הגביע היבשתי באתלטיקה – אוסטרבה 2018 / אלכס דוקורסקי

תוצאת תמונה עבור ‪continental cup iaaf‬‏

למעט מקצועות השליחים, האתלטיקה היא כמובן ענף ספורט אישי. עם זאת, בדומה לענפים אישיים נוספים (טניס וגולף, למשל), היא כוללת בתוכה גם תחרויות קבוצתיות. אחד המפעלים הללו נקרא "הגביע היבשתי", שייערך בשבת וראשון הקרובים (8-9/09) בעיר אוסטרבה שבצ'כיה.
הפוסט יכלול הסבר קצר על ההיסטוריה של המפעל, בגלגוליו השונים, תוך התייחסות קצרה למדינה ולעיר שיארחו את התחרות. אח"כ אסקור בקצרה חלק מהמקצועות (בדגש על כמה חוקים מעט יוצאי דופן, שיוחלו בחלקם) והאתלטים הבולטים שיקחו בהם חלק. לקראת סיום, אעלה נושא לדיון (ואביע גם את דעתי) ואשמח לקרוא את דעתם של הקוראים.
בואו נתחיל.

מעט היסטוריה, אם כך. תחרות "גביע העולם" הראשונה, שאורגנה על ידי ה-IAAF, וכללה מתחרים ממספר יבשות נערכה בעיר בגרמנית דיסלדורף ב-1977. התחרות כללה אז את הנבחרת האירופית שזכתה בגביע אירופה (תחרות קבוצתית נפרדת נוספות), יחד עם נציגים מנבחרות אפריקה, אסיה, אוקיאניה, אמריקה (צפון אמריקה, מרכז אמריקה, לרבות הקאריביים, ודרומה) ואירופה (אתלטים שייצגו את "היבשת הישנה" שלא הגיעו מהמדינה שזכתה בגביע אירופה). התחרויות היו נפרדות לגברים ולנשים, ועם סיומן, הוכתרה אלופת העולם לכל אחד מן המינים.
הפרשי הזמן בין תחרויות גביע העולם לא היו אחידים ונעו במהלך השנים בין שנתיים לארבע. כיום, התחרויות נערכות כל ארבע שנים. לקראת התחרויות שנערכו בעיר הקרואטית ספליט, ב-2010, שונה שם המפעל ל"גביע היבשתי". מלבד שינוי השם, התרחשו תמורות גם במבנה התחרות. בוטלה ההשתפות של המדינה שמחזיקה את גביע אירופה ונקבע שישתתפו 4 קבוצות בלבד – אתלטים מאסיה ומהאיזור הפאסיפי (כולל אוסטרליה וניו זילנד), אירופה, אמריקה ואפריקה. החל משנת 2014 (אז התחרות נערכה בעיר מראקש שבמרוקו), הניקוד הקבוצתי הפך להיות משותף לגברים ולנשים, מה שאומר כי בעצם יכולה להיות רק אלופה אחת.
לאורך השנים, המפעל משך אליו אתלטים מצטיינים מכל רחבי העולם ולכן אין פלא שנקבעו בו כמה תוצאות מעולות. כמעט ואין מנוס לציין תוצאה אחת, שנקבעה בתחרויות בקנברה, בירתה של אוסטרליה, ב-1985 ועומדת עדיין כשיא העולמי. מדובר בהישגה של מריטה קוך מגרמניה המזרחית, שקבעה 47.60 שניות ב-400 מטר. תוצאה שהושפעה גם משימוש נרחב בחומרים אסורים לצד מדיניות בדיקות לא מחמירה במיוחד.

כאמור, העיר אוסטרבה תארח את התחרות השנה. העיר הצ'כית, שנמצאת לא רחוק מהגבול עם פולין, מארחת כבר שנים רבות תחרות מאוד גדולה בסבב המסחרי, "הגולדן ספייק", שנערכת בעיר בחודש יוני. מעבר לזה, צ'כיה (וגם צ'כוסלובקיה, בגלגולה הקודם) הצטיינה באתלטיקה לאורך המאה ה-20 וגם במאה הנוכחית. אמיל זאטופק, שזכה בארבע מדליות זהב אולימפיות, והיחיד שניצח ב-5000, 1000 ומרתון במהדורה אחת של המשחקים האולימפיים (הלסינקי 1952) הוא האתלט (והספורטאי) הצ'כי הגדול ביותר (ממליץ לקרוא עליו מאמר שנקרא "איש בשם זאטופק", שנכתב על ידי נחשון שוחט באתר "דה באזר"). מלבדו, אתלטי המדינה הצטיינו בהטלת כידון, קרב 10 ובמקצועות נוספים.

מקצועות התחרות – כיוון שמדובר בתחרות בת יומיים בלבד, לא ייכללו בה מקצועות הריצות למרחקים ארוכים (המרחקים הארוכים ביותר יהיו 3000 ו-3000 מכשולים) וגם לא מקצועות הקרב רב. התחרות תכלול את המקצועות הבאים: 100, 200, 400, 400 משוכות, 800, 1500, 3000, 3000 מכשולים, קפיצה לרוחק, קפיצה לגובה, קפיצה משולשת, קפיצה במוט, הדיפת כדור ברזל, יידוי פטיש, הטלת כידון, זריקת דיסקוס, 100*4 ו-400*4 (המקצוע האחרון יהיה מעורב ויקחו בו חלק שני אתלטים ושתי אתלטיות בכל קבוצה).

תחרויות בולטות ביום הראשון.
גברים –
200 מטר, 15:52 (כל הזמנים הם לפי שעון ישראל) – רמיל גולייב הוא המועמד לניצחון ובדרכו יעמדו, בין היתר, אלונזו אדוארד מפנה ואלכס קינונייז מאקוודור.

3000 מכשולים, 16:59 – בגלל חוקי התחרות (שני אתלטים מכל יבשת) 8 רצים בלבד יקחו חלק בריצה (שלרוב כוללת בין 12 לחמישה עשר משתתפים). צפוי מאבק מעניין בין קונצלזוס קיפרוטו, האלוף האולימפי מקניה, אוון ג'ייגר, סגנו ממשחקי ריו, וסופיין אל בקאלי ממרוקו, בעל תוצאת השנה במקצוע.
ריצות המכשולים והריצות ל-3000 מטר יכללו מספר חוקים יוצאי דופן (שנוסו בעבר גם בגביעי אירופה). החל מהסיבוב הרביעי, כל סיום סיבוב, הופך למעשה להיות "סיום ביניים", כאשר הרץ שמגיע אחרון באותו הסיבוב, צריך לצאת מהתחרות. כלומר, בסוף הריצה ישארו חמישה רצים בלבד. הדבר מזכיר מעט מקצוע שקיים על מסלולי הוולודרום של האופניים. הדבר נועד, ככל הנראה, למנוע ריצה בקצב איטי, יחסית, וליצור עניין רב יותר במקצוע מצד קהל הצופים באצטדיון ומבעד למסך.

 

זריקת דיסקוס, 16:52 – תחרות מעניינת בין מספר זורקים מצוינים – אנדראס גודזיוס הליטאי, פדריק דאקרס מג'מייקה, דניאל שטאהל השבדי ורג'ינלד ג'ייגר מארה"ב.
כעת אתייחס לשינוי נוסף בחוקי התחרות, שיחול על כל מקצועות השדה (למעט הקפיצות לגובה ובמוט). כל שמונת המתחרים ייקבלו 3 נסיונות בתחילת התחרות, שמהווים למעשה את המוקדמות בה. לאחר שלושת הנסיונות, האתלט בעל התוצאה הטובה ביותר מכל יבשת, ימשיך לנסיון הרביעי. 
החל מהנסיון הרביעי, התחרות מתחילה מחדש לארבעת האתלטים שנותרו בתחרות ותוצאותיהם הקודמות נמחקות. לאחר הנסיון הרביעי, יישארו בתחרות שני המתחרים בעלי התוצאה הטובה ביותר. גם תוצאותים הקודמות ייתאפסו ושניהם ימשיכו לסיבוב החמישי, שיהיה המכריע לזכייה בתחרות (אם ההסבר שלי מסורבל, מה שבהחלט עשוי להיות, אצרף קישור בתגובות לחוקי התחרות).

400 משוכות, 17:14 – שדה חזק מאוד של רצים, שמבטיח רמה מאוד גבוהה. סמבה עבלרחמאן הקטארי הוא בעל תוצאת השנה בעולם וההישג השני בכל הזמנים (46.98. האדם השני בלבד, שירד מ-47 שניות, אחרי שיאן העולם, קווין יאנג מארה"ב), קרסטן וארהולם הנורבגי הוא אלוף העולם ואלוף היבשת שלו וקיירון מקמייסטר מאיי הבתולה הבריטיים הוא בעל שיא אישי מצוין של 47.34. אתלט נוסף, שמחזיק בשיא אישי מעולה הוא יאסמני קופלו מטורקיה (יליד קובה), 47.81.

הדיפת כדור ברזל, 17:52 – גם כאן יופיעו כמה מטובי האתלטים במקצוע, וגם עליהם, בדומה לזורקי הדיסקוס, יחול השינוי בחוקים שצויין לעיל. תומאס וולש (22.67) הניו זילנדי, ריאן קרואוזר, האלוף האולימפי מארה"ב ומיכאל האראטיק מפולין מועמדים לזכות בתחרות.

נשים –
100 מטר, 16:15 – מארי ז'וזה טאלו מחוף השנהב ודינה אשר סמית, בעלת שלוש מדליות זהב מאליפות אירופה, קבעו השנה 10.85. לצידן ירוצו שתי אתלטיות נוספות שירדו מ-11 שניות. דפני סחיפרס ההולנדית ויונגלי ויי הסינית.

400 מטר, 16:52 – סאלווה עיד נאסר מבחריין קבעה השנה 49.08 והיא במגמת שיפור מתמיד. שאקימה ווימבליי מארה"ב (49.52) וקאסטר סמניה מדרום אפריקה, שמצטיינת גם במרחק הזה, לצד המרחקים הבינוניים, עשויות להקשות על האצנית הצעירה מבחריין.

קפיצה במוט, 16:57 – ארבע מועמדות לניצחון: יקטרינה סטפנידי, האלופה האולימפית מיוון, סנדי מוריס מארה"ב, אנז'ליקה סידורובה מרוסיה ויריסליי סילבה מקובה.

3000 מטר, 17:35 – הלן אובירי הנפלאה, אלופת העולם ב-5000, צפויה להיאבק עם סיפאן חסן מהולנד. אתלטית צעירה ומעניינת היא קונסטנץ קלוסטרהלפן הגרמניה, שרצה בשנה שעברה מהר יותר מ-8:30 והיא בעלת סגנון ריצה מאוד "יוזם ואמיץ" ואינה נרתעת מפתיחה מהירה, מה שעשוי מעט לעמוד לימינה בגלל חוקי התחרות (ראו להלן 3000 מכשולים גברים), שידרשו סיום מהיר בסיבובים האחרונים.

חוקי התחרות החדשים בריצות ה-3000 (והמכשולים) וברוב מקצועות השדה, יחד עם ריצת השליחים הארוכה המעורבת (שני גברים ושתי נשים בכל קבוצה, שיכולים להשתתף בסדר אקראי לפי רצונם), נועדו להכניס עניין בקרב הצופים (בדיוק כפי שקיום חלק ממקצועות השדה במרכזי הערים ובאתרים מעניינים מיועד לאותה המטרה).
ייתכן שישנה הרגשה בקרב קברניטי הענף כי הפופלאריות שלו נמצאת בירידה (בטח ביחס למירוצי הכביש השונים, שחלקם מושכים אליהם עשרות אלפי צופים) והם מחפשים "לרענן" מעט את התחרויות.
סביר מאוד להניח כי לא נראה את שינויי החוקים הללו בתחרויות הגדולות באמת (שמפעל "הגביע היבשתי" אינו עומד איתן בשורה אחת למרות שנחשב כתחרות יוקרתית למדי, גם כן), ובתור חובב מסורת, שאינו רואה מדוע לא כל הרצים יסיימו את ריצות ה-3000 ולמה לאפשר לנסיון האחרון בתחרויות הזריקות והקפיצות האופקיות להיות מכריע ועדיף על הנסיונות הקודמים, מוכרח לציין כי טוב שכך. אשמח אם תחוו גם את דעתכם.

שבת שלום ושנה טובה לכולם.

 

 

 

 

לפוסט הזה יש 40 תגובות

  3. מנחם לס

    8 ספט 2018 16:19:39

    לא ידעתי אפילו על התחרות הזאת. סליחה על הנאיביות אבל אני פשוט לא יודע: האם זוהי תחרות בין יבשות? כלומר אסיה נגד אירופה, נגד אמריקה, נגד אפריקה, ואוסטרליה (כמובן שישנם מנצחים אישיים)? האם עושים "ניקוד יבשת נגד יבשת"???

    אגב, סתם טריוויה, סנדי מוריס נולדה וגדלה בבית שהוא אולי 3 ק"מ מביתי כאן בגרינוויל. לפני שבועיים או שלושה היא עשתה קפיצה במוט לראווה ב-MAIN ST. בדאונטאון לפתיחת "פסטיבל האפרסקים"

    1. אלכס דוקורסקי

      8 ספט 2018 16:36:11

      שאלה טובה. באמת לא ציינתי את עניין הניקוד.
      התחרות היא בין יבשות. כל אתלט מזכה את היבשת שלו בנקודות שהוא השיג במקצוע.
      מקום ראשון מקנה 8 נקודות, מקום שביעי 7 וכך הלאה. הניקוד הוא מצטבר.
      ישנן בסך הכול 4 קבוצות – אירופה, אמריקה (צפון אמריקה, מרכז ודרום), אפריקה ואסיה והפאסיפיק (כלומר, אסיה יחד עם אוסטרליה וניו זילנד).

  4. אלכס דוקורסקי

    8 ספט 2018 16:53:21

    נכון לעכשיו, התוצאה האיכותית בתחרות שייכת לנאסר מבחריין ב-400 מטר. ניצחה בתחרות עם 49.32. קאסטר סמניה סיימה שנייה עם שיא אישי ושיא לאומי של 49.62.

  5. מנחם לס

    8 ספט 2018 16:54:23

    האמריקאים זה עם מוזר. התחרות אפילו לא מוזכרת כאן. כשיש פוטבול ובייסבול, אפילו היו אס אופן בטניס הוא דבר משני. למזלי ישנו ערוץ אולימפי ושם משדרים הכל, אבל כנראה שרק חולי א"ק יודעים עליו, ובתפריט היומי של "ספורט ב-TV" זה אפילו לא מוזכר.

  6. מנחם לס

    8 ספט 2018 16:58:47

    אלכס, אנא אל תתייאש מהמספר הקטן של המגיבים. בגלל השבת והחג אף אחד לא ניכנס היום לאתר. הפוסטים שלך חשובים ביותר ומצויינים, ולאט לאט אתה תבנה קהילת א"ק כאן. אל תפסיק לכתוב!

    1. אלכס דוקורסקי

      8 ספט 2018 17:04:32

      תודה רבה, מנחם. דווקא תמיד יש הרבה מגיבים מעניינים.
      לפעמים אני מעלה פוסטים די באיחור, סמוך למועד התחרויות.

    1. אלכס דוקורסקי

      8 ספט 2018 17:12:21

      תודה, רועי!
      אדווה כהן הוזמנה לייצג את אירופה ב-3000 מכשולים אבל לא יכלה להגיע, כי התחילה את שנת הלימודים האקדמית בארה"ב.

        1. אלכס דוקורסקי

          8 ספט 2018 17:51:11

          שאלה טובה מאוד בקשר לזימונים.
          בעיקרון, הוזמנו אלופי אירופה וסגניהם. כך גם לגבי אפריקה (אליפויות שתי היבשות התקיימו השנה).
          האתלטים מיתר היבשות הוזמנו לפי הדירוג שלהם מבחינת התוצאות (שני הראשונים).
          מדובר על שלב מאוד מאוחר בעונת המסלול על האתלטיקה ותמיד יהיו אתלטים שלא יכולים להגיע מסיבות שונות (פציעות וכו'). לכן, חלק מהאתלטים הבכירים לא הופיעו (אוון ג'ייגר, למשל, במכשולים, שהיה רשום ברשימת המשתתפים).

          המקצועות הראשיים של לונה סלפטר הם 10000 ו-5000. מקצועות אלה לא כלולים בתחרויות (המקצועות הארוכים ביותר, כאמור, הם 3000 מכשולים ו-3000), ולכן היא לא הוזמנה.

    1. אלכס דוקורסקי

      8 ספט 2018 17:53:16

      חושב כמוך. בריצות ל-3000 ובמכשולים הם נועדו למנוע ריצה איטית מדי (בהיעדר מכתיבי קצב), אבל לא נעים לראות אתלטים שלא מסיימים את התחרות.
      מה גם שזה עלול לגרום להאצות פתאומיות של הרצים בסיום כל סיבוב ולפגוע להם בשטף של הקצב.

  11. אלכס דוקורסקי

    8 ספט 2018 18:29:37

    דארלן רומני הברזילאי, שיאן דרום אמריקה בהדיפת כדור ברזל (21.95), מסיים תחרות נהדרת במקום הראשון, כשכל חמש הדיפותיו הן מעבר ל-21 מטר.

  12. עגל שסבור שיש לפרק את ג״ס

    8 ספט 2018 18:38:55

    תודה אלכס. גם אני כמו מנחם לא שמעתי על התחרות הזאת מראש ורק באמצעות הפוסט שלך נחשף לעניין. החוקים החדשים מאוד מעניינים בתור צופה, פתאום לראות שהרץ האחרון ״עף״ מהמשך הריצה. התסכול הוא מהצד של הספורטאים, אבל אולי רוב הצופים יעדיפו ״לראות דם״. זה שינוי שנועד להתאים את האתלטיקה לרוח הזמן של צופי הריאליטי.

    1. אלכס דוקורסקי

      8 ספט 2018 18:43:48

      תודה רבה על הדברים.
      החוקים הללו לא ייאומצו באליפויות הגדולות, למשל, כי שם מתקיימות תחרויות מוקדמות ברוב המקצועות.

  13. עגל שסבור שיש לפרק את ג״ס

    8 ספט 2018 18:42:42

    יש לי שאלה שהעליתי בפוסט אחר ומנחם לא ענה עליה: שמעתי שבג׳ירו בדקו לכריס פרום את הדופק ומצאו שהוא אף פעם לא עלה על דופק 150, שבעיני זה מאוד נמוך כי בכל קטע כמעט ישנם קילומטרים של ספרינט.
    אני מבין שפרום הוא ספורטאי סיבולת ולכן יש לו דופק נמוך במיוחד וכנראה גם לב גדול, אבל עדיין.
    השאלה היא אם יודעים מהו הדופק המירבי שספורטאי ריצה מגיעים אליו כתלות במרחק הריצה. כלומר מהו הדופק של יוסאיין בולט ב 100 בו 20פ מטר, מה הוא הדופק בריצות 1500 מ׳, ומה ב 10000 ובמרתון?
    כמובן שבריצות הבינוניות, אם הריצה היא טקטית, אז הדופק משתנה כל הזמן ומגיע לשיא ב 30פ מ׳ האחרונים.

    1. אלכס דוקורסקי

      8 ספט 2018 19:05:59

      אני לא פיזיולוג, ולכן כדאי לא לקחת יותר מדי ברצינות את תשובתי.
      ראשית, מתקשה להאמין שבמאמצים קשים מאוד (כמו העליות לאלפ דואז, הר ונטו וכו' ואולי גם בקטעים הקצרים נגד השעון, כאלה שלא עולים על 10 ק"מ – פרולוגים למיניהם) הדופק שלו לא עלה מעל ל-150 פעימות. מעריך שהדופק שלו אכן מאוד נמוך במנוחה, כי שריר הלב שלו מאוד חזק ויעיל, וככזה – אינו נזקק לפעימות רבות, יחסית, כדי לספק את דרישותיו של גופו במנוחה.
      לעומת זאת, דווקא במאמץ, קצב הלב שלו מסוגל להיות גבוה יותר מבן אדם "מן השורה", כדי לספק את דרישות השרירים לחמצן, שמובל בדם, שמוזרק בכל פעימה. הוא גבוה יותר, להערכתי, מהנוסחה המוכרת לקצב לב מירבי – 220 מינוס הגיל. ייתכן, בכל זאת, כי בשלבים מישוריים וארוכים, שבהם הוא רוכב בקצב די קבוע, הדופק שלו היה בסביבות 170 ואולי גם 150.

      בולט, והספרינטרים בכלל, מגיעים גם כן, לדעתי, לדופק מירבי במאוציהם ל-100 ומאתיים מטר. צריך לזכור שהם מגיעים לריצה לאחר חימום ארוך וגם בהלך רוח של תחרות (לחץ וכו'), שמעלה את הדופק. השניות שבהן נמשכת הריצה, מספיקות כדי להקפיץ את הדופק.
      כמובן שבספרינט, בייחוד למאה מטר, ישנם גם גורמים אחרים שמשפיעים על רמת הריצה, כמו הזינוק, כוח השרירים, שמירת המהירות, מעבר יעיל של קו הסיום וכו'.

      בריצות לשמונה מאות ול-1,500 הדופק קרוב מאוד לקצב המירבי. מדובר במאמצים מאוד קשים וכאשר ישנם שינויים פתאומיים בקצב (בריצה טקטית, למשל), הרי שקצב פעימות הלב ישתנה גם כן.

      בריצות 10,000 מטר הדופק נמוך יותר מהריצות הבינוניות אבל עדיין גבוה למדי וכמובן משתנה בין האתלטים השונים. מעריך שהוא מגיע לכיוון ה-175-185 פעימות.
      קצב הלב נמוך יותר בריצות המרתון. עם זאת, כאמור, הדבר משתנה בין הרצים ברמות השונות. רצים שמסוגלים לעבור את המרחק מתחת ל-2:10, למשל, עדיין ירוצו בדופק מאוד גבוה, כ-80-85% מהדופק המירבי שלהם.

      2. עגל שסבור שיש לפרק את ג״ס

        8 ספט 2018 20:46:15

        תודה רבה אלכס, איזה כיף שיש מומחה כאן באתר (גם אם לא פיזיולוג עם תעודות . . .)
        הנושא הזה מאוד מעניין ויש בו הרבה פיסיקה. הייתי רוצה לראות איזשהו גרף ובו נתונים של ספורטאים, נניח דופק אבסולוטי, או באופן יחסי למקסימום, לפי חלוקה למרחק הריצה.

      3. shohat

        9 ספט 2018 21:51:59

        פוסט יפה מאד אלכס , והערות מחכימות.
        לעניין הדופק המירבי:
        1. דופק מקסימום הוא אישי. ישנן נוסחאות "מומוצע" אבל השונות בין בני אדם היא גבוהה.
        2. אין קורלציה בין דופק מקסימום לבין היכולת של הספורטאי. כלומר לרץ הטוב יותר לא יהיה בהכרח דופק מקסימלי גבוה יותר. ספורטאי מאומן היטב אירובית יוכל לרוץ בקצב קריטי (קצב התחרות) באחוז גבוה יותר של הדופק המירבי שלו (ניצול יחסי של הצח"מ, זה קשור לסף חומצת חלב גבוה יחסית). ההשוואה איננה בין הדופק של שני ספורטאים כמספר אבסולוטי.
        3. כאשר רמת הכושר/אימון אירובי עולה, ישנה ירידה (כן, ירידה ולא עליה) בדופק המקסימום. ההבדל לא משמעותי. כשהכושר יירד דופק המקסימום שוב ייעלה.
        4. בהתייחס לתשובה המקורית, ישנה בהחלט קורלציה בין מרחק התחרות לבין אחוז מצריכת חמצן מירבית (וגם כאחוז מהדופק המירבי) של האתלט. שוב, זה לא יהיה מספר כללי, אלא ביחס לנתונים של האתלט. בריצות 400 ו800 האתלט יגיע לדופק מקסימום. ריצת 10000מ למשל, אתלו ברמת עלית ירוץ מעל 90 אחוז מצח"מ לאורך הריצה, אבל גם עשוי להגיע לדופק מקסימום או קרוב מאד אליו בהגברה של ה800 האחרונים. ריצת המרתון היא במאמץ נמוך מסח"ח, בערך 85 אחוז מדופק מירבי.
        5. לכריס פרום דופק מקסימלי לא גבוה, ודופק סח"ח מאד גבוה. כלומר הוא יכול לרכוב במאמץ אירובי בדופק גבוה מאּד יחסית לדופק המקסימלי שלו (אחפש נתונים לגביו)

        1. shohat

          9 ספט 2018 22:04:16

          נתוני בדיקות של פרום (מיקס בין כמה בדיקות שפורסמו לאורך השנים):
          דופק מקסימום בבדיקה: 161. אבל באחת העליות בטור הגיע לדופק של 174.
          דופק מנוחה: 32
          צריכת חמצן מירבית: 84.2 (בחישוב משקל נמוך בשלושה קילוגרם כשהוא מתחרה בטור ההערכה היא 88). ללמונד נמדד צח"מ של 92.2, אחד הגבוהים לספורטאח בכל ענף.
          נפח פעימה של הלב – כצפוי מאד גדול.
          לא מצאתי מדד סח"ח.
          בהנחת דופק מקסימום "רגיל" של 161 רכיבת רובו של הטור באיזור 150 דופק זה נתון הגיוני.
          כתבה טובה שמנתחת מדדים פיזיולוגיים של פרום:

          http://www.cyclingnews.com/news/five-key-points-of-chris-froomes-physiological-data/

          1. shohat

            10 ספט 2018 07:27:16

            הנתון המרשים ביותר אצל פרום, הוא נתון ההספק (אנרגיה שהוא מייצר, נמדדת בwatts( ברמת הדופק היחסית שבה הוא יכול להתמיד. בריצה הנתון המשמעותי וא קצב הריתה בסח"ח. אלו נתנוים שניתן לשפרם משמעותית לאורך שנים של אימונים.

            (יש לציים שנתוני האחוזים שציינתי לעיל הם לספורטאי עלית, מאומנים היטב ובשיא כושרם. הרןב המוחלט של ה רצים החובבים לא יתקרבו אליהם)

          2. shohat

            10 ספט 2018 09:03:09

            הסבר ההבדל בין דופק מקסימלי בבדיקה 161 לדופק מקסימלי שנמדד בתחרות 174, הוא שכנראה עייפות מצטברת השפיעה על תוצאות הבדיקה (או גורם אחר בפרוטוקול הבדיקה). לאורך השנים פורסמו מדדים שונים לדופק מקסימום של פרום, בין 161 ל170

            הערה נוספת היא שמדד מדויק ומקצועי יותר לטווח מאמץ, לעומת "אחוז מדופק מירבי", הוא אחוז מ"רזרבת הדופק", heart rate reserve. רזרבת קצב הלב היא ההפרש בין הדופק המירבי לבין דופק במנוחה.

            כל אלו כמובן הסברים כלליים ועל קצה המזלג בלבד.

        2. עגל שסבור שיש לפרק את ג״ס

          9 ספט 2018 23:12:34

          רק עכשיו ראיתי – תודה רבה נחשון!
          תרומתך לא תסולא בפז.
          היה אדיר אם אתה או אלכס תוכלו לכתוב על כך מאמר שלם שיעשה לכולנו סדר בין המושגים השונים.

    2. עידו גילרי

      8 ספט 2018 19:30:19

      אני חושב שה150 זה ביחס לטיפוס לפיניסטרה שבו עשה את הפריצה שלו…הדופק מקס שלו יותר גבוה ( אם כי נמוך יחסית לאחרים). אם אני לא טועה קרוב ל180.

  14. שחר דלאל

    8 ספט 2018 18:51:25

    אחת הבעיות הגדולות של ראשי האתלטיקה בעולם (כפי שהם הגדירו אותם) היא העובדה שהגיל הממוצע של צופי האתלטיקה עולה בהתמדה ויש קושי במשיכת צופים צעירים לאיצטדיונים. אני מניח שהניסיונות האלה, שנעשים בתחרות עם פרופיל נמוך גם ככה, נועדו כדי למשוך קהל צעיר יותר.

  15. אלכס דוקורסקי

    8 ספט 2018 19:09:16

    סידורובה, סטפאנידי ומוריס סיימו עם גובה של 4.85 מטרים. זה גם היה סדר המיקום שלהן, לפי מספר פסילות רב יותר.

    1. אלכס דוקורסקי

      8 ספט 2018 22:26:43

      נראה שהשיא בהישג רגליו. מעבר לשיא האישי שלו, יש לו מקבץ מרשים מאוד של תוצאות איכותיות. גם בנג'מין ראי, שלומד בארה"ב ומייצג את אנטיגואה וברבודה, הוא אתלט מאוד מעניין. קבע השנה 47.02 וירד גם מתחת לעשרים שניות במאתיים.
      מצד שני, לעתים מתקרבים מאוד לשיא אבל לא מצליחים לשבור. העונה הבאה תהיה מאוד מסקרנת במקצוע.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט