אליפות ארה"ב הפתוחה – היום העשירי/ שחר דלאל

חם בניו יורק. מאוד מאוד חם. המעלות אולי לא חוצות את אלה של תל אביב, אבל האוויר עומד וקשה מאוד לנשום. אפילו ריח הזבל חזק מהרגיל וחברת החשמל המקומית נמצאת כבר שבועיים בכוננות חירום.

ההקדמה לא נועדה למנוע מכם לבוא ולעשות את ראש השנה בתפוח הגדול, אלא כדי שתבינו טוב יותר עם מה השחקנים שעולים על המגרש בפלאשינג מדו מתמודדים. ואף אחד לא היה צריך להתמודד עם יותר מכשולים מאשר רפאל נדאל ודומיניק טים שנאבקו אחד בשני כמעט חמש שעות במשחק שהתסיים הרבה אחרי השעה 2:00 (שעון מקומי) – וגם זה רק הודות לחוק המקומי שמאפשר לסיים את המשחק בשובר שוויון במערכה החמישית.

השור ממאיורקה, שכבר שבע קרבות ואינו צריך להוכיח דבר לאף אחד, הצליח לחזור מבייגל במערכה הראשונה ועמד בפרץ בפני כל מה שהאוסטריה הצעיר הטיח בפניו והכניס את המשחק הזה לפנתיאון. גם של הקריירה שלו אך גם של אליפות ארה"ב לדורותיה.

נדאל וטים. יודעים שהמשחק גדול יותר משניהם 

מאמן הכושר הירושלמי יורם מנחם סיפר פעם כי בתקופה שאימן את דודי סלע היה מסכם איתו מראש לקראת טורנירי גראנד סאלם שהאימונים לא ייפלו במידת האפשר על אלה של נדאל. הוא פשוט היה הולך וצופה בטניסאי שנחשב למפלצת בקרב מאמני הכושר ומצליח להוכיח שוב ושוב שעם עבודה אפשר להשיג הרבה מאוד. נכון, יש הרבה דיבורים על עזרים כאלה ואחרים, אך אף אחד לא יכול להגיד שהדברים האלה מגיעים בקלות או שהספרדי אי פעם ויתר לעצמו או לקח יום חופש.

כל הדברים האלה התנקזו למשחק שהיה אתמול. שני הטניסאים האדירים האלה (ותים הוכיח שהוא יהיה בצמרת הגבוהה בשנים הקרובות – אולי אפילו היורש הרשמי) ידעו שמדובר באירוע  חד פעמי שייזכר הרבה מאוד זמן וידעו לכבד אחד את השני בסיום. "מה שחשוב לזכור מהמשחק הזה הוא רמת הטניס שהיתה פה", אמר נדאל בסיום. "כשדברים קורים כמו שהם קרו, עם האווירה (מזג האוויר, ש.ד) והקהל הזה, אתה יודע שיש כאן משהו מיוחד".

המשחקים יתחדשו היום, אך הכותרות ימשיכו להיות סביב החום באיצטדיון ארתור אש. מספר רב של טניסאים כבר מפנה חיצי ביקורת כלפי מתכנני הגג שבנייתו הסתיימה ב-2016, שאומנם נועד לעצור את הגשם, אך לא מתחשב יותר מידי בשחקנים במצבים אחרים (בכל זאת הטורניר משוחק בקיץ). הטענה שהגג יוצר אפקט חממה שמקשה עוד יותר על השחקנים להתמודד עם החום ומעורר סימני שאלה כלפי המארגנים והחשיבות שהם מקדישים לבטיחות השחקנים (ולא, אין באיצטדיון מזגנים). נקווה שבשנה הבאה יהיה פיתרון ראוי.

נדאל. תמונת השנה בספורט? 

 

גברים

נובאק דג'וקוביץ' (6) – ג'ון מילמן 3-6, 4-6, 4-6 – המשחק המאכזב של היום לפני שהוגש כדור אחד. רבים רכשו כרטיסים מראש בידיעה שהמשחק הזה יפגיש בין נולה לרוג'ר פדרר אך לאוסטרלי הוותיק היו תוכניות אחרות. מילמן, שכבר הגיע להישג השיא שלו בקריירה, מגיע למשחק עם מעט שעות שינה (למתעניינים, הוא בחר בליביון בל) ואמור להיות הניצב בדרכו של הסרבי למשחק חצי הגמר ואולי אף בדרך לתואר גראנד סלאם שני השנה (לאחר הזכייה בווימבלדון).

 

מארין צ'יליץ' (7) – קיי נישיקורי (21) 2-6, 6-4, 7-6, 4-6, 6-4: עוד משחק נהדר בטורניר שייזכר ככזה שסיפק לנו אין ספור דרמות. היפני הצליח לנקום באלוף 2014 שניצח אותו בשלוש מערכות באותו הגמר. הפעם זה היה סיפור אחר לגמרי ונישיקורי, שמוביל בכמות הניצחונות במערכות מכריעות בעידן הפתוח, עשה זאת שוב והבטיח את הכרטיס לחצי הגמר, שם הוא אמור לפגוש את דג'וקוביץ'. האם צפויה לנו הפתעה נוספת?

נישיקורי. חזר חד יותר לאחר הפציעה 

 

נשים

מדיסון קיז (14) – קרלה סוארס נבארו (30) 4-6, 3-6 – פיינליסטית השנה שעברה תיהנה מאהדת הקהל, אך תיאלץ להתמודד עם סנסציית הטורניר עד עתה שכבר ניצחה שתי מדורגות (גרסיה ושראפובה) בתצוגת אופי מרשימה. השתיים נפגשו עד עתה בקריירה רק שלוש פעמים כשבכולן ידה של האמריקאית היתה על העליונה, האם היום זה ישתנה?

סוארס נבארו. חגגה יום הולדת עם העפלה לרבע הגמר 

נאומי אוסקה (20) – לסיה צורנקו 1-6, 1-6: משחק שהבטיח הרבה יותר על הנייר ונגמר בקול ענות חלושה. האוקראינית, שהציגה טניס טוב מאוד מתחילת הטורניר, לא הצליחה להיכנס למשחק, ביצעה יותר מידי שגיאות ועד שהתעוררה נגמר המשחק. מהצד השני היפנית מראה שהיא בהחלט תהיה שם שיופיע בצמרת בשנים הקרובות.

 

 

לפוסט הזה יש 37 תגובות

  1. שחר, תודה רבה
    באמת משחק לפנתיאון. ראיתי את רובו הבוקר לייב.
    ט'ים הפתיע אותי. נראה איך ימשיך.
    נולה חייב לנצח למרות ששפת הגוף שלו במשחק האחרון לא היתה מזהירה.
    צ'יליץ' מסוכן מאד על מגרשים מהירים. השאלה אם החום יכריע אותו

    1. בשלבים רבים רבים אתמול הרגשתי שזה משחק של העברת מקל בין נדאל לתים והוא הזכיר לי את המשחק המפורסם בין פדדר לסמפראס בווימבלדון, רק שנדאל עדיין לא הסכים לוותר עליו….

  2. כיצד בנו גג ללא מזגנים זה דבר שהייתי מבין בישראל או באירופה, אבל לא בארה"ב. אין שאלה שארה"ב מאבדת מייחודה והופכת לסתם עוד מדינה, אבל הפעם אני לא יכול להאשים בזה את טאראמפ.
    תיאם היה נפלא בלי שיהיה שום דבר מיוחד במשחקו. ראיתי את שלוש המערכות הראשונות והוא הוכיח את עצמו (לפחות עבורי) כבחור נחמד, כשרוני, לא מהיר במיוחד ולא חזר במיוחד, אבל אחד שלא עושה שטויות ויש לו הכל והוא עושה הכל, בלי שיהיה יוצא מין הכלל בשום דברכ. הבקהנד שלו ביד אחת הוא קופי של פדרר. אני לא מבין כיצד מפרד המרפק לא חוטף TENNIS ELBOW מהחבטות האלה המכריחות מפרק שהוא HINGE (רק כיפוף ויישור ללא רוטציה) לבצע חבטות עם טופ ספין ואנדר ספין, בלי שהמפרק ייפגע. פשוט פלא טבע!

    פריוויו מצויין שחר, ותאור מצויין של הקרב הגדול

    1. תודה מנחם.
      כשבנו את הגג שמו מכונות שמפזרות מים קרים בנקודות מפתח, משהו שבישראל נראה לנו מוזר מאוד אך נפוץ במקומות רבים בארה"ב. אך הבעיה הגדולה יותר היא שהגג יוצר אפקט חממה, משהו שלא חשבו עליו לפני ולא נלקח בחשבון בזמן התכנון…

  3. שחר תודה על הסיכום ונקודת המבט שלך מניו יורק. שני דברים שטיפה צרמו בנוגע לנדאל. דבר ראשון, הייתי נזהר אפילו מלהזכיר את הסיפור של ״עזרים״. לא הוכח, לא נבדק ולפחות כרגע אין גרם של הוכחה. שרה לשעבר בצרפת אף נתבעה על ידי נדאל ופיצתה אותו משום שטענה שנכשל בבדיקת סמים ופגעה בתדמית שלו. לא נראה לי ראוי לציין את זה גם לא ברמיזה. בטח לא אחרי משחק כלכך טוב שנערך שעדיף שנתעסק בפן הספורטיבי שלו. דבר שני, שזה משהו שחוזר על עצמו מכל כתבה בארץ שמסקרת את נדאל (משום מה כולם אוהדי פדרר) זה להגיד שמה שהוא השיג זה בזכות עבודה קשה. זה פשוט לעשות לשחקן הזה עוול. כל מי שנמצא בטופ עובד קשה. אחרת אין לו סיכוי. כן, גם פדרר מתאמן על החבטות המטורפות שלו. נדאל לא הגיע ל17 גראנד סלאם מ״עבודה קשה״ אחרת כל אחד היה עושה את זה. סהכ זה כסף לא רע. נדאל זה בעיני אחד מגדולי הספורטאים בפן המנטלי. בשלוש שנים האחרונות הוא מוסיף כל שנה אלמנט למשחק שלו. היו לו כמה דרופ שוטים במשחק הזה שאם פדרר היה מבצע אותם אנשים היו בטירוף. הפורהנד שלו זו חבטה שמקנרו הגדיר פעם כהכי טובה בהיסטוריה. הבן אדם עם סרב שכמעט לא נותן לו נקודות חינם ומצליח להתמודד עם שחקנים היסטוריים (פדרר, נולה) שווה בשווה גם מחוץ לממלכת החימר.

    1. תודה.

      לא התכוונתי לפגוע ביושרה של נדאל, להיפך, אך כנראה שזה לא יצא כמו שהתכוונתי…

      אני חושב שמבחינת "עבודה קשה" הוא נמצא בסקלה אחרת מיתר השחקנים בעולם (או יתר הספורטאים לצורך העניין) – כל אימון שלו נמצא באותה רמת אינטנסיביות שראית אתמול במגרש. היכולת שלו לתפקד בתנאים שהיו באיצטדיון, בגילו ואחרי כל מה שעבר, היא דוגמה לדרך בה הוא מתנהל במהלך היום יום. אם הוא לא היה לוקח את עצמו לקצה בכל אימון אני מאמין שאתמול היה נראה אחרת.

    2. ואם כבר הזכרת את פדרר, אני חושב שבדומה להרבה מאוד שחקנים בגילו, הוא לוקח מנוחות גדולות בין הטורנירים החשובים ולא "מעמיס" על עצמו כבעבר. אצל נדאל זה שונה – הוא תמיד בהילוך שישי, לא משנה באיזו סיטואציה הוא נמצא.

    3. אין שום סם בעולם שיגרום לפורהאנד ריצה ליפול על הקו פעם אחחר פעם כמו האחוזים של נאדאל.
      אולי לנאדאל אין את יידי הטניס של מקנרו או פדרר אבל הוא ממש קרוב. ויידי טניס או מנטליות ברזל כמומשל ראפא לא קונים בבית מרקחת. אין בכלל מקום לאזכור הזה.

    4. גם לא נכון לומר שלא מעבודה הקשה. כי ללא עבודהקשה לא היה מגיע ל-17 זכיות בטורנירי גראנד סלאם (11
      או 12 מהן ברולאן גארוס).
      הוא הגיע למה שהגיע לא רק בזכות עבודה קשה אך כן גם בזכות עבודה קשה.

        1. גרוש אפשר להרוויח בקלות. בעיניי ההבדל הגדול הוא ההתמדה וההמשכיות. במשחק נתון הכל יכול לקרות, ואפילו בטורניר.
          החלק הקשה הוא להתמיד.
          נדאל הוא אגדה בזכות הכישרון כמובן, אבל גם הרבה בזכות ההשקעה המתמשכת לאורך שנים.

          1. כל אגדת ספור הוא שילוב של כמה וכמה דברים כמו כישרון גדול והשקעה ועבודה קשה והתמדה ויציבות וכוח מנטלי גדול וסיבולת גבוהה.

  4. קיז מנצחת במערכה השנייה 3-6 ועולה לחצי הגמר שיתקיים מחר נגד אוסקה.החצי גמר השני מחר הוא סרינה נגד הלטבית סוואסטובה שהדיחה את אלופת שנה שעברה סלואן סטיבנס

  5. תודה שחר.
    היה משחק מוזר אתמול בין דיוקוביץ' למילמן. היום הפך לכוכב המרכזי של הטורניר וזה נראה כמו פארסה מתמשכת.
    השחקנים כבר עושים צחוקים אחד עם השני כמו במילואים, רק צריך שדיוקוביץ היה מצווה על נערי הכדורים לדרבק לו קפה בקרח בהפסקות.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט