50 השחקנים הגדולים שלי משנת 1980+הראנקר הגדול לדירוגכם/שמעון טבדי

50 השחקנים הגדולים שלי משנת 1980

 

תמיד בוחרים HOF בכל מיני טקסים, אף אחד לא יודע מה הרף, הרבה פוליטיקה מעורבת אבל מעולם לא דירגו לנו את אותם השחקנים. לכן לקחתי על עצמי אתגר לא פשוט בכלל לדרג את 50 השחקנים הגדולים משנת 1980 (מבחינתי זה ה-HOF האמיתי ומי שבאמת ראויים להיקרא כך). לא אכחיש שהיה קשה לדרג ושיניתי מיקומים כמה וכמה פעמים בין שחקנים ואחרי חשיבה מאומצת אני שלם עם התוצאות.  אני מודה שהופתעתי משחקנים מסויימים שנכנסו לרשימה זו אצלי שאילולא הדירוג לא הייתי מאמין שהם שחקנים עם הזכות להיות פה ועל חלקם הייתי מגחך אם מישהו היה שם אותם פה.

את ווילט צ'מברליין, ביל ראסל, אוסקר רוברטסון, אלג'ין ביילור, ג'ון האבליצ'ק, ג'ורג' גרווין, ג'רי ווסט, בוב קוזי ושות' לא זכיתי לראות ולמעט מנחם לא חושב פה שמישהו זכה. אז אתם יכולים להכניס אותם גם אם בא לכם את רשימת כל הזמנים האמיתית ולהוציא את ה-7-10 שחקנים האחרונים ברשימה זו ובעצם תקבלו את רשימת כל הזמנים. ניתן לומר שלפני 1980 אלו היו בעיקר הכוכבים של הליגה (אולי שכחתי עוד כמה בודדים פה ושם אז מנחם מוזמן לתת להם כבוד).

עבור הדירוג הפרמטרים שנלקחו הם מספר אליפויות כשחקנים מובילים, תארים אישיים, יכולת, דומיננטיות לאורך זמן, סטטיסטיקות, הנאה מהמשחק סובייקטיבית, הישגים אחרים (חמישייה ראשונה, שנייה וכו' של העונה למשל) והשפעה על המשחק. הבחינה היא רק לפי הקריירה ב-NBA ולא דברים אחרים (כמו קריירה באירופה, זכיות בחו"ל וכו'). כמובן שעם כל אלו הסובייקטיביות היא השולטת גם אם משתדלים להיות הכי אובייקטיבי ולכן אתם יותר ממוזמנים להביע את דעתכם.

הבחירה היא תחת ההנחה אם השחקן פורש היום ללא התחשבות בפוטנציאל העתידי שלו (של מי שעדיין שחקנים פעילים).

הרחבה מפורטת על כל השחקנים תמצאו בפרוייקט האגדות האחרון של הופס ובפרוייקט האגדות המקורי של מנחם לס. כאן יובאו רק הישגים נבחרים לרזומה.

כמעט נכנסו: דרק רוז, צ'אנסי בילאפס, ראשיד וואלאס, טים הארדוואי.

נותרתי בחוץ??? Rasheed don't lie

 

פוטנציאלים עתידיים לכניסה: יאניס אנטטקומפו, קיירי ארווינג, קאווי לאונרד, ג'ואל אמביד.

לא ארחיב פה בסטטיסטיקות יותר מידי מעבר לדברים החשובים (עבור זה מצ"ב קישור וכל אחד יכול לבדוק) אלא בעיקר על ההישגים העיקריים והחשובים של השחקנים בקריירה (אצל חלק מהשחקנים מופיעים ההישגים באופן חלקי בלבד).

אז הנה 50 הגדולים שלי:

 

 

50.  אלכס אינגליש (1976-1991, מילווקי, אינדיאנה, דנבר, דאלאס. בחירה 2 בדראפט)-  הייתה לי התלבטות גדולה בינו לבין דריק רוז וראשיד וואלאס. רוז פשוט שיחק רק 3 שנים בשיא והוא גם בעל ה-MVP היחיד שלא מופיע כאן ברשימה. אצל ראשיד היו הישגים קבוצתיים ומשחק הגנה טוב אולם הוא לא היה הכוכב הבלעדי, מעולם לא עשה משהו ייחודי ומעולם לא נבחר לשום חמישיית עונה. דברים אלו הכריעו לרעתו את הכף.

אינגליש נודע כסקורר מפלצתי בכל רמ"ח איבריו ועומד על ממוצע קריירה של 21.5 נק (50.7% מהשדה) בעונה הסדירה ו-24.4 נק (50.3% מהשדה) בפלייאוף. באמתחתו 8 עונות עם ממוצע נקודות של 25+ בקריירה (במדי הנאגטס).  כמו כן נבחר 3 פעמים לחמישיית העונה השנייה של העונה. הוא היה הכרמלו אנתוני של שנות ה-80 גם כאשר חסה בצילם של ענקים אחרים שהובילו את הליגה. הישג השיא הקבוצתי שלו היה גמר המערב עם דנבר ב-1985 והפסד 4-1 ללייקרס.

https://www.basketball-reference.com/players/e/englial01.html

מכונת סלים בשנות ה-80

49. טרייסי מקגריידי (1997-2013, טורנטו, אורלנדו, יוסטון, ניו יורק, דטרויט, אטלנטה, סן אנטוניו, בחירה 9 בדראפט)- אחד השחקנים שתמיד נדמה היה כי לא מימש את מלוא הפוטנציאל. עם זאת הוא כאן בזכות, היה שחקן נפלא, אתלט אדיר, סקורר חסר רחמים אשר באמתחתו 8 עונות עם ממוצע של מעל 20 נק (בהם 5 עונות עם מעל 25 נק). עומד על ממוצע קריירה של 19.6 נק (43.5% מהשדה) בעונה הסדירה ו-22.2 נק (42.6% מהשדה) בפלייאוף. שחקן הגנה נהדר, נבחר פעמיים לחמישיית העונה הראשונה, 3 פעמים חמישיית עונה שנייה ופעמיים חמישייה שלישית.

ציון לגנאי עבורו הוא כי מעולם לא עבר סיבוב פלייאוף בקריירה ורבים חושבים שעקב זאת אינו ראוי להיכלל ברשימה. קשה להתווכח עם הישגיו האחרים ואני חושב שהיה זה רק חוסר מזל.

https://www.basketball-reference.com/players/m/mcgratr01.html

יכלתי להשיג יותר

48. כרמלו אנתוני (2003-היום, דנבר, ניו יורק, אוקלהומה, יוסטון, בחירה 3 בדראפט)- לפני כמה שנים מלו היה סקורר מחונן ואחד מהסקוררים הטובים בכל הזמנים. אלמנטים אחרים מעולם לא היו חלק ממשחקו אבל את הכדור הכתום הוא ידע לשים בחישוק טוב מרבים וגדולים אחרים. היום הוא בעיקר משמש מושא בדיחות אבל הוא עומד על ממוצע קריירה של 24.1 נק (44.9% מהשדה) בעונה הסדירה ו-24.5 נק (41.5% מהשדה) בפלייאוף. סיים 15 עונות עם ממוצע של מעל 20+ נק (בהם 8 עונות עם מעל 25 נק). נבחר פעמיים לחמישיית העונה השנייה של העונה ו-4 פעמים לחמישייה השלישית. הישג השיא הקבוצתי שלו היה גמר המערב עם דנבר ב-2009 והפסד 4-2 ללייקרס.

https://www.basketball-reference.com/players/a/anthoca01.html

 

הייתי טיפש שלא השגתי יותר

47. קווין ג'ונסון (1987-2000, קליבלנד, פיניקס, בחירה 7 בדראפט)- אחד הרכזים שהיה תענוג לראות אותו משחק, היה שחקן נהדר שהוביל לצד בארקלי להפסד ב-6 משחקים בגמר מול הבולס ב-1993. בעל ממוצע קריירה של 17.9 נק (49.3% מהשדה) עם 9.1 אס' בעונה הסדירה ו-19.3 נק (46.9% מהשדה) עם 8.9 אס' בפלייאוף. בעל 5 עונות עם מעל 20 נק' ו-4 עונות עם מעל 10 אס' למשחק. נבחר 4 פעמים לחמישיית העונה השנייה ופעם אחת לחמישייה השלישית.

https://www.basketball-reference.com/players/j/johnske02.html

עוף החול

46. אלונזו מורנינג (1992-2008, שארלוטה, מיאמי, ניו ג'רזי, בחירה 2 בדראפט)- "זו" נודע כאחד השחקנים הקשוחים בליגה שנותן כל משחק 100% בשני צידי המגרש. נבחר פעמיים לשחקן ההגנה של העונה, פעם אחת חמישיית העונה הראשונה והשנייה, פעמיים מלך החסימות של הליגה ועומד על ממוצע קריירה של 17.1 נק (52.7% מהשדה) ו-13.6 נק (51.2% מהשדה) בפלייאוף. ברזומה שלו 6 עונות עם ממוצע נק של 20+ ו-4 עונות עם מעל 10 ריב' בממוצע למשחק. בשלהי הקריירה ב-2006 הצליח לגרוף טבעת אליפות עם ההיט כשחקן ספסל.

https://www.basketball-reference.com/players/m/mournal01.html

קשיחות זה שם המשחק

45. ג'ייסון קיד (1994-2013, דאלאס, פיניקס, ניו ג'רזי, ניו יורקס, בחירה 2 בדראפט)- אחד הרכזים המבריקים בתולדות המשחק. לא היה נראה כמו שחקן אימתני ולא היה סקורר גדול אבל היה שומר נהדר, מוסר על וידע לנווט ולהריץ משחק באומנות. סיים 3 עונות עם מעל 10 אסיסטים והעמיד ממוצע קריירה של 12.6 נק (40% מהשדה) עם 8.7 אס, 6.3 ריב בעונה הסדירה ו-12.9 נק (39.1% מהשדה) עם 8 אס בפלייאוף. נבחר 5 פעמים לחמישיית העונה הראשונה ופעם אחת לשנייה, 4 פעמים חמישיית ההגנה הראשונה ו-5 פעמים חמישיית ההגנה השנייה, 5 פעמים מלך האסיסטים, מקום שלישי בכל הזמנים בטריפל דאבלים (118 כולל פלייאוף). הישג השיא מבחינה קבוצתית בשיאו היה פעמיים גמר הליגה עם הנטס ב2002-03. בערוב ימיו זכה גם באליפות עם המאבס ב-2011 כשחקן משלים.

https://www.basketball-reference.com/players/k/kiddja01.html

מוח כדורסל מבריק

44. דוויט האוורד (2004-היום, אורלנדו, לייקרס, יוסטון, שארלוט, וושינגטון, בחירה 1 בדראפט)- לפני שהפך למושא ללעג וליצן אי שם בשנת 2012 הוא היה שחקן נהדר וכוח משמעותי בליגה שנראה בדרך לגדולה אף יותר. הוא עומד על ממוצע קריירה של 17.4 נק (58.3% מהשדה) עם 12.7 ריב בעונה הסדירה ו-18.4 נק (58.6%) עם  13.8 ריב. הוא קלע בממוצע 20+ נק 4 עונות ו-15 עונות עם 10+ ריב למשחק. במישור הקבוצתי הישג השיא שלו היה גמר הליגה ב-2009. כמו כן, הוא נבחר 3 פעמים לשחקן ההגנה של העונה (4 פעמים חמישיית ההגנה הראשונה ופעם אחת השנייה), 5 פעמים חמישיית העונה הראשונה, פעם אחת חמישייה שנייה ופעמיים חמישייה שלישית, נוסף על כן היה 5 פעמים מלך הריב' של הליגה ופעמיים מלך החסימות.

https://www.basketball-reference.com/players/h/howardw01.html

היה טוב ממה שזוכרים. סופרמן לפני שניצב מול הקריפטונייט

43. כריס וובר (1993-2008, גולדן סטייט, וושינגטון, סקרמנטו, פילדלפיה, בחירה 1 בדראפט)- אחד מה-PF הטובים אי פעם שהגיע לשיאו במדי סקרמנטו. הוא העמיד ממוצע קריירה של 20.7 נק (47.9% מהשדה) ו-10 ריב בעונה הסדירה ו-18.7 נק (46.4% מהשדה) ו-8.7 ריב בפלייאוף. בעל 10 עונות עם ממוצע של 20+ נק ו-7 עונות עם מעל 10 ריב'. במישור הקבוצתי שיאו היה פעמיים הגעה לגמר המערב עם הקינגס. כמו כן נבחר פעם אחת לחמישיית העונה הראשונה, 3 פעמים לחמישייה השנייה ופעם נוספת לחמישייה השלישית כאשר על הדרך זכה גם בתואר מלך הריב' בשנת 1999.

https://www.basketball-reference.com/players/w/webbech01.html

היה חסר לו הגרוש ללירה (או שופט)

42. טוני פרקר (2001-היום, סן אנטוניו, שארלוט, בחירה 28 בדראפט)- מספר 2 האמיתי של הספרס ברוב שנות משחקו שם, אחד מהרכזים הטובים אי פעם. היה מהיר בטירוף בשיאו ומהשחקנים המהירים בהיסטוריה, ווינר גדול, התפתח כל שנה יותר ויותר במשחקו. עומד על ממוצע קריירה של 15.8 נק (49.2% מהשדה) בעונה הסדירה ו-17.9 נק (46.1% מהשדה) בפלייאוף. בעל 2 עונות עם ממוצע של 20+ בטור הנקודות. נבחר 3 פעמים לחמישיית העונה השנייה ופעם אחת לשלישית. בעל 4 טבעות אליפות וMVP של סדרת הגמר ב-2007.

https://www.basketball-reference.com/players/p/parketo01.html

ככה אני מסכם את הקריירה שלי

41. פאו גאסול (2001-היום, ממפיס, לייקרס, שיקאגו, סן אנטוניו, בחירה 3 בדראפט)-  אחד ה-PF/סנטרים הטובים אי פעם, מאירופאים הראשונים שפרחו בליגה. אינטילגנציית משחק ברמה מאד גבוהה, מוסר נהדר, פוסט נפלא, ידיים נהדרות, היה שחקן התקפה פנטסטי. עומד על ממוצע קריירה של 17.4 נק (50.8% מהשדה) עם 9.3 ריב בעונה הסדירה ו-15.4 נק (50.8%) ו-9.2 ריב בפלייאוף. בעל 2 עונות עם ממוצע  של 20+ נק ו-5 עונות עם מעל 10 ריב למשחק. נבחר פעמיים לחמישיית העונה השנייה והשלישית. זכה ב-2 אליפויות עם הלייקרס כמספר 2 של קובי בריאנט כאשר לנצח נזכור את משחק 7 הפנטסטי שלו מול הסלטיקס שהביא את הגביע.

https://www.basketball-reference.com/players/g/gasolpa01.html

קריירה פנטסטית עם 2 אליפויות

40. רוברט פאריש (1976-1997, גולדן סטייט, בוסטון, שארלוט, שיקאגו, בחירה 8 בדראפט)- אחד משלישיית העל של הסלטיקס בשנות ה-80 של השושלת. עומד על ממוצע קריירה של 14.5 נק (53.7% מהשדה) עם 9.1 ריב בעונה הסדירה (בעיקר הודות ל-3 שנים אחרונות בשלהי הקריירה שהורידו את המספרים) ו-15.3 נק (50.6% מהשדה) עם 9.6 ריב בפלייאוף. בעל 5 עונות עם ממוצע של 18+ נק למרות שמעולם לא עבר את ה-20 נק. ו-10 עונות עם מעל 10 ריב למשחק. בעל 4 טבעות אליפות במדי הסלטיקס, נבחר פעם אחת לחמישיית העונה השנייה והשלישית.

https://www.basketball-reference.com/players/p/parisro01.html

מעמודי התווך של שושלת הסלטיקס בשנות ה-80

39. וינס קרטר (1998-היום, טורנטו, ניו ג'רזי, אורלנדו, פיניקס, דאלאס, ממפיס, סקרמנטו, אטלנטה, בחירה 5)- עוד שחקן שלא מיצה את הפוטנציאל שלו ובקלות יכל להיות טופ 10 היסטורי עם בחירה קצת נכונה בקבוצות ועבודה על משחקו. גדול המטביעים בכל הזמנים, אחד מהשחקנים המלהיבים אי פעם בשיאו. עומד על ממוצע קריירה של 17.7 נק' (43.7% מהשדה) בעונה הסדירה (בעיקר עקב 4 העונות האחרונות שהורידו לו מהותית) ו-18.1 נק (41.6% מהשדה) בפלייאוף. בשיאו היה שחקן טופ 5 בליגה במשך שנים ובאמתחתו 10 עונות עם 20+ נק למשחק (בהם 4 עונות עם 25+ נק). כמו כן, נבחר פעם אחת לחמישיית העונה השנייה והשלישית. במישור הקבוצתי הישגיו היו מועטים וכללו חצי גמר מזרח.

https://www.basketball-reference.com/players/c/cartevi01.html

 

טיסת אייר קנדה ממריאה

38. קווין מקהייל (1980-1993, בוסטון, בחירה 3 בדראפט)- הבורג השני בחשיבותו בשושלת הסלטיקס הגדולה. הוא הרביץ, נשך והעיף כל דבר שעמד בדרך. הוא סיים עם ממוצע קריירה של 17.9 נק' (55.4% מהשדה) בעונה הסדירה ו-18.8 נק' (56.1% מהשדה) בפלייאוף. נוסף על כן הוא ניפק 5 עונות עם ממוצע של 20+ נק בקריירה, נבחר פעם אחת לחמישיית העונה הראשונה, 3 פעמים לחמישיית ההגנה הראשונה והשנייה וקינח ב-3 תארי אליפות.

https://www.basketball-reference.com/players/m/mchalke01.html

עזר לציפור לשלוט

37. רג'י מילר (1987-2005, אינדיאנה, בחירה 11 בדראפט)- צלף השלשות של שנות ה-90 לפני שהגיעו ריי אלן והספלאש בראדרס מאוחר יותר, היה צלף שנשק ל-40% מטווח זה בקריירה. הוא סיים את הקריירה בעונה הסדירה עם 18.2 נק (47.1% מהשדה) ו- 20.6 נק (44.9% מהשדה) בפלייאוף. ניפק 6 עונות עם ממוצע של מעל 20+ נק, נבחר 3 פעמים לחמישיית העונה השלישית וממוקם במקום השני בכל הזמנים בקליעות מחוץ לקשת. הישג השיא הקבוצתי שלו היה הפסד בגמר הליגה בשנת 2000 ללייקרס.

https://www.basketball-reference.com/players/m/millere01.html

מגדולי הקלעים בכל הזמנים

36. פול פירס (1998-2017, בוסטון, ברוקלין, וושינגטון, קליפרס, בחירה 10 בדראפט)- ה"אמת" היה הכוכב והלב של הסלטיקס של סוף העשור הראשון של שנות ה-2000. היה קלעי אדיר ושחקן אחד על אחד קטלני. הוא סיים את הקריירה עם 19.7 נק למשחק (44.5% מהשדה) בעונה הסדירה ו- 18.7 נק (42.3% מהשדה) בפלייאוף. הוא ניפק 8 עונות עם ממוצע 20+ נק בקריירה (בהם 5 עונות עם 25+ נק למשחק).הוא נבחר פעם אחת לחמישיית העונה השנייה ו-3 פעמים לחמישייה השלישית, זכה ב-MVP של סדרת הגמר של 2008 וזכה באליפות אחת.

https://www.basketball-reference.com/players/p/piercpa01.html

ה-MVP של גמר 2008

35. ריי אלן (1996-2014, מילווקי, סיאטל, בוסטון, מיאמי, בחירה 5 בדראפט)-  עוד אחד מהצלפים הגדולים בתולדות המשחק, מקום ראשון בכל הזמנים במספר השלשות שקלע (40% קריירה), ווינר אדיר ששינה את משחקו עם הזמן כאשר התחיל את הקריירה כגו טו גאי וסיים אותה כצלף הממתין לכדורים על קשת ה-3. סיים את הקריירה עם 18.9 נק למשחק (45.2% מהשדה) ו-16.1 נק (41.3% מהשדה) בפלייאוף. היה גם שחקן הגנה טוב במהלך הקריירה. בעל 9 עונות עם ממוצע 20+ נק למשחק (בהם 2 עונות עם 25+ נק), נבחר פעם אחת לחמישיית העונה השנייה והשלישית וזכה ב-2 אליפויות עם הסלטיקס כחלק מהטריו ובהיט כשחקן משלים.

https://www.basketball-reference.com/players/a/allenra02.html

בעל מספר השלשות הרב ביותר בהיסטוריה

34. קליי תומפסון (2011-היום, גולדן סטייט, בחירה 11 בדראפט)- אחד מאבני היסוד של הלוחמים. הוא נמצא עוד בשיא הקריירה אולם כבר היום אם הוא פורש מקומו פה. אחד מגדולי הצלפים אי פעם מחוץ לקשת (42.2% קריירה!), שומר בחסד ומטובי שחקני ההגנה אי פעם בעמדות הגארד. הוא עומד על ממוצע קריירה של 19.2 נק (45.8% מהשדה) בעונה הסדירה ו-19 נק למשחק (43.9% מהשדה) בפלייאוף. ניפק עד כה 4 עונות עם 20+ נק למשחק, נבחר פעמיים לחמישיית העונה השלישית ובעל 3 תארי אליפות והיד עוד נטויה.

https://www.basketball-reference.com/players/t/thompkl01.html

הטוסטר

33. ג'יימס וורת'י- (1982-1994, לייקרס, בחירה 1 בדראפט)- הצלע השלישית בקבוצת החלומות של הלייקרס בשנות ה-80. היה שחקן הגנה נפלא, איש של משחקים גדולים ותמיד היה מוכן לעבודה.סיים עם ממוצע של 17.6 נק למשחק (52.1% מהשדה) בעונה הסדירה ו-21.1 נק (54.4% מהשדה) בפלייאוף. השיג 4 עונות עם מעל 20+ נק למשחק, נבחר פעמיים לחמישיית העונה השלישית,  MVP של סדרת גמר 1988 ובעל 3 טבעות אליפות.

https://www.basketball-reference.com/players/w/worthja01.html

ביג גיים ג'יימס

32. קלייד דרקסלר (1983-1998, פורטלנד, יוסטון, בחירה 14 בדראפט)- אחד השחקנים המלהיבים וגרסת ה"לייט" של מייקל ג'ורדן. ג'אמפ שוט קטלני, מטביען, וסקורר נהדר. את הקריירה סיים עם ממוצע של 20.4 נק (47.2% מהשדה) בעונה הסדירה ו-20.4 נק (44.7% מהשדה) בפלייאוף. ניפק 7 עונות עם מעל 20 נק' למשחק (בהם 3 עונות עם 25+ נק למשחק), נבחר פעם אחת לחמישיית העונה הראשונה ופעמיים לשנייה ולשלישית. זכה באליפות כמספר 2 ברוקטס.

https://www.basketball-reference.com/players/d/drexlcl01.html

תוצאת תמונה עבור ‪clyde drexler‬‏
מגדולי ה-SG בהיסטוריה.

31. דומיניק ווילקינס (1982-1999, אטלנטה, קליפרס, בוסטון, סן אנטוניו, אורלנדו, בחירה 3 בדראפט)- אחד הסקוררים הגדולים בתולדות המשחק ומהשחקנים המלהיבים אי פעם ומגדולי המטביעים. הוא סיים את הקריירה עם ממוצע של 24.8 נק (46.1% מהשדה) בעונה הסדירה ו-25.4 נק (42.9% מהשדה) בפלייאוף. הוא חרך רשתות עם 10 עונות עם 25+ נק למשחק (בהם 2 עונות עם 30+ נק), נבחר פעם אחת לחמישיית העונה הראשונה, 4 פעמים לחמישיית העונה השנייה ופעמיים לשלישית. במישור הקבוצתי הישגיו היו דלילים בעיקר עקב צוות מסייע חלש בלשון המעטה. ועדת הליגה של ה-HOF טרם הכירה בגדולתו אבל אני מכיר בגדולתו ועוד איך.

https://www.basketball-reference.com/players/w/wilkido01.html

 

סקורר ומטביען חסר רחמים

30. פטריק יואינג (1985-2002, ניו יורק, סיאטל, אורלנדו, בחירה 1 בדראפט)- גדול שחקני הניקס בכל הזמנים ואחד הסנטרים הטובים בתולדות המשחק. רבים כינו אותו לוזר אבל במישור הקבוצתי למען האמת תמיד הקיפו אותו נגרים אפורים. הוא סיים את הקריירה עם ממוצע של 21 נק (50.4% מהשדה) בעונה הסדירה (כאשר 2 עונותיו האחרונות פגעו בממוצע) ו-20.2 נק' (46.9% מהשדה) עם 10.3 ריב' למשחק בפלייאוף. הוא העמיד ממוצע של מעל 20 נק' למשחק בכל אחת מ-13 עונותיו הראשונות בקריירה (בהם 2 עונות עם מעל 25 נק למשחק)!, 9 עונות עם 10+ ריבאונדים למשחק, פעם אחת חמישיית העונה הראשונה ו-6 פעמים חמישיית העונה השנייה, 3 פעמים חמישיית ההגנה השנייה.

https://www.basketball-reference.com/players/e/ewingpa01.html

מפלצת מתחת לסלים ואנדרייטד גדול

29. גארי פייטון (1990-2007, סיאטל, מילווקי, לייקרס, בוסטון, מיאמי, בחירה 2 בדראפט)- ה"כפפה" כנראה היה הפוינט גארד ההגנתי הטוב ביותר אי פעם, מנהיג קולני ושחקן נהדר. בהתקפה הוא סיים את הקריירה עם ממוצע של 16.3 נק ( 46.6% מהשדה) בעונה הסדירה (2 עונות האחרונות הורידו לו) ו-14 נק (44.1% מהשדה) בפלייאוף.הוא נבחר פעמיים לחמישיית העונה הראשונה ו-5 פעמים לשנייה, נבחר לשחקן ההגנה של עונת 1996 ו-9 פעמים ברצף לחמישיית ההגנה הראשונה!. הישג השיא שלו כשחקן מוביל במישור הקבוצתי היה גמר הליגה ב-1996 והפסד לבולס. בערוב ימיו זכה כשחקן ספסל באליפות הנכספת עם ההיט ב-2006.

https://www.basketball-reference.com/players/p/paytoga01.html

ה"כפפה". הפוינט גארד ההגנתי הטוב אי פעם.

28. אנתוני דיוויס (2012-היום, ניו אורלינס, בחירה 1 בדראפט)- השחקן הצעיר ביותר ברשימה עם פוטנציאל להתקדם מהותית בדירוג כשיפרוש. ה"גבה" הוא מפלצת התקפית והגנתית שאי אפשר לעצור וכל מה שהוא צריך זה שחקנים נורמלים לצידו בשביל לספק תוצאות במישור הקבוצתי. הוא עומד על ממוצע קריירה של 23.4 נק (51.7% מהשדה) עם 10.3 ריב למשחק בעונה הסדירה ו-30.5 נק (52.6% מהשדה) עם 12.7 ריב' בפלייאוף!. הוא העמיד עד כה 5 עונות עם ממוצע של 20+ נק (בהם 2 עונות עם 28+נק) ו-10+ריב, כמו כן הוא משחקני ההגנה הטובים בליגה, נבחר 3 פעמים לחמישיית העונה הראשונה, פעם אחת חמישיית ההגנה הראשונה ופעמיים חמישיית ההגנה השנייה, 3 פעמים מלך החסימות של הליגה.

https://www.basketball-reference.com/players/d/davisan02.html

פוטנציאל טופ 10 היסטורי

27. כריס פול (2005-היום, ניו אורלינס, קליפרס, יוסטון, בחירה 4 בדראפט)- אחד הרכזים הטבעיים המשובחים בתולדות המשחק העומד על ממוצע קריירה של 18.7 נק (47.2% מהשדה) ו-9.8 אס בעונה הסדירה ו-21.4 נק עם 8.8 אס בפלייאוף. ניפק 2 עונות עם ממוצע של מעל 20 נק למשחק ו-5 עונות עם מעל 10 אס' למשחק. נבחר 4 פעמים לחמישיית העונה הראשונה ו-3 פעמים לשנייה, 4 פעמים מלך האס' של הליגה ו-6 פעמים מלך החט'. כמו כן נבחר 7 פעמים לחמישיית ההגנה הראשונה של העונה. אני חושב שבתחום ההגנתי הוא היה אוברייטד ברמות ולא היה שומר כזה טוב ובחירותיו נבעו מהרבה פוליטיקה. הישג השיא מבחינה קבוצתית הינו גמר המערב.

https://www.basketball-reference.com/players/p/paulch01.html

רכז על עם כל החבילה

26. סטיב נאש (1996-2015, פיניקס, דאלאס, לייקרס, בחירה 15 בדראפט)- אחד מגאוני המשחק, בעל ראיית משחק עילאית ומשחק בסגנון של אמן, צלף קטלני ואחד השחקנים האלגנטים שהיה נראה כאילו משחק בריקוד וללא מאמץ. מחזיק בממוצע קריירה של 14.3 נק (49% מהשדה) עם 8.5 אס בעונה הסדירה ו-17.3 נק (47.3% מהשדה) ו-8.8 אס בפלייאוף. בעל 7 עונות עם 10+ אס למשחק, 5 פעמים מלך האס של הליגה, 4 עונות עם 50-40-90 בקריירה, נבחר 3 פעמים לחמישיית העונה הראשונה ופעמיים לשנייה. זכה פעמיים ב-MVP. הישג השיא שלו מבחינה קבוצתית הינו גמר המערב.

https://www.basketball-reference.com/players/n/nashst01.html

גאון כדורסל

25. סקוטי פיפן (1987-2004, שיקאגו, יוסטון, פורטלנד, בחירה 5 בדראפט)- הצלע כעזר למייקל ג'ורדן ואחד משחקני ההגנה הגדולים אי פעם. סיים את הקריירה עם 16.1 נק (47.3% מהשדה) בעונה הסדירה ו-17.5 נק (44.4% מהשדה) בפלייאוף. ניפק 4 עונות עם מעל 20 נק למשחק. נבחר 3 פעמים לחמישיית העונה הראשונה ופעמיים לחמישייה השנייה, 8 פעמים ברצף חמישיית ההגנה הראשונה של העונה, פעם אחת מלך החטיפות וכמובן 6 אליפויות עם הבולס. גם שלא חסה בצילו של מייקל הצליח להוביל קבוצות לגמר איזורי פעמיים.

https://www.basketball-reference.com/players/p/pippesc01.html

חסה בצילו של מייקל אבל היה ענק בפני עצמו משני צידי המגרש

24. ג'ון סטוקטון (1984-2003, יוטה, בחירה 16 בדראפט)- השחקן הצנום הזה היה אימת הליגה במשך שני עשורים והשיג דברים בלתי נתפסים לשחקן במימדים שלו שלא אתלטי במיוחד. הוא סיים את הקריירה עם ממוצע של 13.1 נק (51.5% מהשדה) עם 10.5 אס בעונה הסדירה ו-13.4 נק (47.3% מהשדה) עם 10.1 אס בפלייאוף. הוא סיים 10 עונות עם 10+ אס, נבחר פעמיים לחמישיית העונה הראשונה ו-6 פעמים לשנייה, 5 פעמים חמישיית ההגנה השנייה של העונה, 9 פעמים מלך האס' של הליגה ופעמיים מלך החטיפות, מלך האס' והחטיפות בכל הזמנים. במישור הקבוצתי הגיע לגמר הליגה כהישג שיא.

https://www.basketball-reference.com/players/s/stockjo01.html

מלך האסיסטים והחטיפות בכל הזמנים

23. קווין גארנט (1995-2016, מיניסוטה, בוסטון, ברוקלין, בחירה 5 בדראפט)- ה"ביג טיקט" היה אחד השחקנים המגוונים בהיסטוריה עם הגנה רצחנית והתקפה נפלאה, עם צוות מסייע טוב יותר בשנות השיא יכל להגיע לגבהים גבוהים יותר, הוא היה גם אחד השחקנים המלוכלכים והטראש טוקרים הגדולים אי פעם שהיו חלק מהלחץ הפסיכולוגי על יריביו. הוא סיים את הקריירה עם 17.8 נק (49.7% מהשדה) עם 10 ריב' למשחק בעונה הסדירה (4 עונות אחרונות מאד הורידו לו) ו-18.2 נק (47.8% מהשדה) עם 10.7 ריב בפלייאוף. היו לו 9 עונות עם מעל 20 נק ו-10 ריב למשחק. זכה ב-MVP של שנת 2004, 4 פעמים חמישיית העונה הראשונה ו-3 פעמים שנייה, שחקן ההגנה של עונת 2008 ו-9 פעמים חמישיית ההגנה הראשונה של העונה. זכה באליפות עם בוסטון בשנת 2008 כאחד מ-2 השחקנים החשובים.

https://www.basketball-reference.com/players/g/garneke01.html

ה"ביג טיקט", מגדולי שחקני ההגנה אי פעם

22. איזייה תומאס (1981-1994, דטרויט, בחירה 2 בדראפט)- ווינר קשוח ומטובי הרכזים אי פעם, המנהיג של ה"בד בויז". הוא נתן קריירה עם 19.2 נק למשחק (45.2% מהשדה) עם 9.3 אס בעונה הסדירה ו-20.4 נק (44.1% מהשדה) עם 8.9 אס בפלייאוף. העמיד 5 עונות עם ממוצע 20+ נק, 4 עונות עם 10+ אס, פעם אחת מלך האסיסטים של הליגה, 3 פעמים חמישיית העונה הראשונה ופעמיים השנייה, MVP של סדרת גמר 1990 והוביל את הפיסטונס ל-2 אליפויות בק טו בק.

https://www.basketball-reference.com/players/t/thomais01.html

ממזר לא קטן

 

21. ג'יימס הארדן (2009-היום, אוקלהומה, יוסטון, בחירה 3 בדראפט)- מלך הסטפבק ואחד הסקוררים ומנהלי המשחק הטובים אי פעם. הקריירה שלו רק בשיאה אבל כבר היום מקומו כאן והיד עוד נטויה לעלות בדירוג. עומד על ממוצע קריירה של 23 נק (44.3% מהשדה) בעונה הסדירה ו-22 נק (42% מהשדה) בפלייאוף. ניפק 6 עונות עם ממוצע של מעל 25 נק ועונה אחת עם מעל 10 אס'. נבחר 4 פעמים לחמישיית העונה הראשונה, פעם אחת מלך הסלים ומלך האס' של הליגה. זכה ב-MVP של שנת 2018 ופעמיים סגן MVP. במישור הקבוצתי היה בגמר הליגה.

https://www.basketball-reference.com/players/h/hardeja01.html

מלך הסטפבק של כל הזמנים

20. ראסל ווסטברוק (2008-היום, אוקלהומה, בחירה 4 בדראפט)- השחקן המהיר בהיסטוריה ואחד המלהיבים אי פעם, סילון אנושי שלא נח לרגע. גם אצלו הקריירה עדיין בשיאה והיד עוד נטויה לעלות בדירוג. עומד על ממוצע קריירה של 23 נק (43.5% מהשדה) עם 8.2 אס בעונה הסדירה ו-25.5 נק (41.3% מהשדה) עם 7.8 אס בפלייאוף.  ניפק 8 עונות עם ממוצע של מעל 20 נק למשחק (בהם 3 עונות עם מעל 25 נק) ו-3 עונות עם מעל 10 אס למשחק. השחקן היחיד בהיסטוריה שסיים 2 עונות עם ממוצע טריפל דאבל הכולל 25+ נק. מקום רביעי בכל הזמנים בכמות הטריפל דאבלים (112 כולל פלייאוף). כמו כן, נבחר פעמיים לחמישיית העונה הראשונה ו-5 פעמים לשנייה, פעמיים מלך הסלים של הליגה ופעם אחת מלך האס'. זוכה ה-MVP לשנת 2017. במישור הקבוצתי היה בגמר הליגה.

https://www.basketball-reference.com/players/w/westbru01.html

המהיר מכולם, Need for speed

19. צ'ארלס בארקלי (1984-2000, פילדלפיה, פיניקס, יוסטון, בחירה 5 בדראפט)- "סר צ'ארלס" היה אדם נמוך קומה ביחס לענקי הליגה ותמיד אהב לאכול יותר מידי אבל השמיד את הליגה עם עכוזו והטביע על כל מה שזז. העמיד ממוצע קריירה של 22.1 נק (54.1% מהשדה) עם 11.7 ריב בעונה הסדירה ו-23.5 נק (52.9% מהשדה) עם 13.8 ריב בפלייאוף! באמתחתו 11 עונות עם 20+ נק למשחק (בהם 5 עונות עם 25+ נק) ו-15 עונות עם 10+ ריב. כמו כן נבחר ל-MVP של 1993, נבחר 5 פעמים לחמישיית העונה הראשונה ו-5 פעמים לשנייה, זכה פעם אחת במלך הריב' של הליגה ובמישור הקבוצתי הישג השיא שלו היה גמר הליגה.

https://www.basketball-reference.com/players/b/barklch01.html

התחת ששלט מתחת לסלים

18. דווין וויד (2003-היום, מיאמי, שיקאגו, קליבלנד, בחירה 5 בדראפט)- אחד הגארדים הנפלאים אי פעם, אחד על אחד קטלני עם תנועות גוף ושינוי כיוון תוך כדי תנועה בצורה אימתנית, סקורר אדיר מחצי מרחק וחודר לסל ואחד משחקני הקלאץ' הטובים אי פעם. ה"פלאש" עומד על ממוצע קריירה של 22.5 נק (48.3% מהשדה) בעונה הסדירה ו-22.3 נק (47.4% מהשדה) בפלייאוף. העמיד 10 עונות עם מעל 20 נק למשחק (בהם 5 עונות עם מעל 25 נק). נבחר פעמיים לחמישיית העונה הראשונה ו-3 פעמים לשנייה, 3 פעמים חמישיית ההגנה השנייה של העונה, MVP של סדרת גמר 2006. במישור הקבוצתי הוביל את ההיט לאליפות מדהימה כאנדרדוג ובהמשך שימש יד ימינו של לברון ג'יימס בעוד 2 אליפויות נוספות עם ההיט.

https://www.basketball-reference.com/players/w/wadedw01.html

 

בדרך כלל שינוי כיוון תוך כדי תנועה היה נגמר כך עבור היריב

17. דיוויד רובינסון (1989-2003, סן אנטוניו, בחירה 1 בדראפט)- ה"אדמירל" היה משחק כמו לוחם קומנדו והיה נראה גם אחד כזה, מכונת התקפה והגנה. הוא עומד על ממוצע קריירה של 21.1 נק (51.8% מהשדה) עם 10.6 ריב' בעונה הסדירה ו-18.1 נק' (47.9% מהשדה) עם 10.6 ריב בפלייאוף. בעל 9 עונות עם ממוצע מעל 20 נק (בהם 4 עונות עם מעל 25 נק) ומעל 10 ריב. MVP של עונת 1995, 4 פעמים חמישיית העונה הראשונה ופעמיים השנייה, שחקן ההגנה של עונת 1992, 4 פעמים חמישיית ההגנה הראשונה ו-4 פעמים בחמישיית ההגנה השנייה, פעם אחת מלך הסלים, האס' והריב'. במישור הקבוצתי בעל 2 טבעות אליפות עם הספרס.

https://www.basketball-reference.com/players/r/robinda01.html

לוחם אמיתי

16. אלן אייברסון (1996-2010, פילדלפיה, דנבר, דטרויט, ממפיס, בחירה 1 בדראפט)- לפני שווסטברוק הגיח לליגה הוא היה השחקן הכי מהיר שהליגה ראתה, האיש שהעלה את הקרוסאובר לגדולה ואחד מארבעת הסקוררים הכי גדולים בעידן המודרני. 1.83 עם נעליים על 76 ק"ג שעשה קרקס מהגדולים ביותר והביא את השכונה לרמות הכי גבוהות. הוא סיים את הקריירה עם 26.7 נק (42.5% מהשדה) עם 6.2 אס בעונה הסדירה ו-29.7 נק (40.1% מהשדה) ו-6 אס בפלייאוף. הוא אחד משחקני הקלאץ הכי גדולים אי פעם, הוא עומד במקום ה-7 בכל הזמנים בממוצע נק למשחק (כאשר 3 העונות ג'ארבג' האחרונות הורידו אותו ולפניהם הוא היה במקום השלישי בכל הזמנים אחרי ג'ורדן וצ'מברלין). הוא ניפק 13 עונות עם ממוצע של מעל 22 נק למשחק (בהם 10 עונות עם מעל 25 נק למשחק ו-5 עונות עם מעל 30 נק למשחק). נבחר ל-MVP של שנת 2001, 3 פעמים חמישיית העונה הראשונה ו-3 פעמים השנייה, 4 פעמים מלך הסלים ו-3 פעמים מלך החט'. במישור הקבוצתי מעולם לא שיחקו לידו שחקנים ברמה גבוהה בשיאו והישג השיא שלו היה גמר הליגה.

https://www.basketball-reference.com/players/i/iversal01.html

מלך הקרוסאובר

 

15. סטף קרי (2009-היום, גולדן סטייט, בחירה 7 בדראפט)- האיש שהפך את השלשה למלך המגרש, שינה את פני המשחק, המלך הבלתי מעורר של הטווחים האסורים והאיש שגורם לשמור על החצי. קרי הוא לא רק הקלעי הגדול בהיסטוריה אלא אחד השחקנים המלהיבים אי פעם, שליטה אבסולוטית בכדור עם דריבלים שמשאירים אותך פעור פה, אולי הרונלדיניו של הענף. הוא עומד על ממוצע קריירה של 23.1 נק (47.7% מהשדה) עם 6.8 אס בעונה הסדירה ו-26.1 נק (45.2% מהשדה) עם 6.4 אס בפלייאוף.  הוא נתן 6 עונות בקריירה עם מעל 20 נק למשחק (בהם 3 עונות מעל 25 נק), קלע בעונה אחת 402 שלשות!!, שיא שכנראה לא ישבר הרבה זמן. נוסף על כן, נבחר פעמיים ל-MVP, פעמיים לחמישיית העונה הראשונה ופעמיים לשנייה, פעם אחת מלך הסלים והחטיפות של הליגה וכמובן הוביל את הלוחמים ל-3 תארי אליפות והיד עוד נטויה, מה שבודאות יקפיץ אותו גבוה יותר בדירוג בסוף הקריירה.

https://www.basketball-reference.com/players/c/curryst01.html

מלך השלשות ואחד המלהיבים אי פעם

14. מוזס מלון (1974-1995, יוטה, סיינט לואיס, באפלו, יוסטון, פילדלפיה, וושינגטון, אטלנטה, מילווקי, סן אנטוניו, בחירת סיבוב שלישי בדראפט של ה-ABA)- היה השחקן החזק ביותר טרם הופעת השאקיל. הוא הזיז שחקנים כאילו היו אוויר והיה בלתי אפשרי להתמודד עם הכוח המפלצתי שלו, הוא שאב ריבאונדים כאילו כלום וממוקם במקום החמישי בכל הזמנים. הוא סיים את הקריירה עם 20.3 נק (49.5% מהשדה) עם 12.3 ריב בעונה הסדירה (הרבה עונות גארבג' בסוף הורידו לו מאד את המספרים) ו-22.1 נק (48.7% מהשדה) עם 14 ריב. הוא נתן 11 עונות עם מעל 20 נק (בהם 3 עונות עם מעל 25 נק) ו-15 עונות מעל 10 ריב (בהם 9 עונות עם מעל 13 ריב). נבחר 3 פעמים ל-MVP של העונה, 4 פעמים חמישיית העונה הראשונה ו-4 פעמים חמישייה שנייה, פעם אחת חמישיית ההגנה הראשונה והשנייה של העונה, 6 פעמים מלך הריב, MVP של סדרת גמר 1983 ופעם אחת אלוף NBA עם הסיקסרס.

https://www.basketball-reference.com/players/m/malonmo01.html

השליט טרור מתחת לסלים

13. דירק נוביצקי (1998-היום, דאלאס, בחירה 9 בדראפט)- האירופאי הטוב בכל הזמנים שהוכיח לאמריקאים שגם הוא יכול. אחד מענקי המשחק ומראשוני המוטציות בגובה שלו שקלעו מכל מקום, חדרו ועשו פעולות של גארד. הוא עומד על ממוצע קריירה של 21.2 נק (47.2% מהשדה) בעונה הסדירה שנפגע עקב עונות גארבג' אחרונות ו-25.3 נק (46.2% מהשדה) עם 10 ריב' בפלייאוף. הוא ניפק 13 עונות עם מעל 20 נק למשחק (בהם 5 עונות עם מעל 25 נק), נבחר 4 פעמים לחמישיית העונה הראשונה ו-5 פעמים לשנייה, MVP של עונת 2007 (כאשר לדעתי היו מגיעים לו עוד שניים נוספים שניתנו לנאש), MVP של סדרת הגמר 2011 ויותר מהכל השחקן היחיד בהיסטוריה שלקח אליפות לבד בלי אף הול אוף פיימר או אולסטאר לצידו (אף שחקן במאבס לא היה אולסטאר אמיתי שנה לפני או בעונת האליפות, ולא, קיד בשלהי הקריירה ב2010 לא באמת היה אולסטאר למרות הבחירה במחליפים) ועוד איזה אליפות! הראשון בראש לקבל היה קובי בריאנט עם פאו גאסול, אחרי זה הגיע תורם של דוראנט ו-ווסטברוק ולקינוח הוא נתן מכה ניצחת ללברון, וויד ובוש וכולם בשיאם. אין שחקן בהיסטוריה שלקח אליפות מרשימה יותר וניצח יריבים קשים יותר וכ"כ הרבה כוכבים. האליפות הזאת מקנה לו מקום כ"כ גבוה בהיכל התהילה. רק תראו אליפויות של שחקנים אחרים, ליד כולם היה הול אוף פיימר בשיא הקריירה/קצת מעבר לפחות כעוזר (למעט האקים ב-94).

https://www.basketball-reference.com/players/n/nowitdi01.html

לקח את האליפות המדהימה אי פעם, לבד!

12. ג'וליוס "ד"ר ג'יי" ארווינג (1971-1987, וירג'יניה, ניו יורק, פילדלפיה, בחירה 12 בדראפט)- אחד מהשחקנים ששינו את פני המשחק והיוו את ההשראה לשחקנים הגדולים שהגיעו מאוחר יותר. הדוקטור היה מפלצת אתלטית וכשרון בלתי נגמר, היה חודר, קולע ומעופף מעל השחקנים. הוא עומד על ממוצע קריירה של 24.2 נק (50.6% מהשדה) ו-8.5 ריב בעונה הסדירה, ובפלייאוף העמיד מספרים זהים בנקודות (49.6% מהשדה) וריב'.  באמתחתו 14 עונות עם מעל 20 נק למשחק (בהם 6 עונות עם מעל 25 נק) ו-5 עונות עם מעל 10 ריב'. הוא זכה 4 פעמים ב-MVP, פעמיים MVP של סדרת הגמר, 9 פעמים חמישיית העונה הראשונה ו-3 פעמים חמישייה שנייה, פעם אחת חמישיית ההגנה הראשונה של העונה והביא 3 תארי אליפות לניו יורק ופילדלפיה. כל התארים הם כולל ה-ABA.

https://www.basketball-reference.com/players/e/ervinju01.html

הביא את הדאנקים למיינסטרים ושינה את פני הכדורסל

11. קווין דוראנט (2007-היום, אוקלהומה, גולדן סטייט, בחירה 2 בדראפט)- אחד מהסקוררים האימתנים אי פעם ומהקלעים הטובים שדרכו על הפרקט מכל הטווחים. הוא יודע לשים נקודות בקלות וקלילות כאילו השומר לא קיים. הוא בשיאו כעת וכנראה יסיים את הקריירה קרוב לגדולים ביותר בראשמור. הוא עומד על ממוצע קריירה של 27.1 נק (49% מהשדה) עם 7.1 ריב בעונה הסדירה ו-28.6 נק (46.3% מהשדה) עם 8 ריב בפלייאוף. הוא נמצא במקום החמישי בכל הזמנים בממוצע נק למשחק. כל 11 עונותיו בליגה הוא קלע מעל 20 נק למשחק (בהם 10 עונות עם מעל 25 נק ו-2 עונות מעל 30 נק). הוא זכה ב-MVP של שנת 2014, שני MVP של סדרת הגמר, 6 פעמים חמישיית העונה הראשונה ופעמיים השנייה, 4 פעמים מלך הסלים ובעל 2 תארי אליפות. אציין שהוא היה ממוקם כאן גם ללא 2 האליפויות בווריירס.

https://www.basketball-reference.com/players/d/duranke01.html

תקראו קאפקייק למישהו אחר. אני שם *** על כולם

10. קארל מלון (1985-2004, יוטה, לייקרס, בחירה 13 בדראפט)- ה"דוור" היה מגיע כל יום לעבוד, לקלוע, לשמור, להרביץ קצת וללכת הביתה. הר אדם הזה היה גוש שרירים אימתני ובלתי עציר. הוא העמיד בקריירה ממוצע של 25 נק (51.6% מהשדה) עם 10.1 ריב' בעונה הסדירה ו-24.7 נק (46.3% מהשדה) עם 10.7 ריב בפלייאוף. הוא ניפק 17 עונות עם מעל 20 נק למשחק (בהם 12 עונות מעל 25 נק) ו-10 עונות עם מעל 10 ריב. הוא זכה פעמיים ב-MVP, נבחר 11 פעמים לחמישיית העונה הראשונה ופעמיים לשנייה, 3 פעמים חמישיית ההגנה הראשונה ופעם אחת ההגנה השנייה, הוא נמצא במקום השביעי בריב' בכל הזמנים. במישור הקבוצתי הישג השיא היה הגעה לגמר.

https://www.basketball-reference.com/players/m/malonka01.html

ה"דוור" עשה כל יום משלוח של 25 ו-10 כמעט 20 שנה.

9. האקים אולאג'ואן (1984-2002, יוסטון, טורנטו, בחירה 1 בדראפט)- "דה דרים" הגשים כמה חלומות לאוהדי הליגה עם יכולותיו, היה אחד הסנטרים המגוונים בזמנו, שלט משני צידי המגרש. הוא סיים את הקריירה עם ממוצע של 21.8 נק (51.2% מהשדה) עם 11.1 ריב בעונה הסדירה (שנות גארבג' הורידו לו את המספרים גם) ו-25.9 נק (52.8% מהשדה) עם 11.2 ריב בפלייאוף. הוא נתן בכל 13 עונותיו הראשונות מעל 20 נק למשחק (בהם 4 עונות עם מעל 25 נק) ו-12 עונות עם מעל 10 ריב (בהם 4 עונות עם מעל 13 ריב). הוא נבחר ל-MVP של שנת 1994,  פעמיים MVP של סדרת הגמר, 6 פעמים חמישיית העונה הראשונה ו-3 פעמיים השנייה, פעמיים שחקן ההגנה של העונה, 5 פעמים חמישיית ההגנה הראשונה ו-4 פעמים חמישיית ההגנה השנייה, פעמיים מלך הריבאונדים ו-3 פעמים מלך החסימות. הוביל את יוסטון לשני תארי אליפות.

https://www.basketball-reference.com/players/o/olajuha01.html

מגשים החלומות

8. טים דאנקן (1997-2016, סן אנטוניו, בחירה 1 בדראפט)- ה"ביג פנדומנטל" היה כשמו, לא נצץ, לא זהר, לא צרח ועשה פרצופים, כמו רובוט היה מגיע לעבודה (הכינוי הדוור מתאים לו יותר כי גם שעמם) משמיד קבוצות והולך הביתה. הוא סיים את הקריירה עם 19 נק (50.6% מהשדה) עם 10.8 ריב בעונה הסדירה ו-20.6 נק (50.1% מהשדה) עם 11.4 ריב בפלייאוף. הוא נתן 9 עונות עם מעל 20 נק (עונה אחת עם מעל 25 נק) ו-13 עונות עם מעל 10 ריב (בהם 5 עונות עם מעל 12 ריב). נבחר פעמיים ל-MVP ו-3 פעמים ל-MVP של סדרת הגמר, 10 פעמים חמישיית העונה הראשונה ו-3 פעמים השנייה, 8 פעמים חמישיית ההגנה הראשונה ו-7 פעמים חמישיית ההגנה השנייה, זכה ב-5 אליפויות עם הספרס.

https://www.basketball-reference.com/players/d/duncati01.html

מילאתי את כל היד בטבעות

7. ארווין "מג'יק" ג'ונסון (1979-1991, לייקרס, בחירה 1 בדראפט)- האיש שהביא את השואו טיים לאל איי בשנות ה-80 ואת אחד היריבויות הגדולות בתולדות הליגה. הוא ליהטט, הוביל מתפרצות, וזלל תארים. הוא סיים את הקריירה עם 19.5 נק (52% מהשדה) עם 11.2 אס ו-7.2 ריב בעונה הסדירה ו-19.5 נק (50.6% מהשדה) עם 12.3 אס ו-7.7 ריב בפלייאוף. הוא נמצא במקום השני במספר הטריפלים דאבלים בהיסטוריה. הוא ניפק 4 עונות עם מעל 20 נק למשחק ו-9 עונות עם מעל 10 אס'. זכה 3 פעמים בתואר ה-MVP ו-3 פעמים ב-MVP של סדרת הגמר, נבחר 9 פעמים לחמישיית העונה הראשונה ופעם אחת לשנייה, 4 פעמים מלך האסיסטים ופעמיים מלך החטיפות. לקח 5 תארי אליפות עם הלייקרס.

https://www.basketball-reference.com/players/j/johnsma02.html

היה הרבה קסם באל איי בשנות ה-80

6. לארי בירד (1979-1992, בוסטון, בחירה 6 בדראפט)- אחד הצלפים הגדולים בתולדות המשחק ומהשחקנים המבריקים ביותר. הלבן הטוב מכולם, היה נראה כמו פועל מפעל במראה שלו אבל התעלל ביריביו החסונים האתלטים והמוכשרים. הוא העמיד ממוצע קריירה של 24.3 נק (49.6% מהשדה) עם 10 ריב ו-6.3 אס' בעונה הסדירה ו-23.8 נק (47.2% מהשדה) עם 10.3 ריב ו-6.5 אס בפלייאוף. הוא נתן 12 עונות עם מעל 20 נק (בהם 4 עונות עם מעל 25 נק) ו-6 עונות עם מעל 10 ריב. הוא נבחר 3 פעמים ל-MVP, פעמיים ל-MVP של סדרת הגמר, 9 פעמים חמישיית העונה הראשונה ופעם אחת השנייה, 3 פעמים חמישיית ההגנה השנייה של העונה. הוא הוביל את הסלטיקס ל-3 תארי אליפות.

https://www.basketball-reference.com/players/b/birdla01.html

הלבן הגדול מכולם

5. שאקיל אוניל (1992-2011, אורלנדו, לייקרס, מיאמי, פיניקס, קליבלנד, בוסטון, בחירה 1 בדראפט)- הר אדם שבשיאו היה בלתי עציר והוציא שחקנים ב-6 עבירות ללא הרף, השחקן הכי חזק ועוצמתי בתולדות המשחק, הכי הייתי צוחק ממנו שהיה מחטיא איזה 4 פעמים ממטר ולוקח שוב ושוב את הריב של עצמו שכל היריבים מנסים להפריע לו ואז בסוף מטביע עם עבירה והיריבים על הרצפה. אחד מהשחקנים ששינו את חוקי המשחק, הגנה איזורית הוכנסה לליגה רק בשביל לעצור אותו. השחקנים הכי חסונים וגדולים נראו קטנים לידו. ה"דיזל" סיים את הקריירה עם 23.7 נק (58.2% מהשדה) עם 10.9 ריב בעונה הסדירה (עונות הגארבג' בסוף הקריירה הורידו לו את המספרים) ו-24.3 נק (56.3% מהשדה) עם 11.6 ריב בפלייאוף. הוא השיג 14 עונות עם מעל 20 נק (בהם 10 עונות עם מעל 25 נק) ו-14 עונות עם מעל 10 ריב (בהם 3 עונות עם מעל 13 ריב). זכה ב-MVP של שנת 2000, 3 פעמים MVP של סדרת הגמר, 8 פעמים חמישיית העונה הראשונה ופעמיים השנייה, 3 פעמים חמישיית ההגנה השנייה, פעמיים מלך הסלים  ובעל 4 תארי אליפות.

https://www.basketball-reference.com/players/o/onealsh01.html

העביר סדנת התעללות כל שומר שניצב מולו

 

4. קארים עבדול ג'אבר (1969-1989, מילווקי, לייקרס, בחירה 1 בדראפט)- הסנטר הגדול בכל הזמנים, מלך הסקייהוק ששלט בליגה שני עשורים. ממוצע קריירה של 24.6 נק (55.9% מהשדה) עם 11.2 ריב בעונה הסדירה ו-24.3 נק (53.3% מהשדה) עם 10.5 ריב בפלייאוף. 17 עונות עם מעל 20 נק למשחק (בהם 10 עונות עם מעל 25 נק ו-4 עונות עם מעל 30 נק).  6 פעמים MVP, פעמיים MVP של סדרת הגמר, 10 פעמים חמישיית העונה הראשונה ו-5 פעמים השנייה, 5 פעמים חמישיית ההגנה הראשונה ו-6 פעמים חמישיית ההגנה השנייה, פעמיים מלך הסלים, פעם אחת מלך הריב' ו-4 פעמים מלך החסימות. יותר מהכל, בעל 6 אליפויות עם מילווקי והלייקרס.

https://www.basketball-reference.com/players/a/abdulka01.html

מלך הסקייהוק והנקודות בכל הזמנים

3. לברון ג'יימס (2003-היום, קליבלנד, מיאמי, לייקרס, בחירה 1 בדראפט)- מגדולי השחקנים בדורנו, שחקן האול אראונד כנראה הטוב מכולם. מידי פעם לוקה בשגעון גדלות אבל לא היה שחקן בהיסטוריה שידע למקסם את עצמו מעבר לכדורסל כמו לברון. הוא עומד על ממוצע קריירה של 27.2 נק (50.4% מהשדה), 7.2 אס ו-7.4 ריב' בעונה הסדירה ו-28.9 נק (49.1% מהשדה), 7.1 אס, 8.9 ריב בפלייאוף. הוא בעל 15 עונות עם ממוצע של מעל 20 נק למשחק (בהם 14 עונות עם מעל 25 נק ו-2 עונות עם מעל 30 נק). הוא נמצא במקום הרביעי בכל הזמנים בממוצע נק למשחק ובמקום השביעי בכל הזמנים בסך הנקודות. זכה 4 פעמים ב-MVP ו-3 פעמים MVP של סדרת הגמר. נבחר 12 פעמים לחמישיית העונה הראשונה ופעמיים לשנייה, 5 פעמים חמישיית ההגנה הראשונה ופעם אחת ההגנה השנייה. לקח 3 טבעות אליפות עם ההיט והקאבס. אולי בסוף הקריירה יצליח לטפס עוד מקום אחד בדירוג, ימים יגידו.

https://www.basketball-reference.com/players/j/jamesle01.html

תאגיד של איש אחד

2. קובי בריאנט (1996-2016, לייקרס, בחירה 13 בדראפט)- הדבר הכי קרוב ל"אלוהים" המקורי, אחד מהסקוררים המפלצתיים בתולדות המשחק, ווינר עם רעב אינסופי להוכיח, בעל ג'אמפ שוט קטלני ואחד המלהיבים אי פעם. הוא סיים קריירה בלתי נשכחת עם 25 נק (44.7% מהשדה) בעונה הסדירה ו-25.6 נק (44.8% מהשדה) בפלייאוף. הוא ניפק 15 עונות עם מעל 20 נק (בהם 12 עונות עם מעל 25 נק ו-3 עונות עם מעל 30 נק). זכה ב-MVP של שנת 2008, פעמיים MVP של סדרת הגמר, נבחר 11 פעמים לחמישיית העונה הראשונה ופעמיים לשנייה, 9 פעמים חמישיית ההגנה הראשונה ו-3 פעמים ההגנה השנייה, פעמיים מלך הסלים. נמצא במקום השלישי בכל הזמנים במספר הנקודות ובמספר המשחקים בהם קלע מעל 50 נק. לעד ייזכר משחק 81 הנק מול טורנטו, שיא שסביר להניח לא ישבר בקרוב. כמו כן, לקח 5 תארי אליפות.

https://www.basketball-reference.com/players/b/bryanko01.html

הכשות הממבה השחורה הותירו הרבה שחקנים בלי נוגדנים

1. מייקל ג'ורדן (1984-2003 עם הפסקה של 4 שנים באמצע, שיקאגו, וושינגטון בחירה 3 בדראפט)- גדול שחקני הכדורסל בכל הזמנים. בעל ממוצע קריירה של 30.1 נק (49.1% מהשדה) עם 6.2 ריב בעונה הסדירה ו-33.4 נק (48.7% מהשדה) עם 6.4 ריב בפלייאוף. מקום שני בכל הזמנים עם משחקים מעל 50 נק (31 כאלו) אחרי צמברלין, מקום ראשון בכל הזמנים בממוצע נקודות למשחק, כל 15 עונותיו קלע בממוצע של מעל 20 נק למשחק (בהם 12 עונות מעל 25 נק ו-8 עונות עם מעל 30 נק ו-2 עונות עם מעל 35 נק!!). זכה ב-5 תארי MVP, נבחר 6 פעמים ל-MVP של סדרת הגמר, 10 פעמים חמישיית העונה הראשונה ופעם אחת השנייה, שחקן ההגנה של שנת 1988, 9 פעמים חמישיית ההגנה הראשונה של העונה, 10 פעמים מלך הסלים, 3 פעמים מלך החטיפות. הוביל את הבולס ל-6 אליפויות.

https://www.basketball-reference.com/players/j/jordami01.html

הגדול מכולם, מעל כולם

 

להלן הראנקר להביע אהדתכם או זעמכם (הוספתי עוד 5 שחקנים שייתכן שחלקכם חושבים שראויים להיות טופ 50 במקום אחרים ברשימתי).

שבוע מהיום יסגרו הקלפיות להצבעה ויוכרזו באופן רשמי 50 הגדולים של אתר הופס לפי סדר דירוג. נא השתדלו להיות אובייקטיבים ככל הניתן בדירוג (להפריד בין שנאה לשחקן ולא להצביע לו או להצביע למישהו פחות טוב שבליבכם הנכם יודעים את האמת) ולתת את הכבוד המקסימלי לשחקנים על מנת שהדירוג ישקף ככל שניתן.

 

 

לפוסט הזה יש 128 תגובות

  1. מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

    2 אוק 2018 05:38:53

    תודה רבה שמעון, חתיכת פרוייקט! סחטיין על ההשקעה.

    אין מצב ששאקובי מעל מג'יק, לארי ואפילו דאנקן. קארים, אם בכלל מתחת למייקל אז רק מתחתיו. ראסל לפני הארדן רק בתור למכולת.

    אהבתי את הציון של פאריש ולוא מכיוון שנאלץ להתמודד עם קארים.

    1. מתן גילור

      2 אוק 2018 07:06:15

      מיקי, גם לדעתי ג'אבר 2, אבל שים לב ששמעון מדרג רק משנת 1980. ז"א, שהשנים האישיות הגדולות של ג'אבר בחוץ. נכון, נשארים עם העונות ההישגיות יותר בפן הקבוצתי, ולכן הוא עדיין שווה טופ 10 ואף חלק עליון של טופ 10, אבל אם זה רק מ-1980 אני יכול להבין למה הוא לא 2.

      1. מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

        2 אוק 2018 07:14:42

        תודה מתן, השאלה האם מדובר רק בשנים שבהן שיחקו בשנות השמונים או ששחקן ש"הספיק" לשחק בשנות השמונים נכנס עם כל הקריירה שלו. אם זו האפשרות הראשונה אני מסכים איתך, ומעלה ספק דומה בעניין הדוקטור ומוזס.

        אולי תלנקק לפרויקט שעשית בזמנו? יהיה מעניין להשוות.

          1. מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

            2 אוק 2018 07:29:31

            תודה רבה מתן.
            גם שאלת קרי ראויה למחשבה מחודשת. לפחות מבחינת התארים הוא המשיך לזכות באליפות, גם אם לא לקח fmvp. לדעתי עדיין לא טופ 10, אבל שיפר את סיכוייו.

          2. שמעון טבדי

            2 אוק 2018 13:02:00

            קרי כנראה יגמור טופ 10 שיפרוש.

            דוראנט שיפרוש עם סיכוי להגיע לטופ 5 אבל לא רואה אותו מטפס לראשמור כל עוד הוא בגולדן סטייט.
            זו תהיה הפעם היחידה שבה 2 שחקנים מאותה קבוצה יהיו טופ 10 היסטורי.

      2. שמעון

        2 אוק 2018 07:15:31

        זה כולל את השנים שלו לפני שנות ה80. בדירוג משנת 80 כוונתי זה שהיה להם גם שנות שיא בשנות ה80 שהיו טובים אבל כל קריירה שלהם נחשבת. לגטימי שקארים יהיה 2 ואפילו 1. אצלי הוא 4

  2. רפה הבנה

    2 אוק 2018 05:56:31

    חשבתי שאני רפה הבנה…,קובי מספר 2 ? לא מפסיק לצחוק מכל שפוטי קובי ,אולי אולי מקום 20 וגם זה כי אני לאר'ג איתו

    1. שמעון

      2 אוק 2018 06:25:47

      לברון שיחק עם 2 אולסטארים וזכה רק ב3 אליפויות. קארים שיחק עם 2 אולסטארים וזכה ב5 אליפויות ועוד אחת במילווקי עם אולסטאר 1. מגיק ובירד שיחקו עם 2 אולסטארים והגיעו לאותם ההישגים של קובי. קובי שיחק עם אולסטאר 1 בכל פעם והגיע לאותם הישגים ולכן אצלי זה שם אותו מעליהם ושלא נדבר על היכולת. בסוף זה טעם אישי אני בטוח שאצלך הוא 20.

      1. נתן

        2 אוק 2018 12:16:29

        כל הכבוד על הפוסט המושקע.
        חייב לציין שהטענה לדירוג שחקן לגבי אם שיחק עם אולסטארים או לא, וכמה אליפויות לקח מאד שטחית. יש עוד כמה שיקולים, כגון: כמה זמן שיחק עם האולסטארים? מה היתה איכות האולסטארים? האם הנהיג אותם והיה טוב מהם? או שניגן כינור שני? מה היתה איכות השחקנים האחרים בקבוצה? מה היתה איכות התחרות? כמה MVP? שחקן ההגנה? ממוצעי פלייאוף? מדדים מתקדמים?
        אפשר להגיד שזה טעם אישי, אבל דירוג שחקנים בודדים בעיקר לפי הישגים קבוצתיים מביא לעיוות בהחלטה.
        מאז שנות ה 80 לא ראיתי שחקן שהשפיע על קבוצות בצורה כל כך מוחלטת כמו לברון, אולי מייקל, אבל זה לא ממש נבחן, זו דעתי האישית.

        1. שמעון טבדי

          2 אוק 2018 13:15:14

          זה חלק מקבלת ההחלטות. הכל נלקח בחשבון שמדרגים בראשמור על קוצו של יוד.

          שיקולים שלי זה שקובי שיחק במערב מול לברון במזרח והגיע ל-7 גמרים מקונפרנס הרבה יותר קשה וניצח 5 גמרים מתוכם בניגוד ללברון ששיחק באזור קל יותר ועשה 3מ9.

          לברון גם באזור הקל יותר היה עם 2 אולסטארים בקבוצה שחזקה בכמה רמות מיתר הקבוצות בקונפרנס.

          לגבי קובי יש את הנרטיב שהוא היה מספר 2 לשאק-אבל כבר הראיתי את זה שזה ממש לא היה ככה. אין לי כוח להרחיב יותר מידי עם מספרים הבאתי כבר בעבר.
          קובי היה מספר 2 רק בשנת 2000. שנים 01-02 הם היו בדיוק חצי חצי כמו דוראנט וקרי. הנרטיב התקבע כי שאק לקח מול פחי המזרח את MVP פיינלס אבל הלייקרס לא היו זקוקים לקובי לנצח את פחי המזרח האלו אינדיאנה והנטס שהיו היריבות הכי חלשות מכל יריבות הפלייאוף שלהם. סדרות הגמר האמיתיות היו מול פורטלנד והקינגס בגמר האזורי ומול הספרס לפני ושם אתם מוזמנים לבדוק מה קובי עשה.
          קובי בכל אופן שיחק עם סופרסטאר 1 וזהו בקדנציה הראשונה.

          קדנציה שנייה היה לו רק פאו ולקח שוב 2 אליפויות.

          לכן קובי מול לברון קובי אצלי מנצח כרגע.

          1. מתן גילור

            2 אוק 2018 13:33:01

            אפילו בצ'רי פיקינג המטורף שעשית ואפילו שזה מתעלם מכך שקובי נהנה מהאש ששאק משך ולא להפך, ממש לא הראית שזה היה 50% או משהו קרוב. שאק היה ביי-פאר מספר 1 בכל הטריפיט, גם אם אפשר למצוא משחק ספציפי פה ושם בו היה מי שעדיף עליו מספרית.

          2. נתן

            2 אוק 2018 13:36:54

            להרבה מהדברים אתה לא מתייחס, אבל ניחא, גם לי אין אנרגיה לדיון הזה. רק אציין שקובי היה מס' 2 לפי פיל ג'קסון, כאשר בעונות האליפות הוא היה מוצר מאד לא מוגמר, לא בוגר, ותלוי לגמרי בהנהגה של פיל ג'קסון ושאק המנוסים. היה לו מזל גדול להיות בקבוצה עם שאק ועם שחקנים נוספים, שתרמו המון. הוא בהחלט הגיע לשיאו בסביבות 2009-10, ונתן עונות ברמה של ג'ורדן ממש, אבל זה היה לשנתיים. קשה מאד להבחין, אבל אני חושב ששנים רבות הוא פשוט לא נראה והתנהג כמו סופרסטאר ברמה הגבוהה ביותר, זה בא מאוחר מאד בקריירה שלו. סטטיסטיקה זה לא הכל.

          3. שמעון טבדי

            2 אוק 2018 13:50:43

            נתן- כמו ג'ורדן הוא שיחק כבר מ2001 רק ששאק "מנע" ממנו להתפוצץ. בשנים 2005-07 הוא היה בשיאו אבל עם קבוצה פח לחלוטין. דווקא ב-2009 ו-10 לדעתי הוא היה פחות טוב אינדיבידואלית אבל הייתה לו קבוצה חזקה יותר.

            מתן ונתן-ברור ששאק משך אליו אש והיה לו מזל לשחק עם שאק אבל גם לשאק היה מזל לשחק איתו כי בלי קובי הוא לא זכה בכלום.
            הוא היה חייב לצידו סופרסטאר ברמה של קובי. ששאק הגדול נתקע בסדרות מול היריבות האימתניות קינגס וספרס קובי נתן שם בראש.

            למה ללברון לא היה מזל לשחק עם וויד בוש קיירי ולאב?

            לדעתי הוא תמיד התנהג כמו סופרסטאר ברמה הגבוהה ביותר והיה כזה עשור.

        2. נתן

          2 אוק 2018 14:05:46

          מבחינתי, אם אתה הולך על סטטיסטיקה עיקרית כדי לבחון שחקן (דבר מוטה ולא נכון לעשותו), בחירות mvp עונה רגילה, הן המדד.

          1. שמעון טבדי

            2 אוק 2018 14:13:10

            איך הגעת לסטט? קובי עם 5 אליפויות ב7 גמרים באזור קשה יותר.
            לברון עם 3 אליפויות ב-9 גמרים באזור קל יותר. לצד לברון היו גם 2 אולסטארים בכל רגע. זה מבחינתי הכי חזק.

            לטובת לברון בהחלט ניתן לזקוף יתרון של ה-MVP שלצערו של קובי בשנות השיא סבל מקבוצה פח ולא הייתה לו ההזדמנות לקחת יותר מידי.

            בכל מקרה אני לא אשכנע אותך בטוח ואתה לא תשכנע אותי וזה בסדר ולגיטימי לגמרי שלברון יהיה לפני קובי ולהיפך.

            אצלי הממבה הוא עדיין הסגן.

          2. גיא רוזן

            2 אוק 2018 14:30:32

            גם לי אין בעיה עם בחירה כזו או אחרת.
            מה שקצת מציק לי זו דרך הצגת הנתונים –

            גאסול, ביינום, ואודום, כצוות "מסייע",
            לא נופלים בכלום מקיירי, לאב, וג'יי אר.
            גאסול וקיירי הם דוגמאות פשוטות לאולסטאר ברורים.
            נשווה בין לאב של 2016 לבין ביינום של 2010:

            לאב: 16 נק', 9.9 רב', 0.5 חס', 0.8 חט', 49% אפקטיבי.

            ביינום: 15 נק', 8.3 רב', 1.5 חס', 0.5 חט', 57% אפקטיבי.

            האמת?
            אני לא מוצא הבדלים. בכלל.
            כאשר נכנסים לקרביים של הקבוצות, ומשווים ספסלים, או צוותי אימון, אז בכלל טענת ה-"צוות המסייע", מאבדת מתוקפה.

            כאשר מתבוננים על הצוות ששיחק לצד קובי ב-3 האליפויות הראשונות שלו,
            אז בכלל הטענה מתפוגגת לה –
            מעבר לעובדה שלצדו של קובי שיחק השחקן הטוב ביותר ב-NBA באותה תקופה,
            מעבר לעובדה שעל הקווים ישב מאמן סמכותי עם טונות של ניסיון,
            לצדם של קובי ושאקיל שיחקו שחקנים ווינרים אחד אחד –
            הורי, פוקס, ריצ'מונד, פישר.

          3. שמעון טבדי

            2 אוק 2018 15:21:06

            גיא נו באמת אתה משווה את לאב לביינום? כל הנק שביינום עשה היו דאנקים והלייאופים שקובי זרק לחתיכת פח הזה.

            ביינום לא היה קרוב לאולסטאר. לאב אולסטאר לפני לברון ולאחריו והוא רק סורס ע"י לברון.

            ביינום בלי קובי לא היה שווה יריקה.

            פוקס וריצמונד ווינרים? חח אם כך אז נוריס קול הוא ווינר על.

            אצל לברון עשו את זה אלן וצ'אלמרס.

            מאמן סמכותי? מי הזן מאסטר? ההוא שמרחף? תסכים איתי שלברון מאמן הרבה יותר סמכותי ממנו.

            קיירי שחקן טוב ממה שפאו היה אי פעם, פשוט קיירי עדיין לא השיג הרבה, שהוא יהיה בגילו של פאו הוא יהיה הרבה הרבה לפניו, אתה אשכרה משווה ביניהם?

            שלא נדבר על וויד ובוש.

            לא משנה איך תהפוך ומי עשה מה לברון שיחק עם 2 אולסטארים תמיד. קובי שיחק רק עם אחד תמיד.

          4. מתן גילור

            2 אוק 2018 15:33:05

            בוא נשנה את מבחן האולסטאר למבחן הסופרסטאר. קובי לא זכה בכלום בלי סופרסטאר לידו ולברון כן. לברון זכה בשלוש אליפויות כשחקן המוביל וקובי רק בשתיים *עם* סופרסטאר לידו. כן גאסול היה סופרסטאר.
            להשוות בין גאסל 2008-2010 לקיירי 2015-2016 זה באמת מגוחך, אבל לכיון השני. גאסול ביי פאר היה שחקן טוב יותר. הן מבחינת סטטיסטיקות פשוטות ומתקדמות והן במבחן העין. יותר טוב בהתקפה, יותר טוב בהגנה, יותר מנהיג, יותר דומיננטי, יותר מהותי. ושוב, סופרסטאר. אולסטאר בחלקו מבחן פופולריות. בוא נלך על מי היה טופ 15 או אפילו 20 בליגה. גאסול בוודאי ובוודאי. קיירי עד וכולל קיץ 2016? ממש לא. אחרי זה קיירי עשה את הפריצה המשמעותית, אבל זה לא רלוונטי לאליפות.
            מעתה, במקום קובי היה עם אולסטאר אחד ולברון עם 2 באליפויות, אמור קובי מעולם לא זכה באליפות בלי סופרסטאר לידו ולברון כן.
            יאללה, עכשיו כאין לך איך להתמודד עם הטענה שלי לך תזרוק עלי איזו הערה צינית בטור יענו הומוריסטי.

          5. שמעון

            2 אוק 2018 15:45:42

            שאקיל היה סופרסטאר וויד היה סופרסטאר. השאר היו אולסטאר. פאו סופרסטאר זה אחלה בדיחה מתן. אבל אם אתה קורא לפאו סופר,טאר אז קיירי ובוש בטוח סופרסטארים.

          8. גיא רוזן

            2 אוק 2018 16:12:10

            שמעון,
            אני יודע שזה לא מתאים לנרטיב, אבל ביינום אולסטאר. שיחק ב-2012.
            כמו כן,
            תשווה שוב את נתוניו בעונות האליפות לאלו של לאב ב-2016.
            דומים, עם יתרון קל לביינום (PER 20 לביינום, PER 19 ללאב).

            אני מבין ש-"חחח" זה נימוק פופולרי,
            אבל מה לעשות, יש דברים שהם פשוט עובדות.
            הורי ופישר. אני בטוח ששמעת על הבאזר ביטרים שלהם בפלייאוף (לכל אחד מהם יש יותר כאלו בפלייאוף מלקובי, דרך אגב).
            וריצ'מונד?
            הוא נבחר ל-HOF.
            תוסיף לרשימה את האמן שלשעבר נודע בשם רון ארטסט (2010),
            ואת טרבור אריזה (2009),
            ותקבל חבילה מרשימה בהחלט של שחקנים "משלימים".
            ארטסט, דרך אגב, מי שקלע את הסל הכי חשוב באותו משחק 7 נגד בוסטון, הוא הגיע ללייקרס אחרי שנבחר לחמישיית ההגנה השנייה ב-2009.

          9. דדי

            3 אוק 2018 00:49:49

            אני יודע שזה לא מתאים לנרטיב, אבל ביינום היה פצוע ב 3 העונות שבהן הקבוצה הגיעה לגמר הנבא.

            בפעם הראשונה לא שיחק בכלל בפלייאוף (ובעצם הפציעה שלו היתה סיבה מרכזית לטרייד על גאסול)

            בפעם השניה בקושי היה מסוגל לעמוד על המגרש בפלייאוף ולא עשה הרבה מעבר ללתת 6 עבירות על הווארד.

            ובפעם השלישית שוב שיחק פצוע מאד בגמר ובקושי הצליח לתת תרומה של קוואמי בראון.

            כשהוא היה בריא, הוא היה אולסטאר ושחקן נפלא, אבל זה אף פעם לא קרה כשהגיע הזמן לשחק על התואר.

          10. גיא רוזן

            3 אוק 2018 05:11:30

            אנדרו ביינום שיחק בכל המשחקים בסדרות הפיינלס של 09', ו-10'.
            היות וההשוואה היא לקווין לאב,
            אז נתנוני הפלייאוף של ה-2 דומים, בשנים 2010 ו-2016 (בהתאמה), גם הם דומים להפליא,
            ובפיינלס של 16', לאב, להבדיל מביינום דווקא כן החמיץ משחק בגלל פציעה.
            ללאב היו ב-16' 158 דקות, 51 נק', 41 רב' (6 משחקים),
            לביינום היו ב-10' 175 דקות, 52 נק', 36 רב' (7 משחקים).
            הגיים סקור שלהם בסדרה –
            כמעט זהה. 5.9 ללאב, 5.6 לביינום.

            העובדות, כמו שהן. לא יותר, ולא פחות.

        3. נתן

          2 אוק 2018 15:37:01

          אני חושב שאתה מתמקד בסטטיסטיקה הלא נכונה. לא רק אתה, גם מייקל ג'ורדן לצורך העניין.
          בעוד שסטטיסטיקה קבוצתית בהחלט מעידה על איכות של שחקן, היא מדד הרבה יותר חלש מבחירה ל MVP. להזכירך, קובי לא "לקח אליפויות" ולה הגיע לפלייאופים. הלייקרס עשו את זה. בהינתן שקבוצת כדורסל מורכבת מהרבה שחקנים, ועומדת מול מתחרות, ויש המון גורמים ומשתנים, כמו סדר הגעה לפלייאוף, פציעות וכו', מאד קשה ומסובך לקבוע מי טוב ממי ברמות דומות.
          הרבה יותר הגיוני להסתמך על דעה של אנשים שקבעו MVP, או MVP של הפלייאוף. מהסתכלות שלי על העבר, הם די משקפים רמה של שחקן. מצד אחד אתה אומר שקובי הגיע להישגים קבוצתיים טובים משל לברון, מצד שני קובע שלא היו לו הזדמנויות ל MVP בגלל הקבוצה? זו סתירה.
          אתה גם מתמקד בסטטיסטיקה וממשיך לטעון טיעונים כגון, שבעונה בה קובי קלע הכי הרבה, הוא גם היה הטוב ביותר. שוב, הקבוצה באותה עונה לא הגיעה להישגים, אז תחליט, הישיגים קבוצתיים זה חשוב או לא?
          אני מציע לך להפחית קצת מכבודך ומשיקול הדעת שלך, ולהעביר אותו למומחים והעיתונאים שקבעו מי הטוב ביותר בקבוצה ובפלייאוף. ללא זלזול כלל, הם מדד הרבה יותר טוב ומהימן ממני וממך.
          לבסוף, בקשר לויכוח, אני יודע היטב שלא אצליח לשכנע אותך, אבל לא רק אתה קורא, כך שיש ערך לויכוח בכל זאת. זאת ועוד, מאחר שהעניין אקדמי בלבד, גם אם נשתכנע אחד מהשני, מה התועלת? מי ירוויח מזה? כל העניין כאן הוא הדיון.

          2. שמעון

            2 אוק 2018 15:49:13

            אני אומר שאם לברון היה משחק במערב עם אודום קוואמי וביינום ועוד כמה פסחים גם הוא לא היה זוכה באמויפי. כמובן שבמזרח עם אותם פסחים גם קובי היה זוכה. קובי נתן עונה של איזה 35 נק למשחק אתה חושב שבקבוצה סבירה זה לא היה אמויפי?

          3. נתן

            2 אוק 2018 19:03:38

            שמעון, כרגיל התעלמת מחצי ממה שאמרתי. אני טוען שאם לברון היה משחק עם קוואמי וחברים עם הפז"ם שאז היה לקובי בליגה, הקבוצה היתה ממוקמת חזק בצמרת המערב, גם אם היריבות היו יותר חזקות. יש עוד הרבה מה להגיד, אבל זה מעייף להתדיין עם מישהו שעונה רק על מה שבא לו לענות.

      2. איבו נאקיץ

        2 אוק 2018 17:08:40

        גאסול סוף שנות ה-2000- היה הגבוה הכי טוב בנ.ב.א.
        בחלון שקובי שיחק בלי גאסול ובלי שאק – הוא מעולם לא עבר סיבוב בפלייאוף!
        בנוסף, לקובי תואר mvp אחד בלבד. לא צריך להיות בטופ 5

          1. ארז

            2 אוק 2018 22:15:48

            פאו היה ענק!!!
            לגמרי הגבוהה הכי טוב בליגה.
            הי מדהים בשנותיו בלייקרס ובלעדיו אין מצב לשום אליפות.
            בסידרה בה לקחו אליפות מבוסטון, קובי נשנק במשחק 7 ומי שניצח את המשחק היה פאו ואך ורק הוא.
            ענק!!

  3. דניאל123

    2 אוק 2018 06:00:34

    דיון משני:
    מי השחקן הגדול ביותר בשיאו ברשימה הזאת?
    אני לא מדבר על קריירה שלמה אלא על היכולת בפיק של הפיק
    (אפשרי לזמן קצר יחסית נניח פלייאוף 1 או משהו כזה)

    1. שמעון

      2 אוק 2018 06:41:52

      מייקל ראשון גם פה. קרי בשיאו היה מפחיד. קובי בדיאו היה מפחיד למרות שדווקא בשיאו האישי שיחקו לידו פחוני על כגון קוואמי וכו וחבל ששנים 2005 2007 נשרפו סתם אצלו. שאק בשיאו היה ממש בלתי עציר. את קארים לא ראיתי בשיא לא נולדתי אז.

  4. דביר

    2 אוק 2018 06:28:28

    דירוג גרוע לטעמי. מוזס מלון שחקן הרבה יותר טוב. דוקטור ג'יי קארל מלון וכדומה. הדירוג של נוביצקי מוגזם לדעתי מדובר השחקן הכי אוברייטד בהיסטוריה. נוביצקי מעולם לא היה טופ 3 בעולם בספק אם 5 סתם ניפחו את האליפות שלו ב2011 שהושגה בגלל הצגות של ג'ייסון טרי והתעלות של שאר שחקני הסגל במשך אותו חודש בפליאוף 2011. לא ראינו שם יכולת נדירה או סדרת גמר מהדומיננטיות שהיו אי פעם של שחקן. בכל מקרה קובי בטוח לא 2 דאנקן ממש לא מעל אולגולאן וקיירי ארוטי ג לא נכנס לרשימה וקליי תומפסון כן? שחקנים פה כמו סקסטון ריי אלן וכדומה נכנסו למרות שאף פעם לא נתנו הופעת פלייאוף שקרוב ליכולת של קיירי ב2 הגמרים בהם שיחק ללא ספק מגיע לו מקום לפני קליי תומפסון וראסל ווסטבורק האוברייטד שמירה לאוקלהומה שנה אחרי שנה את בפליאוף. בקיצור 1 מייקל 2 לברון 3 קרים 4 מג'יק 5 בירד 6 שאר 7 קובי 8 אולגואולן 9 דאנקן 10 קרי 11 דוראנט 12 מוזס מלון 13 הדוקטור 14 פיפן שלא מוערך ובלעדיו לא בטוח ששיקאגו הייתה מגיעה למשהו ( בלי ג'ורדן כמעט לקח אליפות עם פורטלנד וגם עם שיקאגו היה רחוק טעות שיפוט אחת מלהגיע לגמר) .

    1. שמעון

      2 אוק 2018 06:47:27

      קיירי כרגע לא טוב מספיק. בקושי נבחר לחמישיות עונה. הופעה אחת בסדרת גמר אחת לא הופכת אותו לשחקן כזה אבל הוא אמור להיכנס אולי עוד העונה נראה מה יעשה בבוסטון. הוא צריך להראות עקביות במשך כל העונה. קליי שחקן הגנה טוב מקיירי וקלעי טוב ממנו אה ויש לו גם 3 טבעות. אגב אני חושב שקיירי שחקן טוב מקליי היום אבל מבחינת קריירה קליי השיג יותר נכון להיום.

  5. גיא רוזן

    2 אוק 2018 06:38:25

    יותר מדי דרוגים לאחרונה. SI, ESPN, ועוד ועוד. מרגיש קצת כמו מלכודת קליקים.
    (לא אתה, שמעון. אנחנו כבר יודעים – אצלך דרוגים זה בנשמה…)

    אז אני אמנע הפעם מלדרג, או להביע דעה כלשהי על הדרוג עצמו.
    מה שאני חייב לציין –
    שאפו גדול על ההשקעה!

    מוקדש לשמעון בפרט, ולמדרגים בכלל:

    https://www.youtube.com/watch?v=FqQJoPDC1vo

      1. גיא רוזן

        2 אוק 2018 07:19:00

        השחקנים הכי גדולים שיצא לי לראות משחקים כדורסל?
        ג'ורדן,
        קארים,
        מג'יק,
        בירד,
        לברון,
        אלאג'ואן,
        שאקיל,
        דאנקן,
        קרי,
        קובי.

        כטבען של רשימות כאלו, יש סיכוי סביר שאם אשאל שוב בעוד שנה, התשובה תהיה שונה.
        כזו היא ה-"סובייקטיביות" – תמיד נתונה לשינויים.

    2. Berch

      2 אוק 2018 08:55:57

      "(לא אתה, שמעון. אנחנו כבר יודעים – אצלך דרוגים זה בנשמה…)"
      הרגת אותי מצחוק 🙂
      ווי לאב יו שמעון (באמת. בלי סמיילי)

  6. IDO

    2 אוק 2018 07:14:30

    אחלה שמעון – אני יכול לחיות עם הדירוג שלך.

    נקודה נוספת לטובת קארים. הוא היה יחיד מול שלישיית הכבוהים של בוסטון וברוב המקרים ניצח.

    הייתי מזיז כמה למעלה כמה למטה.
    סטפן קאארי טופ 10. לברון מאחורי קובי. השאר זה קוסמטיקה

    1. הציפורה נדירה

      2 אוק 2018 10:03:49

      וורת'י שהיה בעמדה של בירד היה נפלא גם אם עדיין טוב פחות מבירד, והשלישייה המובחלה של הלייקרס שהייתה בעמדות 5-3-1, שהייתהטובה מהשלישייה הגדולה של הסלטיקס ואין זה סותר שהיה שלישיית קו-הבסיס/הקו-הקדמי הטובה בכל הזמנים.

          1. שמעון טבדי

            2 אוק 2018 09:57:04

            קאפקייק

            “It’s a tie between MJ and Kob,” Durant said. “Two guys that I think are a head above everybody else that’s ever played the game

            https://warriorswire.usatoday.com/2018/06/06/kevin-durant-greatest-players-ever-kobe-bryant-michael-jordan-lebron-james/

            מייקל (אוגוסט 17)

            Jordan was at his Flight School summer camp in Santa Barbara, Calif., when a camper posed the question. “Would I rank LeBron over Kobe? In terms of best of all time? No,” Jordan replied.

            “There’s something about five that beats three.”

            אייברסון

            “Mike [Jordan], Shaq [O’Neal], Kobe [Bryant], LeBron [James],” Iverson told the rapper Jadakiss, who was conducting a short interview. The fifth player “could be a lot of dudes,” he said, clearly vexed by the prospect of having to choose one.

            https://www.washingtonpost.com/news/early-lead/wp/2016/08/23/allen-iverson-names-jordan-shaq-kobe-and-lebron-as-his-top-basketball-players/?utm_term=.2f88a9edf9e1

            ויש עוד מלא שכבר הבאתי בעבר ואין כוח לחפש, אתה יכול לחפש פה בקישורים.

            בקיצר אני רפה הבנה כמו מייקל דוראנט ואייברסון, מצבי טוב.

            מעטים השחקנים הבכירים שיאמרו שלברון טוב מקובי והם קצת מבינים לטעמי טוב יותר מסטיבן איי סמית ו-ESPN וכמה אנשי כורסא כי הם שיחקו מול שניהם.

          2. הציפורה נדירה

            2 אוק 2018 10:18:22

            אף ששיחקו נגדם הם לא בהכרח צודקים. לברון נבחר 13 פעמים לחמישיית העונה הראשונה, שיא נב"א ופעם אחת יותר מקובי, זכה 4 פעמים בתואר ה-MVP של העונה הסדירה לעומת אחת של קובי, 3 פעמים MVP של הגמר לעומת פעמיים של קובי, והוא מנהיגווינר וחכם לא פחות מקובי ומגוון יותר (מוסר וחוטף טוב יותר).

            וכן גאוני הכדורסל בירד ומג'יק לפני קובי כשהם וינרים ומנהיגים גדולים יותר וחכמים יותר. כך גם כארים והחלום ושאק ובארקלי (פאוור אדיר בגובה של גארד וקלעי וריבאונדר טוב אף מדאנקן וגארנט וחכם לא פחות) ודאנקן וגארנט.
            קובי יותר מדי פעמים בשביל כוכב-על פגע במשחק הקבוצה והכריח זריקות קשות.

          4. הציפורה נדירה

            2 אוק 2018 10:27:38

            אין מצב שקובי לפני לברון, בירד, מג'יק, כארים, החלום, ושאק, בארקלי, דאנקן וגארנט, ואולי עוד כמה. וראו תגובה 7.1.1.1.2.

            וכן אין מצב שווסטברוק והארדן וואייברסון הפחות יציבים יחסית ופחות יעילים ולא ממש קיימים בהגנה לפני גארנט.

          5. ברוך רובין

            2 אוק 2018 11:43:47

            קובי לפני האקים, בטח שלפני בארקלי וגראנט (גם לדעתי האישית גדול יותר מדאנקן שטיפה אוברייטד), גם משאר הוא גדול יוצר בטח שמסתכלים על קריירה ולא רק על הפיק .עם זאת בשום מצב הוא לא לפני לברון מגיק ובירד

          6. דדי

            3 אוק 2018 00:53:59

            תביא את הדוגמאות הסותרות…

            מחכה לך מאמץ גדול.

            זה בעצם עיתונאים (אלה שמצביעים לתארי העונה…) נגד שחקנים.

  8. C webb

    2 אוק 2018 07:19:04

    שמעון תודה רבה, נהניתי מאוד לקרוא.
    אין ספק שהדירוג מהסוג הזה, מושפע בסופו של דבר מהעדפה אישית.
    רק יש לי שאלה אחת.
    עם כל הכבוד לקליי תומפסון, אבל איך שחקן שאף עונה לא היה טופ 10 בליגה, יכול להיחשב מבחינתך לאחד מה50 שחקנים הגדולים ב40 שנה האחרונות?

    1. שמעון

      2 אוק 2018 07:25:43

      אצלי הוא תמיד היה טופ 10. אבל הוא קלעי טוב ממילר פירס ואלן ודחקן הגנה הרבה יותר טוב מהם ויש לו 3 אליפויות. שיהיו כאלו שיקחו 3 אליפויות יתנו עונות מעל 20 נק ישמרו ויקלעו כמוהו אכניס גם אותם. ויש לזכור שהיו ימים בהם הוא היה מספר 2 ולא 3 בקבוצה ששברה את שיא הנצחונות ואלופה וששינתה את סגנון הכדורסל.

      1. עומרי

        2 אוק 2018 10:38:09

        תודה על ההשקעה.

        מסכים עם C webb.

        ציינת כי הוא מהגארדים השומרים הטובים בהיסטוריה. בפועל לא נבחר לשום חמישיית הגנה, וזה כשיורד ממנו עול התקפי רציני עם דוראנט וקרי – לא שזה בהכרח מעיד על משהו, אבל כשמדובר על הכרעה כל כך חזקה הייתי מצפה לתימוכין.
        כמו כן, המקסימום שנבחר היה לנבחרת השלישית של ה-NBA ופעמיים בלבד (לפי שדוראנט הצטרף).
        חושב שהוא אובר-מוערך כאן, אני רואה בו אולסטאר ולא יותר מזה. יצליח להוביל קבוצה לפלייאוף כשחקן מוביל, גג לסיבוב שני.
        בכל סדרת פיינלס (בכולן פייבוריט ולפחות אופציה שנייה בהתקפה), כמקרה בוחן לגדולת שחקן, הסריח עם שני משחקים לפחות של 10 נקודות ומטה. בנוסף, הוא לא התברך במיוחד ביכולת ריבאונד או מסירה.
        יפה מאוד שהוא עושה התאמות לקבוצה, מתפקד נהדר כשחקן טוב בשני הצדדים, ומקבל את התפקיד היחסית משני שנגזר עליו ועושה התאמות (יותר הגנה), אבל כמו שאמרתי – אובר מוערך.

        כמו כן – חושב שלג'ייסון קיד מגיעה קצת יותר הערכה. עדיין היה בשלושה פיינלס, שניים כשחקן מוביל מובהק. מה וינס קארטר עשה בקריירה יותר טוב ממנו חוץ מלהטביע? לא הגיע לשום הישג משמעותי. ווסטברוק כנ"ל – יותר מדי גבוה. שיוכיח שיכול לעשות משהו בלי דוראנט בפוסט סיזן. MVP עם ממוצע טריפל דאבל זה טוב ויפה, אבל העונה החשובה מתחילה מחדש באפריל. יותר משזוכרים לקרי את ה-MVP פה אחד שלו מלפני שנתיים וחצי, זוכרים את הניצחון של קליבלנד.
        אולי אתה זוכר לו את דמדומי הקריירה, אבל בתחילת שנות ה-2000 קיד היה ה-רכז של ה-NBA ולכן הייתי ממקם אותו בין ה-20 הטובים ביותר.

  9. סימור סקגנטי

    2 אוק 2018 07:19:15

    אהבתי את ההשקעה שמעון, דירוגים זה תמיד כיף ולדעתי זה לא דבר מחייב. כל אחד זכאי לדעה משלו, וגם אם לא מסכימים תמיד מעניין לראות השקפה של מישהו אחר. רק הערה קטנה: כדאי בדירוג בסגנון הזה להכניס פילוח גם לפי עמדות (דוראנט שלישי בין הסמול פורוורדס, קובי שני בין הקלעים וכו') בין אם בתיאור של השחקן או ברשימה נפרדת בסוף. פרט לכך, כל הכבוד על הפרוייקט

  10. קובי, בדיחה טובה

    2 אוק 2018 07:59:33

    יש הרבה נתונים סותרים לקביעות הנחרצות לגבי בראיינט, אם תבדוק הוא גירסה קרובה של דויין וויד, ונתוני הקליעה שלו דומים עד זהים לשחקן אחד – כרמלו אנתוני. תבדוק. תאומים סיאמיים. עוד סקורר סביר ואנוכי. רחוק מאוד מהפסגות.

    אבל העיקר – לשים את בראיינט לפני כל שחקן אחר בעולם (חוץ מג'ורדן), בזמן שבתוך הקבוצה שלו, בשנות השושלת, הוא אפילו לא היה מס' 1? הוא היה גלגל שני להצלחות? העלבת את שאק ואת האחרים.

    1. הציפורה נדירה

      2 אוק 2018 10:40:53

      אני מסכים לעיקרון שלך שקובי מדורג גבוה מדי יחסית. אך לא מסכים לחלוטין שהוא רחוק מהצמרת. קובי עדיים בהחלט חלק מהצמרת הגבוהה עם יכולת מעולה בשני צדי המגרש וריבאונדר ומוסר נהדר וחוטף טוב ומנהיג וגם וינר לא קטן בסך הכל.

  11. קובי

    2 אוק 2018 08:39:16

    בעייני מייקל ראשון, מג'יק שני, לאחר מכן קארים/ בירד/ שאק/ קובי/ דאנקן/ לברון(בעיני כל השישה פחות או יותר באותו לבל), אלג'ואן תשיעי וקרי/ דוראנט סוגרים את העשיריה.

    1. הציפורה נדירה

      2 אוק 2018 10:33:46

      בירד ברמה דומה מאוד למג'יק ולא אחריו והוא גאון כדורסל ווינר ומנהיג לא פחות ממג'יק. וכן גארנט ברמה מאוד דומה לדאנקן וגם הלכלוך שלו לא משנה זאת.
      וגם לברון שייך לרמה של מג'יק ובירד וגם החלום ודוראנט קרובים לרמה זאת וגם כארים ושאק.

  12. Berch

    2 אוק 2018 08:52:16

    אחלה דירוג ושאפו על ההשקעה.
    הייתי יכול לומר שמקום 34 צריך להחליף עם 37 (או משהו כזה) אבל בסה"כ מסכים עם הדירוג.
    ולמתדיינים על קובי, אני חושב שהתשוקה שלו למשחק מטה את הכף לטובתו. הצד השני של הגרף מטרייסי מקגריידי 🙂

    1. הציפורה נדירה

      2 אוק 2018 10:37:58

      אך העובדה שיותר מדי פעמים יחסית לכוכב על פגע במשחק הקבוצה והכריח זריקות רעות יותר מדי פעמים יחסית היא לחובתו ןפוגעת במשמעות של תשוקתו למשחק.

  13. אסף

    2 אוק 2018 09:25:45

    שמעון תודה על ההשקעה. כמו שציינת דירוגים זה עניין סובייקטיבי …
    אצלי אם כל האהבה ווסטבורק בחיים לא יהיה לפני סטוקטון בשום דירוג
    ושניים שקפצו לי לראש שהייתי מכניס לרשימה והייתי מחליף בכרמלו ובמגריידי הם ג'ו דומארס על ימיו העליזים בבאד בויז ורודמן על התקופה שם אך בעיקר על זו בבולס הגדולה של 96-98

  16. אפלטון

    2 אוק 2018 10:49:43

    סחטיין על ההשקעה שמעון.
    כמובן שקובי כאן למעלה בצורה מוגזמת אבל כמו שאמרתי כבר בעבר, בכל פעם שאני בא לדרג אני כל כך מסתבך עם הקריטריונים שלא יוצא לי שום דבר שאני מסכים איתו. אז אם אני לא מסכים עם עצמי, מי אני שאלין על אחרים?

  18. Avri

    2 אוק 2018 11:13:33

    סחתיין על ההשקעה שמעון, וגם על האומץ. יש לך ביאס די כבד לשחקנים שראית משחקים (שנת 2000 והלאה). גם הבחירה בקובי היא לא פחות מהזוייה – אפילו אם מדרגים רק את שחקני הלייקרס משנת 1980והלאה אז אי אפשר לשים אותו במקום השני. או אפילו השלישי.

  19. שי אבן צור

    2 אוק 2018 11:15:04

    ווא שמעון!
    גם אם היתה לי שנה שלמה לא בטוח שהייתי מצליח להפיק פוסט כזה!
    כל הכבוד על ההשקעה האדירה, באמת ראוי להערכה.

    האמת שאני לא איש של דירוגים, אין לי באמת יכולת לדרג שחקן כמו ריי אלן למשל, אבל מכל הדירוג המושקע הזה צרם לי המיקום של דווייט האוורד – הבנאדם התחיל כהבטחה גדולה ומסיים את דרכו כ journey man שיסיים את הקריירה ללא טבעת. כמעט בטוח שיש שחקן אחר שראוי לתפוס את מקומו ברשימה.

  20. קוין ג'ונסון

    2 אוק 2018 11:48:11

    מארק פרייס
    טום צ'יימברס
    דני איינג'
    דן מארלי
    ג'ף הורנסק
    ג'ק סיקמה

    שון קמפ
    ג'ו דומארס
    סידני מונקריף
    דניס ג'ונסון
    מייקל קופר

    את כולם הייתי מעדיף על (קוין ג'ונסון) (טרייסי מקגריידי) דוויט האוואוואווארד

  21. האווי לאסוף

    2 אוק 2018 12:03:25

    כל הכבוד על הפרוייקט, שמעון.
    כמו רבים מהאחרים, אני לא מסכים עם חלק מהבחירות שלך (לפחות שניים שלושה צריכים לקבל גימלים כדי שקובי ייכנס אצלי לחמישייה הפותחת), אבל בדקתי זאת כמה פעמים, ומתברר שלאחרים מותר להחזיק בדעה שונה משלי (עדיין לא מקובל עליי, אבל ניחא)

  24. גיא רוזן

    2 אוק 2018 12:46:59

    מעבר לעניין שהבחירה במי הכי טוב היא פשוט סובייקטיבית,
    ולכן אין לי באמת וויכוח עם מי שמדרג את ג'ורדן ראשון,
    או את קובי שני,
    יש את עניין שיטת ההצבעה.
    כל מי שמצביע יכול לסמן כמה שחקנים שהוא רוצה.
    ואם יש משהו שחורה לי, זה שקארים לא זוכה לכבוד לו (לטעמי) הוא ראוי.

    ברור לי שיש לא מעט מהגולשים שפשוט לא יצא להם לראות אותו משחק,
    אז רק בשביל השקט הנפשי שלי, כמה מילים:

    יש שחקנים שלוקח להם זמן לבוא לידי ביטוי בליגה (קובי).
    יש שחקנים שהם תותחים מהשנייה הראשונה שרגלם דרכה על הפרקט, אבל לקח זמן ליכולתם להביא את יכולת קבוצתם לידי ביטוי (לברון, ג'ורדן).
    ויש את קארים.
    כבר בעונת הרוקי שלו, קארים היה 2 בליגה בנק' למשחק (אחרי ג'רי ווסט), 3 בליגה ברב' למשחק, 2 בליגה ב-PER.
    הוא הוביל את מילווקי לעונה של 56 ניצחונות (שיפור של 29 ניצחונות בהשוואה לעונה הקודמת של הבאקס), כאשר התחנה האחרונה היא הפסד בגמר המזרח לאלופה שבדרך, הניקס (של וויליס ריד ווולט פרייז'ר).

    החל מעונתו ה-2 בליגה, קארים היה לשחקן הטוב ב-NBA, ובהפרש.
    בעונתו השנייה הוא הוביל את הבאקס ל-66 ניצחונות, ולאליפות.
    באותה עונה, רק עונתו השנייה בליגה, קארים הוביל את הליגה בנק' למשחק, היה רביעי ב-רב' למשחק, וראשון ב-PER.

    ב-8 עונותיו הראשונות בליגה, קרים סיים כל עונה:
    בטופ 4 של הקלעים בליגה.
    בטופ 5 של הריבאונדרים בליגה.
    בטופ 2 של החוסמים בליגה
    (סופרים חסימות ב-NBA רק מעונת 74', אבל החל מ-74', עונתו ה-5 של קארים בליגה, עד לעונתו ה-12 בליגה, בכל עונה קארים סיים בטופ 2 בחסימות למשחק. 4 פעמים מתוכן, במקום הראשון).

    אם מחפשים נתון אחד שייתאר את הדומיננטיות שלו בשנות ה-70',
    זה נתון ה-PER שלו.
    במהלך 12 השנים הראשונות שלו בליגה, קארים סיים או ראשון או שני ב-PER.
    9 פעמים ראשון, 3 פעמים שני.

    לצורך השוואה, נתוני ה-PER של ג'ורדן הם 7 פעמים ראשון, 3 פעמים שני.
    של לברון 6 פעמים ראשון, פעמיים שני.

    מה עוד?
    6 אליפויות יש לקארים. ב-4 מהן היה לו תפקיד מכריע, וב-2 הוא זכה בפיינלס MVP (בשנת 71', ובשנת 85'. 14 שנה פער בין זכייה לזכייה. נתון מטורף זה לבדו צריך להקפיץ אותו לצמרת).

    במשך 15 עונות רצופות, קארים היה ALL NBA. ב-10 מאותן שנים, בחמישייה הראשונה.
    ב-6 מתוך אותן שנים, הוא זכה ב-MVP.

    ב-11 מתוך אותן 15 שנים, קארים נבחר לאחת מ-2 חמישיות ההגנה.
    5 מתוכן חמישיית ההגנה הראשונה.

    מה עוד אפשר לכתוב על קארים?
    ב-20 העונות שלו בליגה, בעונה בה החמיץ הכי הרבה משחקים, הוא שיחק 62 משחקים.
    ב-5 מ-20 עונות הוא שיחק 82 משחקים,
    ב-15 מ-20 עונות הוא שיחק לפחות 78 משחקים.
    לפלייאוף, קארים העפיל ב-18 מ-20 עונותיו בליגה.
    10 פעמים שיחק בפיינלס, 6 פעמים זכה באליפות.

    אחרי כל המספרים המשעממים הנ"ל,
    צריך להדגיש –
    כאמור, ברור לי למה קארים לא נבחר גבוה יותר.
    אותה הסיבה שאני כל כך "בעדו",
    אותן זיכרונות ילדות ממשחקי ה-NBA הראשונים שיצא לי לראות,
    הפעם הראשונה שראיתי את אותו נפיל בלתי ניתן לעצירה,
    בלעדיהן אין לבוחרים רפרנס.
    עבור לא מעט גולשי הופס, הזיכרונות הנ"ל הן זיכרונות של ג'ורדן או קובי.

    אז אני כאן רק בשביל להזכיר,
    את אותו ענק,
    עם אותה זריקת סקייהוק מדהימה.

      2. הציפורה נדירה

        2 אוק 2018 13:15:13

        אך לשנוא ספורטיבית בייחוד אחרי ההפסד במשחק השני בגמר 85' עם הצטיינות של כארים לאחר משחק נפל בראשון הידוע כ"טבח יום הזיכרון".

        1. האווי לאסוף

          2 אוק 2018 16:20:32

          להתאכזב אולי כן, אבל אף פעם לא הייתי אוהד שרוף מספיק בשביל לשנוא ספורטיבית (ואז בכלל הייתי בן עשר). וגם אם רציתי, בצד השני עמדו אז מג'יק, קארים וורתי, קצת גדול עליי לשנוא שלישייה מופלאה כזו

    3. הציפורה נדירה

      2 אוק 2018 13:08:20

      משנות ה-80 הוא בכל מקרה הציר הטוב ביותר ואחריו לא רחוק נמצאים החלום ושאק ואחריהם מוזס מלון והאדמירל. בדירוג הכללי של הסנטרים הם מדורגים במקומות 7-3 בהתאמה.

  25. הארדן וראסל לפני פול פירס

    2 אוק 2018 13:44:59

    איך דירגת את ראסל והארדן לפני פול פירס בדיוק.. ראסל אולי באיזור מקום 30 ברשימה וזה רק בגלל העונות טריפל דאבל.. הארדן הייתי מוריד לאיזור 40.. בחייאת הוא צוקר מצטיין, שבינתיים לא ממש השיג משו בקריירה, שחקן טוב מאוד, אבל ישנם טובים ממנו לפחות בהישגים קבוצתיים או אישיים

  27. ינון יבור

    2 אוק 2018 15:58:06

    תודה רבה.
    נראה שאנשים חושבים שמותר להצביע רק לשם אחד או שניים, אחרת אני לא מבין איך יש כל כך מעט הצבעות.

    ולי חסר כריס מאלין.

  28. John

    2 אוק 2018 16:47:01

    אני פחות מאמין בדירוגים אבל אצטרף טיפה לכיף. אני כן מעדיף שיטה קצת אחרת. לגבי שאלת הקריירה הכי טובה זוהי שאלה נפרדת לחלוטי והיא משעממת אותי בדיוק כפי שאני מעדיף לצפות באיש המהיר בעולם לעומת זה שרץ די מהר ל-42 ק"מ. אורך קריירה קשור למה שהשחקן עושה נכון אך יש כאן המון אלמנטים של מזל. זה קשור לנסיבות כמו הקבוצה ששיחקת. הדור/גיל בו נכנסת לליגה והאם נשארת בשיא זמן רב או שביצעת מעבר למעמד של רול פלייר כדי להמשיך להינות ולשחק עד גיל מבוגר.

    בעיני כן יש חשיבות לאורך שנות שיא אך אני לא צריך יותר מ-5 שנים כדי ששיאו של השחקן לא יתוייג כ"fluke". לכן אני לוקח את השיא של השחקנים עם בין 3-5 שנים ובודק מי השפיע על המשחק יותר ולמי היה את היכולת האישית והקבוצתית הטובה ביותר. מי הצליח לשלוט על מקביליו. בניגוד לדעה הרווחת (והטיפשית בעיני) שלשחק ולבלוט לצד סופרסטארים זה קל אני מאמין שאם אתה לא שחקן משלים שניזון מהיצירה של הסופרסטאר דווקא קשה הרבה יותר להתבלט לצד שחקנים גדולים. לא חוכמה להיות אופציה מספר 1, 2 ו-3 כמו שאייברסון היה בסיקסרס. הרבה יותר קשה היה לעשות מה שבילאפס עשה כשהוציא מהסגל של דיטרויט ודנבר ניסים ונפלאות. שחקנים כמו ג'יימס וורת'י יכלו לקלוע 25-28 נקודות למשחק בקריירה אילו היו משחקים בקבוצה קטנה אך היכולת להשתלב ואף להתבלט לא פעם כאשר השחקנים שלצידך אף טובים ממך זה קשה מאוד (במיוחד מנטאלית).

    העשירייה שלי (משנת 80 כן?) מבחינת יכולת אישית וקבוצתית בשנות השיא שלהם היא:

    מייקל ג'ורדן (לטעמי בין 88-93)
    לברון ג'יימס (2012-2017)
    קובי בראיינט (2005-2010)
    שאק (98-2002)
    קארים עבדול ג'אבר – (1980-85)
    מג'יק – (1985-1990)
    בירד – (1982-1987)
    האקים – (1992-1997)
    קווין דוראנט (2009-2014)
    צ'ארלס בארקלי (1987-93)

    2. גיא רוזן

      2 אוק 2018 17:15:44

      גישה מעניינת, ג'ון.
      לטעמי, לפי "קריטריון ג'ון", יש ברשימה שלך מקום גם ל-
      מוזס מאלון (79 – 85. 2 פיינלס, אליפות, 3 MVP, פיינלס MVP).
      ג'ולייס ארווינג (80 – 83. זכה ב-MVP, הפסיד בפיינלס, זכה באליפות).

      מדובר על שחקנים שהשפיעו עמוקות על הכדורסל כפי שאני מכירים.
      הדוקטור הביא את ה-"בלינג",
      מוזס את המקצוענות.

      (האמת?
      סתם "התעלקתי" על התגובה מתוך רצון להכניס לדיון גם את הדוקטור ואת מוזס…)

      1. John

        2 אוק 2018 17:35:43

        אני חייב לציין שאני קצת מחזיק פחות מהשחקנים ששלטו בתחילת שנות ה-80 משני סיבות:

        1. כמות הכישרון בליגה היה בירידה עקב גישות לא מקצועניות, סמים וכו'
        2. ההשתלטות של דראפטים 84-87 על הליגה ללא עוררין תוך שנים מועטות. ב-1984 נבחרת ארה"ב שכללה שחקני מכללות בלבד יצאה למסע בין 8 משחקים מול נבחרת אולסטארים מה-NBA. נבחרת 84 נצחה 8 מתוך 8 משחקים חלקם בתבוסות. לכן קשה לי לעוף על שחקנים כמו ג'ורג' גרווין או טייני ארצ'יבלד או אפילו מוזס. כיום קשה לי להאמין שנבחרת מכללות יכולה לאיים אפילו על החמישייה הרביעית או החמישית ב-NBA

  29. איבו נאקיץ

    2 אוק 2018 16:51:56

    טור יפה ומושקע!
    אבל קובי מקום 2???
    מה הוא עשה שמג'יק או ג'אבר החמיצו?
    אליפויות או גמרים או m.v.p?
    וגם הציפור יכולה לטעון לקיפוח…

  31. מנחם לס

    2 אוק 2018 16:58:00

    כל השחקנים ששמעון הזכיר מלפני שנות ה-80 הם לבטח בין 15 הראשונים – ווילט צ'מברליין, אוסקאר רוברטסון, ביל ראסל, והבליצ'ק – הם בין ה-10, וג'רי ווסט קרוב להיכנס לעשרה

  32. שמעון

    2 אוק 2018 17:25:01

    גיא הדיון למעלה כבר לא קריא אז עברתי לפה. בוא נוציא כת קובי ולברון מהקבוצות אז ותגיד לי מי מנצח. צאלמרס וויד אלן בוש והאסלם מול פישר ארטסט אודום פאו וביינום מי מנצח? לי זה די ברור שסה סוויפ מהדהד להיט. עכשיו נלך לקאבס. קיירי גיאר שאמפרט לאב וטריסטאן פה זה יותר שקול אבל קיירי היה עושה את ההבדל. נלך לשנות ה2000 לייקרס פישר פוקס הורי מי שיחק פורוורד כבר ברח לי סמאקי ווקר ושאק מי מנצח? אין לשאק אף אחד דמסוגל להזין אותו. הם היו מושפלים מול ההיט ואולי היו מנצחים את הקאבס לא יודע. קיצר הצוות הכי חזק הוא של לברון בהיט אחכ לברון בקאבס ואז לייקרס 01 ואז לייקרס 09 10.

    1. גיא רוזן

      2 אוק 2018 17:38:24

      שמעון, נתחיל בכך שמעולם לא טענתי שההיט היא משהו אחר חוץ מ-"סופר-טים".

      תעשה את ההשוואה כמו שצריך –
      הלייקרס של שאקובי בלי קובי מול ההיט של "החברים" בלי לברון.
      לטעמי, אין תחרות.
      שאק בתחילת שנות ה-2000 הוא השחקן הטוב ביותר ב-NBA.

      קליבלנד מהדורה ב' מול לייקרס מהדורה ב' –
      הפעם זה צמוד יותר, אבל רק קצת.
      אנחנו מדברים על קליבלנד שלא העפילו לפלייאוף מחוזקים בקווין לאב (שגם הוא לא הגיע לשום מקום) מול טרייפקטת הגבוהים של הלייקרס.

      הדרוג שלי?
      1. לייקרס של שאק.
      2. היט.
      3 – 4 , השאריות של הקאבס והלייקרס מהדורה ב'.

      1. שמעון

        2 אוק 2018 17:49:44

        מי היה מוסר כדורים לשאק? כולם היו עליו עם כל העליונות הוא עדיין היה צריך להתמקם. וויד היה מתעלל בהם ליד שאק היו שחקנים מאד חלשים שאיש מהם לא ידע לכדרדר ההיט עם הגנת הלחץ היו הורגים אותם. אז שאק אולי היה מסיים 50 נק כל משחק אבל גם וויד והם היו נותנים סוויפ.

        1. שמעון

          2 אוק 2018 17:50:46

          בקיצר אין סרט שפישר פוקס הורי ווקר ושאק מנצחים את צאלמרס וויד אלן בוש והאסלם. הניט יטבחו אותם למרות 50 נק זל שאק.

        2. גיא רוזן

          2 אוק 2018 18:03:45

          אנחנו מנהלים דיון תאורטי, הרי אין וואקום.
          סנטרים גדולים מצליחים גם כאשר אין לצדם רכז HOF. שאל את אלאג'ואן.

          תהפוך את זה למבחן "סיכום יכולות", כאשר אתה מחבר את הציונים של כלל השחקנים, ושל צוות האימון.
          בשורות הלייקרס של 3 האליפויות שיחקו כמה שחקנים נהדרים:

          ב-00' היה את גלן רייס (שיחק באולסטאר של 98'. ב-2000 קלע 15.9 נק' למשחק).
          והיו את רון הארפר (5 אליפויות בקריירה), דרק פישר (5 אליפויות בקריירה), ורוברט הורי (7 אליפויות בקריירה).

          מהצד השני אלו ווייד, בוש, ומאוחר יותר, ריי אלן.
          אף אחד מהם לא זכה בעברו ב-MVP.

          כאמור, זה נטו דיון תאורטי שאי אפשר להגיע בו למסקנה "אובייקטיבית".
          מה שברור זה שלטעון שלקובי היה "צוות מסייע" פחות טוב מזה של לברון,
          זה טיעון בעייתי.
          על אחת כמה וכמה כאשר ב-3 האליפויות הראשונות שלו, קובי לא זכה בפיינלס MVP,
          או בתואר ה-MVP במהלך עונה כלשהי כאשר שיחק לצדו של שאק.

          2. גיא רוזן

            2 אוק 2018 18:36:00

            קרי ודוראנט לא זכו ב-MVP מאז שהם ביחד. שאק, דווקא כן זכה ב-MVP כאשר קובי שיחק לצדו.

            אתה מתכחש לעובדות שהיו ברורות לכל –
            ב-3 האליפויות, שאקיל היה השחקן הכי טוב בלייקרס.
            ב-00' הוא זכה ב-MVP.
            ב-01' הוא סיים שלישי במירוץ ל-MVP, קובי סיים תשיעי.
            ב-02' שאק שוב סיים שלישי, קובי סיים חמישי (בהפרש גדול משאק).

            וכמובן –
            בכל 3 האליפויות, שאקיל היה הפיינלס MVP.

  33. Mbk

    2 אוק 2018 21:39:05

    מג’יק חיים של מומי לא בטופ 3 ???
    לפסול את הפרויקט לאלתר
    שמעון השקעה עצומה אין מילים ,אולי היה כדאי לפצל ל 5 פוסטים + ראנקר נפרד בסוף
    אני חושב שאם הייתי צריך להשקיע מחשבה ולבחור את הטופ 50 שלח מאז 1977 זה היה לוקח לי שבועות

  34. דדי

    3 אוק 2018 00:57:56

    כמובן שיש לי חילוקי דעות עם הרשימה של שמעון כי תמיד יהיו ברשימה כזו.

    אבל רק 2 דירוגים ברורים לי לגמרי שלא יכולים להיות מקובלים – דוקטור ג'יי הרבה יותר מדי גבוה, ואייזאה תומאס יותר מדי נמוך.

  36. אהרון שדה

    3 אוק 2018 07:52:16

    שמעון תודה רבה השקעה מטורפת .
    זה נדמה לי או שפספסת את מאנו ?
    בעיני הוא חייב להיות .
    לא.עם הכל מסכים
    אבל כקונטרה למי שכתב בעיני שטויות על נוביצקי לדעתי הייתי מעלה אותו עוד בדירוג .
    לדעתי דם פני הארדוואי צריך להיות שם .
    אולי גם דומארס מדטריוט
    ( במקום למשל מקריידי)
    העשרייה שלי (ללא מחשבה מעמיקה )
    היא
    1. מייקל ג'ורדן
    2. לארי בירד
    3. מגיק ג'ונסון
    4. קארים
    5. דאנקן
    6. לברון
    7. האקים
    8. קובי
    9. נוביצקי
    10 קרי
    אחריהם .שאקיל רובינסון הדוקטור

    1. שמעון

      3 אוק 2018 07:57:13

      לא פספסתי את מאנו לדעתי הוא לא באלו שכמעט נכנסו ל50 הגדולים כנל מאלין ריצמונד וחברה אחרים כמו דיקמבה או בן וואלאס. לא שכחתי איש.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט