרדיו של הקבוצה.

הוא המשיך לשדר עוד שלוש שנוים עד שב-1969 נקרא לשוב לפארקט, הפעם כמאמן, והצעיד את הסלטיקס לשתי אליפויות נוספות.

הצלחתו הובילה אותו להיבחר להיכל התהילה גם כשחקן וגם כמאמן (כבוד שהוא חולק עם חברו לקבוצה ביל שרמן, לני ווילקינס וג'ון וודן האגדי).
כשסיים את שירותו כמאמן חזר שוב לעמדת השדרן ומ-1981 הוא משדר את משחקי הסלטיקס גם בטלוויזיה.

על שמו של היינסון בן ה-84 רשומות בינתיים 63 שנות שירות במועדון.
הוא היה שותף בדרך זו או אחרת לכל אחת מ-17 האליפויות של הקבוצה.

מי שצפה בשידורי הבית של הסלטיקס בטח שם לב שלפני שמדובר בפרשן מדובר קודם כל באוהד שרוף, שלא חושש לבקר כל החלטה גבולית או סתם החלטה נגד קבוצתו האהובה.

כשמדברים על רוח המועדון, טומי היינסון הוא הביטוי המוחשי ביותר שלה. תודה. לעידו גילרי.

2. כשהיה בן 17, סביר להניח שהשאיפה הגדולה ביותר של די ג'יי מבנגה לא הייתה להיות שחקן כדורסל, אלא פשוט להישאר בחיים.

לאחר מהפך בשלטון ברפובליקה של קונגו, אביו, שהיה מזוהה עם המשטר הקודם נהרג בנסיבות לא ידועות.

בינתיים די ג'יי הצעיר נשלח לכלא על לא עוול בכפו, ודינו נגזר למוות.

כעבור כשנתיים, מבנגה נחלץ מהכלא בזכות שוחד ששילם אחיו לשומר, בדרך לטיסה לבלגיה שם קיבל מקלט מדיני.

מבנגה שהה עם אמו בעיירה הבלגית קאפלן, שם החל לשחק לראשונה כדורסל.
מימדי גופו המרשימים של מבנגה החסון והגבוה (2.13 מ') משכו את תשומת לבו של ווילי סטבניירס, שחקן עבר בלגי שהחליט לקחת את הצעיר תחת חסותו, וללמד אותו איך לשחק כדורסל.

תוך זמן קצר מבנגה מצא את עצמו בליגה הבלגית השנייה (2001), וכעבור שלוש שנים כבר חגג זכייה באליפות הליגה הראשונה עם שרלואה.

המסע המדהים של מבנגה נמשך כאשר חתם בדאלאס, והגיע לשיאו כשזכה לעבור ללייקרס ולזכות עם הקבוצה בשתי אליפויות.

 

3. כשהוא מתנשא לגובה של 1.58 מ' בלבד, ספק אם היו יותר מדי אנשים שהאמינו שסי ג'יי מקולום בן ה-15 ישחק כדורסל למחייתו.
לשמחתו של הגארד הכשרוני המככב היום בפורטלנד, במהלך שנותיו בתיכון הוא המשיך לגדול ולגדול, עד שהגיע לגובה של 1.90 מ'.

מקולום הוא כמובן לא השחקן היחיד שחווה צמיחה משמעותית בשלב מאוחר.

לדוגמא: אנטוני דיוויס הפך בתיכון מגארד בגובה 1.86 לפורוורד/סנטר בגובה 2.10, דוויט הווארד סיפר כי בגיל 16 צמח כ-30 ס"מ, ויש כמובן את הסיפור המטורף של דניס רודמן, שכבר סיים את התיכון ומצא עבודה כשרת בשדה תעופה לפני שצמח פתאום ב-31 ס"מ וחזר לשחק כדורסל.

4. מֵאִיגְרָא רָמָא לְבֵירָא עֲמִיקְתָּא…

כאשר קבוצה זוכה באליפות, הייתם מצפים שגם אם לא תצליח לשמור על התואר, היא לפחות תצליח לשמור על כבודה ולא להתרסק.

ובאמת, גם כאשר הן לא שומרות על התואר, ואפילו לא מתקרבות לשמור עליו, האלופות היוצאות מגיעות לפחות לפלייאוף.

ובכן. כולן חוץ משתיים.

אל עונת 1969-70 הגיעה בוסטון לאחר זכייה שנייה ברציפות באליפות על חשבון היריבה השנואה מלוס אנג'לס.

זו הייתה העונה האחרונה בקבוצה של ביל ראסל, שפרש מתפקידו כשחקן ומאמן הקבוצה, והעביר את המושכות לטומי היינסון.
מי שפרש ביחד עם ראסל היה סאם ג'ונס האגדי, ובלי השניים הקבוצה התקשתה להתאושש, לאחר שסיימה את עונת האליפות עם מאזן של 34-48, ירדה למאזן של 48-34 והחמיצה את הפלייאוף.

הקבוצה השנייה ברשימה הלא מחמיאה היא שיקגו בולס.
בעוד לאחר פרישתו הראשונה של מייקל ג'ורדן הבולס נשארה אחת הקבוצות החזקות בליגה (ותודה לסקוטי פיפן), לאחר פרישתו השנייה בשנת 1998, הבולס פתחה את עונת 1998-99 בסגל ללא ג'ורדן, פיפן, רודמן, לוק לונגלי, סטיב קר וגם ללא מאמנה פיל ג'קסון.

התוצאות לא איחרו לבוא והאלופה הפכה לנמושת המזרח, כאשר רק בגלל שביתה בתחילת העונה העונה המסויטת נמשכה 50 משחקים בלבד (מאזן 37-13). תודה למידן בורוכוב.

5.  בין שחקנים בליגה נוצרות לא מעט חברויות, לעתים גם כאלו שחוצות קבוצות.

בחלק מהמקרים הידידות מתחילה כבר בקולג' אבל במקרה של מייק קונלי ג'וניור וגרג אודן ההיכרות הייתה הרבה יותר מוקדמת.

השניים נפגשו בכיתה ז' כאשר אודן הצטרף לקבוצת איגוד הספורט החובבני בה שיחק קונלי באינדיאנפוליס.

אודן, שגר באותה עת בפרברים היה נשאר בביתו של קונלי בתקופת המשחקים, והשניים הגיעו יחד לתיכון לורנס צפון באינדיאנפוליס והפכו לצמד המאיים בכל המדינה.

קונלי היה פוינט גארד קלאסי שעזר לחברו גדול הממדים להפוך לסנטר אימתני.
התיאום והכימיה בין השניים הובילה את בית ספרם לשלוש אליפויות מדינה.

כשהגיעה צומת הדרכים הבאה אודן נחשב לפרוספקט התיכונים המבטיח במדינה וקונלי לגארד השלישי בטיבו.

בדרך כלל זה מוביל לפיצול, אבל השניים החליטו להמשיך יחד במכללת אוהיו סטייט, שם הצליחו לקחת בשנתם הראשונה את הבאקאייס עד למקום הראשון בדירוג והפסד בגמר טורניר המכללות לאלופה המכהנת מפלורידה.

בתום אותה עונה החליטו השניים לצאת לדראפט כששניהם מועמדים להיבחר בטופ 10.

בערב הדראפט של 2007 נקרא שמו של גרג אודן ראשון כשנבחר על ידי הטרייל בלייזרס מיד לפני קווין דוראנט. ושלוש בחירות מאוחר יותר נקרא גם שמו של חברו מייק קונלי שהלך לגריזליס ממפיס.

הקריירה של השניים תפסה כיוונים שונים לחלוטין כאשר קונלי הופך למנהיג בממפיס ואף זכה לרגע לחוזה הגדול בתולדות הליגה על סך 153 מיליון דולר.


אודן לעומתו נקלע לבעיית פציעות חמורה שמנעה ממנו לממש את הפוטנציאל העצום והציפיות שתלו בו.
בסך הכל שיחק רק 105 משחקים, אך לפחות מבחינת העו"ש אין צורך לדאוג לענק שהרוויח מעל 24 מיליון דולר בזמן הזה. תודה לעידו גילרי.

לפוסט הזה יש 37 תגובות

  1. יפה הסיפור של קונלי ואודן. חשבתי שקונלי יהיה אולסטאר בזמנו ערב דראפט 2007 ויהיה שחקן טוב ממה שהוא היום. תמיד אמרתי לכולם שהוא יהיה טוב מאודן ושאודן פלופ וכולם גיחכו. מה שכן לא תיארתי שאודן יהיה פלופ ברמה כזאת שבקושי ישחק בליגה. למזלו הוא עשה החלטה אחת שדינתה את חייו והיא לצאת לדראפט ולהתעשר זה למה חשוב לצאת ישר שיש הזדמנות ולא לחכות. פציעה אחת וממיליונר הפכת לשרת בשדה תעופה.

    1. הוא לא פלופ
      הוא פאשלה
      אני תמיד טענתי שהוא ב 15 שנה מבוגר מגילו האמיתי 😀
      דוראנט היה שיחוק פנומנלי לעומתו

    2. אני לא מבין את הדמות שלך שמעון באתר, אתה הנבל? התמיד צודק? החכם בדיעבד? מה זה "תמיד אמרתי שהוא יהיה פלופ"… למי אמרת מתי אמרת ומה זה בכלל תורם לדיון כאן? מעריך מאוד את המסירות שלך אבל באמת אני מעוניין לדעת, בלי שמץ של זלזול.

    3. אודן לא פלופ כמו שסם בואי שנבחר לפני מייקל לא היה פלופ, פציעות לא מגדירות אותך כפלופ. חוסר יכולת לשחק ברמה גבוהה כן, כמו קוואמי בראון ובנט הקנדי האגדי

      1. האמת שאחרי מבט נוסף אני כבר לא בטוח… בראשונה היה נראה לי שפרופרוציות הגוף לא נכונות אבל ייתכן שזה רק תוצאה של התנועה.

  2. שנים שאני לא סובל את צוות השידור של בוסטון ובמיוחד הפרשן ועכשיו מתברר שהפרשן הכי מעצבן בליגה הוא שחקן ומאמן עבר…

    ענק רון!

  3. אגב, זה די מדהים שאודן, שהקריירה שלו בליגה היא סדרת פציעות מתמשכת ותו לא, סיים את האפיזודה העצובה הזאת עם 24 מיליון ירוקים.

          1. ממש ממש שווה להיבחר בלוטרי
            גם אם אתה באסט אדיר שנפלט אחרי שנתיים אתה יכול להסתדר יותר טוב כלכלית מאחד שעשה קריירה של עשר שנים

          2. עקרונית בחירה גבוהה בהחלט משתלמת כלכלית. אבל שחקן שהתחיל באותה נקודת זמן ושיחק 10 שנים בליגה יעשה בדרך כלל יותר כסף.

          3. בעבר לשחקן עלית שהיה נבחר בסוף הסיבוב הראשון בד"כ היתה בעיה, מכיוון שהחוזה שלו נגזר מהחוזה הקודם והוא היה מפסיד כסף. היום בעידן של החוזים האסטרונומיים וחוזי הסופר מקס אין באמת הבדל.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט