RYDER CUP – סיכום ביניים לאחר 2 ימי תחרות ותחזית ליום האחרון/יוני יצחק

 

בחלוף שני ימי תחרות ולפני היום השלישי והאחרון, התוצאה היא אירופה 10 – ארה"ב 6

בקופה נותרו שתים עשרה נקודות בלבד, שיחולקו למנצחים בשנים עשר המשחקים שנותרו בפורמט match play יחידים, לגביהם אפרט בהמשך.

אירופה תניף את הגביע אם תזכה בעוד ארבע וחצי נקודות, לעומת ארה"ב שזקוקה לשמונה נקודות על מנת שהגביע יוותר אצלה לשנתיים הבאות.

סיכום ביניים בשתי מילים: שליטה אירופית.

כמובן שמאחורי התיאור הפשטני הזה עומדים הגיבורים של הרגע, לטוב ולרע…

היום הראשון

היום הראשון היה מהמם, תרתי משמע, לאחר שהאמריקאים נותרו המומים ממשחק אירופאי מושלם בתום סשן משחקי הערב.

היומיים הראשונים של התחרות משוחקים כך: בבוקר משחקים הזוגות ארבעה משחקים בפורמט ה – fourball ואחה"צ ארבעה משחקים הזוגות בפורמט ה – foursomes (לגבי הפורמטים ראו ההסבר בהרחבה שפורסם ב – preview). באופן טבעי, ציוות השחקנים לזוגות בתוך הנבחרות והצבתם מול זוגות בנבחרת הנגדית היא קריטית ומנוהלת ע"י הקפטנים וסגניהם.

בבוקר, ניצלו האמריקאים פתיחה בינונית והססנית של האירופאים כדי לנצח את שלושת המשחקים הראשונים (שניים מהם בתוצאה צמודה 1up). במשחק הרביעי והאחרון של הבוקר נפגשו טייגר וודס ופטריק ריד מול הצמד האירופאי, פרנצ'סקו מולינארי, האיטלקי הוותיק, וטומי פליטווד האנגלי (רוקי בתחרות ריידר קאפ). ניצחון אמריקאי היה הופך את הבוקר למושלם עם 4 נקודות. ואכן, עד הגומה העשירית, הוביל הצמד האמריקאי את ההתמודדות ב – 2 גומות אלא שמולינארי ופליטווד ביצעו מהפך אדיר והשלימו יחדיו 5 בירדיס (תוצאה של מכה אחת פחות מהתקן הנדרש באותה גומה) ב – 7 גומות!!!

בדיעבד, התברר כי הנקודה במשחק הזה הייתה קריטית עבור האירופאים שבהחלט לא יכלו להרשות לעצמם להפסיד את כל משחקי הבוקר, שהסתיימו ביתרון 3-1 לטובת האמריקאים. יחד עם זאת, האמריקאים לא גילו דומיננטיות מיוחדת באותם משחקים.

למשחקי אחה"צ העלה ביורן, קפטן אירופה, את האסים הוותיקים והתותחים הכבדים, ביניהם, איאן פולטר, סרג'יו גרסיה והנריק סטנסון, אבל אפילו הוא לא ניחש כיצד יסתיים אותו ערב.

למעשה, אף אחד לא ציפה לסיטואציה כה חד צדדית: סטנסון ו – רוז (המדורג שני בעולם) הביסו את דסטין ג'ונסון (המדורג ראשון בעולם) וריקי פאולר לאחר שהובילו כבר ב – 5 גומות בחלוף אחת עשרה גומות; איאן פולטר הוכיח פעם נוספת מדוע הוא הרוח החיה של הנבחרת האירופאית ושחקן match play מעולה (בעל הרקורד הטוב ביותר בנבחרת) לאחר שבצוותא עם רורי מקילרוי ניצח 2&4 את אחד הצמדים הלוהטים של האמריקאים, בבה ווטסון ו-ווב סימפסון; סרג'יו גרסיה הספרדי ואלכס נורן, הרוקי השבדי, דורסים 4&5 את פיל מיקלסון וברייסון דשמבו (רוקי בתחרות), לאחר שהשיגו יתרון של 7 גומות בתום ה – front nine (תשע הגומות הראשונות); מולינארי ופליטווד פשוט התעללו בזוג האמריקאי החזק ביותר כיום, ג'ורדן ספית' ו – ג'סטין תומאס בתוצאה 4&5.

איאן פולטר - הלב של נבחרת אירופה השבוע
איאן פולטר – הלב של נבחרת אירופה

4-0 אירופי מהדהד במשחקי הערב. הנבחרת האמריקאית נקלעה להלם ולא בכדי.

ראשית, הדרך בה הושגו התוצאות. זו הייתה פשוט שחיטה – אין דרך  אחרת לתאר זאת. בגולף, לא אופייני שכל ארבעת משחקי הזוגות, בין טובי השחקנים בעולם, יוכרעו כולם ובאופן כל כך חד צדדי לטובת קבוצה אחת. היה נראה כי האירופאים מסוגלים להשחיל על הגרין כל מכה מכל מרחק, לעומת האמריקאים שרצף ההחטאות שלהם על הגרין היה מביך ובלתי מוסבר.

גם ההחלטה של פיוריק להעלות את פיל מיקלסון לפורמט foursomes הייתה שגיאה מוחלטת. בפורמט זה, השחקנים תלויים אחד בשני לחלוטין מאחר והם משחקים לסירוגין עם כדור אחד. עכשיו צוותו את מיקלסון, שמדורג בסבב במקום 197 בסבב באחוזי פגיעה ב – fairway  (מסלול הדשא המרכזי המכוסח שאילו מכוונים השחקנים את חבטות הפתיחה שלהם) עם שחקן שזהו משחקו הראשון בריידר קאפ, במגרש שהדיוק בו הוא הדבר הקריטי ביותר – ותקבלו מתכון בטוח לאסון. מה גם שממילא מיקלסון כבר אינו בשיא הקריירה שלו…

היום השני

יום המשחקים השני נפתח ביתרון 5-3 לאירופאים ויתרון מנטלי לא מבוטל מסיום יום המשחקים הקודם.

אין זו הפעם הראשונה שהאמריקאים נראים מחוץ ל"אזור הנוחות" שלהם. מגרש הגולף le national, אינו דומה לרוב מגרשי הגולף האמריקאים הטיפוסיים. המגרש הוא פתוח יחסית וחשוף לרוח, ה – fairways שלו צרים יחסית וה – rough (שטח הדשא בצדי ה – fairways שגובה הכיסוח שלו גבוה יותר ומקשה על השחקן משמעותית את המכה ממנו) פשוט קטלני. שלא לדבר על אינספור מכשולי המים שמפוזרים בו. הדיוק הוא הגורם המשמעותי ביותר. חלק משחקני הנבחרת האמריקאים (למשל, ג'ונסון, תומאס, ווטסון, מיקלסון) ידועים כ"מפציצים כבדים" – כאלו שמכים את הכדור למרחקים הגבוהים ביותר, לעיתים על חשבון הדיוק, ומותירים לעצמם מכת  iron קרובה יחסית לגרין. האמריקאים למדו על בשרם, בדרך הקשה, שאין זו מקריות שהאירופאים בחרו לתחרות את המגרש הספציפי הזה.

היה ברור שמשחקי הבוקר יתנהלו באופן צמוד יותר מאלו שהסתיימו ביום הקודם, אך האירופאים המשיכו בתנופה וניצחו שלושה משחקים מתוך הארבעה. ראויים לציון תומאס וספית' האמריקאיים שהצילו את הנבחרת מסוויפ אירופאי נוסף, לאחר שגברו על פולטר ו – ראם (הרוקי הספרדי) בתוצאה 1&2. במקביל, לא ניתן להתעלם מהפסד נוסף של טייגר וודס (שוב עם פטריק ריד) לצמד האירופאי הלוהט מולינארי-פליטווד בתוצאה 3&4.

 

(טייגר וודס שפרצופו מלמד את הכל: הוא מתוסכל בחור החמישי ב-FOURBALL MATCH כשבן זוגו הוא פטריק ריד נגד תומי פליטווד והאיטלקי החם כאש פרנציסקו מולינרי. הערה של מנחם לס: האמריקאים הם STRAIGHT SHOOTERS. הם מין אהבלים כשמבלבלים אותם ב-FOURBALLS וכל מיני תיחכומים לעשות מגולף מין 'משחק קבוצתי'. הם רגילים אחד נגד אחד מתחילה ועד סוף וניגמר הסיפור. לכן היום השלישי הוא היום שלהם כשזה אשכרה גולף, אחד נגד אחד. אבל האירופאים ברחו כנראה יותר מדי קדימה והיאנקים לא יצליחו להקטין את הדפציט של 10-6)

 

האירופאים עלו ליתרון כללי 8-4 והגיעו למשחקי אחה"צ כשהם "מריחים דם". לאמריקאים התחילה לחלחל התחושה כי משחק על הכבוד יותר רלבנטי כעת ממשחק על תוצאה. לפחות פיוריק הבין את הטעות וספסל את השחקנים הפחות טובים שלו (הכוונה בעיקר למיקלסון ופטריק ריד שנמצא בכושר רע).

סוף סוף משחקי אחה"צ סיפקו לנו את התחרות הצמודה שרצינו לראות כאשר כל נבחרת מנצחת שני משחקים, כך שבסוף היום התוצאה הכללית היא 10-6 לנבחרת אירופה. מולינארי את פליטווד המשיכו להיות בלתי ניתנים לעצירה והביסו ללא תנאי 4&5 את טייגר ו – דשמבו (שלא ברור מדוע נבחר על פניו של ריקי פאולר המנוסה ממנו). תומאס וספית' המשיכו תחרות מצוינת מבחינתם בניצחון שלישי יפיפה 3&4 על מקילרוי ופולטר (וזאת לאחר שהיו בפיגור 2 גומות בתחילת המשחק). ווטסון וסימפסון ניצחו גם הם את גרסיה ונורן בצורה משכנעת 2&3 לאחר שהובילו כל המשחק. סטנסון ורוז עשו כהרגלם את העבודה 1&2 מול ג'ונסון וקופקה (השלישי בעולם ומנצח שתי תחרויות מייג'ור העונה). רק לציין כי סטנסון הוכיח שוב ווינריות מדהימה, עם שני פאטים אדירים בגומות 16 ו – 17, הותיר את האמריקאים מתוסכלים, והשאיר את האירופאים ביתרון קריטי של 4 נקודות לקראת היום האחרון.

טייגר וודס

עוד לפני פתיחת התחרות היה ברור כי טייגר יקבל מעמד מיוחד של כבוד בקרב הקהל והשחקנים, וזאת בעקבות הקאמבק האחרון. בטקס הפתיחה קיבל טייגר, כצפוי, את מירב התשואות מעשרות אלפי הצופים שטרחו והגיעו במיוחד להצגת השחקנים, עד כדי כך שניתן היה להתבלבל ולחשוב לרגע שהתחרות מתקיימת בארה"ב. הבוז שזכה לו פטריק ריד (ששלהב את האמריקאים נגד האירופאים לפני שנתיים) הזכיר שהתחרות אכן מתקיימת באירופה. המאזן של טייגר בתחרות הריידר קאפ, לפני התחרות הנוכחית, לא הייתה מזהירה כלל וכלל. שלושה עשר נצחונות מול שבעה עשר הפסדים ושלוש תוצאות תיקו בשבע הופעות סה"כ. מרבית ההפסדים של טייגר היו בשני הפורמטים של הזוגות… שלושת ההפסדים האחרונים ביומיים הראשונים לא יכלו להשאיר את טייגר אדיש שהתבטא כך:

"Just  pretty pissed off. The fact that I lost three matches and didn't feel like I played poorly. That's the frustrating thing about match play. We can play well and nothing can happen".

טייגר וודס לא זכה ליותר מדי רגעי נחת בתחרות
טייגר וודס לא זוכה בינתיים ליותר מדי רגעי נחת בתחרות

אין ספק שדבריו של וודס משקפים את מה שקרה במגרש והם יותר מרמז כלפי פיוריק הקפטן. פטריק ריד שיחק עם טייגר את שני המשחקים הראשונים. ריד נבחר לנבחרת באופן חופשי ע"י פיוריק אלא שהוא מצוי בחודשים האחרונים בכושר פשוט לא טוב ונראה פשוט לא מתאים לסוג הזה של המגרש. פיוריק קיווה שריד יביא לתחרות את האנרגיות והיכולת שאפיינו אותו לפני שנתיים בתחרות בארה"ב, אך הוא היווה נטל משמעותי על טייגר יותר מאשר גורם מסייע. ההחלטה של פיוריק להציב את הרוקי דשמבו עם טייגר למשחק ה – foursomes הייתה מוזרה אף היא. מכות הפתיחה של דשמבו פעם אחר פעם לאיזור ה – rough הקשו על טייגר את המשחק עד כדי כך שלרגע פחדו שטייגר בדרך ל… ניתוח גב חמישי. על הפאטים שהחמיץ דשמבו באופן עקבי, כנראה מחוסר ביטחון, בכלל עדיף שלא לדבר. אבל, האשמת שותפיו של טייגר למשחק תהיה משימה קלה ונוחה מדי. טייגר היה מספיק אמיתי להודות שהיכולת שלו ושל חבריו פשוט לא הספיקה. הוא כיוון כמובן למולינארי ופליטווד שניצחו אותו בכל שלושת הפעמים בתצוגות שיא. ספק רב אם שותף אחר במשחק עם טייגר היה משנה את התוצאה הכללית מול הכושר הנוכחי של הצמד האירופאי הלוהט.  אי אפשר לעבור לסדר היום נוכח השיא האירופאי של "מולי-ווד"- ארבעה ניצחונות מתוך 4 משחקים. הציוות הזה מהווה את השיחוק הגדול ביותר של ביורן בתחרות, ובל נטעה אם נחשוב שמדובר באלתור. הכל היה מתוכנן וידוע מראש, ולבקשת השחקנים עצמם.

פליטווד ומולינארי - הווינרים הגדולים של בתחרות הזוגות
פליטווד ומולינארי – הווינרים הגדולים בתחרויות הזוגות

ביום האחרון יש לטייגר סיכוי לסיים בטעם טוב בתחרות היחידים כאשר יפגוש את הרוקי בתחרות, ג'ון ראהם, שהפסיד גם הוא בשני משחקיו בתחרות. ראהם הספרדי הוא כוכב עולה בגולף העולמי ובוודאי שישאף לניצחון בכורה יוקרתי, בוודאי מול טייגר. הניסיון של טייגר יכול להוות גורם מכריע.

אז מה צפוי לנו ביום האחרון?

12 משחקי match play יחידים (ראש בראש) על 12 נקודות אחרונות בקופה.

יתרון של 4 נקודות הוא יתרון גבוה מאוד לאחר יומיים של תחרות. על פי אחד המודלים הסטטיסטיים, שמנסים לנבות את התוצאה הסופית, יש עתה לאירופאים סיכוי של 84% לנצח את התחרות. האם הנתון זה יהפוך את האירופאים לשאננים ביום התחרות האחרון? תשכחו מזה. רק לפני שש שנים היו הנבחרות במצב זהה אך הפוך. האמריקאים הובילו 10-6 במדינה שליד שיקגו, בתום יומיים, וביום האחרון ביצעו האירופאים קאמבק בלתי נשכח וזכו באחד הניצחונות הגדולים בהיסטוריה של הריידר קאפ (the Miracle of Medinah). חלק מאותם שחקנים בנבחרת 2012 משחקים גם בנבחרת הנוכחית ויודעים היטב שמשחק הגולף הוא הפכפך והכל יכול לקרות ביום נתון. גם האמריקאים זכו בשנת 1999 לבצע בעצמם קאמבק דומה – the Battle of Brookline. אבל לתת כינויים למהפכים יותר פשוט מלבצע אותם בפועל.

גם הציוותים הצפויים, על הנייר, לא מבשרים טובות לאמריקאים. קחו למשל את פיל מיקלסון בכושרו הנוכחי מול השחקן האירופאי הכי לוהט, מולינארי. או למשל, מכונת ה-match play המשומנת, הנריק סטנסון, מול בבה ווטסון, שנוטה לעיתים להתפזר עם המכות האימתניות שלו  וספק עם יכולת ה – putting  שלו מתקרבת השבוע לזו של סטנסון.

מכל מקום, הטקטיקה האמריקאית ברורה וידועה מראש – הצבת השחקנים הטובים ביותר בתחילה כדי לנסות להשיג ניצחונות ולצמצם את היתרון באופן שיגביר את הלחץ אצל האירופאים.

למשל את הציוות הראשון: ג'סטין תומאס, השחקן האמריקאי המצוי אולי בכושר הטוב ביותר, הוצב למשחק הראשון ומולו הוצב אחד השחקנים האירופאים הבכירים, אם לא הבכיר ביותר, רורי מקילרוי. יהיה משחק אדיר. למרות שתומאס רוקי בריידר קאפ, אני צופה לו ניצחון.

קופקה-קייסי: לקופקה, שהייתה לו כאמור עונה מצוינת, ניצחון יחיד בריידר קאפ ביחידים. קייסי האנגלי נעדר כעשור מהריידר קאפ ונבחר לתחרות ע"י הקפטן בשל האופי העיקש והמיוחד שלו. קופקה מצוי כיום בכושר טוב יותר וינצח.

סימפסון-רוז: סימפסון טרם ניצח בפורמט היחידים בריידר קאפ ומגלה יכולת סבירה בינתיים בתחרות. רוז נישא על גבי הצלחותיו האחרונות בסבב ובכושר מצוין. רוז מנצח.

טייגר-ראהם: לטייגר מאזן של ארבעה נצחונות, הפסד ושתי תוצאות תיקו בפורמט יחידים. על הקאמבק הנוכחי אין צורך להכביר מילים. ראהם הוא רוקי בתחרות וכבר הפסיד פעמיים. הפעם הניסיון ויעשה את שלו וטייגר ינצח אך קרוב לוודאי שלא בקלות.

פינאו – פליטווד: שני שחקנים רוקים בתחרות, אך פליטווד בתחרות נפלאה עם ארבעה נצחונות בזוגות. יש לו רק בעיה אחת: אף שחקן אירופאי מעולם לא סיים את התחרות במאזן ניצחונות חלק של 5-0… ההימור שלי: פינאו מקלקל לפליטווד את המאזן ומנצח.

דסטין ג'ונסון- פולטר: וואו. קרב ענקיים. בצד אחד של הזירה המדורג מס' 1 בעולם. בצד שני, שחקן האירופאי עם המאזן הכולל הטוב ביותר, הלב של נבחרת אירופה ושחקן match play מדהים. למרות שהנטייה הראשונית היא תיקו, פולטר לוקח בקרב צמוד.

ספית'-אולסן: ספית' מסיים עונה לא קלה בסבב אך בתחרות הנוכחית מפגין שוב את כישוריו בענק. אולסן הוא רוקי בתחרות ולא זכה ליותר "דקות משחק" עד עתה. כל תוצאה מלבד ניצחון אמריקאי תיחשב כהפתעה.

ריקי פאולר- גרסיה: כל כך קשה לניחוש. פאולר לא שחקן ריידר קאפ מדהים עד כה, אך בסבב היה אחד הבולטים השנה, בוודאי שיותר מיריבו. אלא שגרסיה, שועל קרבות וותיק, עם קהל ביתי כפי שהוא אוהב, מהווה בהחלט יריב שקול. מכיוון שפאולר יכול לעשות במכנסיים וגרסיה לא צפוי, נכריז על תיקו.

מיקלסון-מולינארי: על פניו נראה קל. מיקלסון יודע שזהו המשחק האחרון שלו כשחקן פעיל בריידר קאפ, אך זה לא אותו מיקלסון שהכרנו לפני מספר שנים. מולינארי נמצא על הגל: שנה מצויינת, תחרות מצויינת ופשוט מכה במגרש הזה באופן מרשים. לא יודע אם להספיד את מיקלסון זה חכם אך יירשם ניצחון אירופאי.

פטריק ריד-טיירל האטון: אמנם ריד ניצח בשתי התמודדויות קודמות ביחידים, אך כנראה שהכושר הנוכחי שלו מספיק לתחרות הזאת והוא עצבני מהספסול בשבת. האטון האנגלי הוא פאטר מעולה ומעודד מהניצחון בשבת. האטון מנצח.

ווטסון-סטנסון: כל מילה מיותרת. סטנסון מנצח קל.

דשמבו-אלכס נורן: קרוב לוודאי שבשלב הזה, המשחק יהיה כבר לפרוטוקול. דשמבו עובר שבועיים לא קלים, אחרי שפספס בענק את המקום הראשון בפדקס קאפ, למרות עונה מצוינת. יש נורן הוא רוקי שלעתים הבריק ולעיתים עשה טעויות מיותרות. משחק פתוח אבל דשמבו ינצח.

ולכן בשורה תחתונה זה ייגמר: אירופה – 15.5  ארה"ב – 12.5

לפוסט הזה יש 12 תגובות

  1. I've only saw Augusta this year so for me reed is awesome….

    Why is the old white boys club afraid from the Aussie power house?

    Going for a quick 9 this morning. Let's see if I can do any better then double the handicap….

  2. תודה רבה יוני, מעניין מאוד.
    אולי בזכותך אתחיל לעקוב אחרי גולף, אני אומנם מכיר את השמות הגדולים ועוקב אחרי התחרויות הגדולות, אבל קשה להגיד שמדובר בהבנה טובה במיוחד. אולי בזכותך אצליח לעשות את הצעד הבא.

  3. על מסלול לינקס שכזה ולאור היכולת עד עכשיו אני מתקשה לראות את האמריקאים עושים קאמבק. נקווה שלא יהיה בלואאוט עצבני.

    1. לפי רשת סקאי כ – 260 מיליון צופים ברחבי העולם צפויים לראות את התחרות במהלך 3 ימים. אפילו אם תוריד חצי מהכמות תישאר עם מספר יפה

  4. האמריקאים מצליחים להפעיל לחץ ומורטדים להפרש נקודה אבל רוב המשחקים שנותרו נוטים בבירור לאירופאים.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט