הרגע לו חיכיתי יותר מכל מאז שהגעתי לניו זילנד הגיע, שבת של ה-16 ביוני, שעה 19:30 בערב.
אני ואשתי, שמאז למדה לאהוב את המשחק ונהפכה לצופה נלהבת (במיוחד של באודן בארט, אולי שחקן הראגבי הטוב בעולם היום ויורשו של דן קרטר האגדי) בדרכנו לאצטדיון ה-westpac בוולינגטון כדי לראות משחק ראגבי, ולא סתם משחק, אלא ההתמודדות של הנבחרת הלאומית, האול-בלאקס (All Blacks) מול הנבחרת של צרפת.
הפעם לא מדובר במשחק של הקבוצה המקומית (מה עושים בניו זילנד… רואים ראגבי!!!) אלא בנבחרת הלאומית, אולי נושאת הדגל של ניו זילנד בספורט ושל ענף הראגבי בכלל. האול-בלאקס מייצגים יותר מרק נבחרת ספורט (דן קרטר – משחק הג'נטלמנים), הם מייצגים אומה שלמה. הציפיות בשמיים מהנבחרת הזאת, ואולי אף לא הגיוניות כאשר אומה שלמה מצפה מהם פשוט לא להפסיד ולנצח בכל משחק.
קצת רקע:
האול-בלאקס הם נבחרת הגברים הלאומית הכי מצליחה בהיסטוריה עם ממוצע ניצחונות של 77.21% במשחקי נבחרות (Test Match) בין השנים 1903-2017. הם מחזיקים בשלוש אליפויות עולם, כשהראשונה ב-1978 והשתיים הנוספות הן שתי אליפויות העולם האחרונות ב-2011 ו-2015 (דן קרטר – החזרה לפסגה). מדובר בנבחרת שמייצגת אולי ענף שלם וברמה הכי גבוהה שמשחק הראגבי יכול להציע.
מאז 2003 הראגבי התחיל להציג שיטת ניקוד, כאשר האול-בלאקס החזיקה ב-80% מהזמן במקום הראשון, ומאז 2009 הנבחרת הניו זילנדית מחזיקה במקום הראשון.
וכאשר מדברים על ראגבי בניו זילנד, כמובן שאי אפשר להתעלם מה-האקה (HAKA), אותו ריקוד מאורי מסורתי שהניו זילנדים עושים לפני כל משחק (גם במשחקי הכדורגל והכדורסל). נבחרות הראגבי מהאזור הפולינזי כמו סמואה, פיג'י וטונגה גם כן מבצעות "ריקוד מלחמה" משלהם אך כמובן שהריקוד של האול-בלאקס הוא המפורסם ביותר והאווירה כאשר הנבחרת מתבצעת זאת היא בלתי ניתנת במילים, אם כי פשוט מרגישים "חשמל" ורעד באצטדיון.
סדרת המשחקים הנוכחית היא חלק מה-Steinlager Series. בראגבי יש סבבי משחקים הנקראים Test Match בנוסף לטורנירים השונים, כמו שלוש האומות לחצי הכדור הדרומי ושש האומות לחצי הכדור הצפוני, אשר הנבחרות מקבלות ניקוד בדירוג הראגבי העולמי.
בסבב הנוכחי, הצרפתים מגיעים לשלושה משחקים בניו זילנד, וזאת לאחר שהיו פה לאחרונה ב-2013 (אז זכיתי לראות לראשונה לראות ראגבי בלייב, כאשר האול-בלאקס גברו 23-13 על הצרפתים באוקלנד). המשחקים נערכים בשלושה מוקדים שונים: 9 ביוני באוקלנד, 16 ביוני בוולינגטון וב-23 ליוני בדנדין שבאי הדרומי.
המשחק הראשון, הספתח למסע הזה, נפתח בתצוגה מוחצת של הניו זילנדים (בעיקר בחצי השני), כאשר הם מוחצים את הצרפתים ההמומים 52-11 (קישורים לתקצירי המשחק: קצר ו-ארוך). אפשר לומר שכאשר הניו זילנדים מפעילים את "מלוא הבוכנות" זה פשוט ראגבי מהנה לצפייה והם פשוט בלתי עצירים (כמו נבחרת החלומות האמריקאית של 1992 בברצלונה).
אנחנו כמובן הלכנו למשחק השני, החורף הגיע והטמפרטורות החלו לרדת, ולכן התלבשנו במיטב בגדנו החמים (פשוט עטפנו כל פיסת גוף בכמה שכבות) והתחלנו לצעוד את הקילומטר וחצי שמפרידים בין דירתנו לאצטדיון. העיר כולה התכוננה למשחק כאשר דגלים נתלו מבעוד מועד ברחובות, מבשרים על הגעת הנבחרת המקומית, ולקח אולי פחות מיום לכל הכרטיסים להימכר (או נכון יותר, להיחטף). היה מדהים להיכנס בערב של יום פתיחת המכירה ופשוט "לרענן" את הדף ולראות איך כל הכרטיסים אוזלים בתוך שניות. לבסוף, רכשנו שני כרטיסים במרכז המגרש.
ביום המשחק אפשר לראות כי ישנה בעיר אווירה אחרת. אנשים מסתובבים ברחובות עם חולצות הראגבי שלהם, בעיקר של האול-בלאקס (מחירים של 120-150 NZD למי שתוהה). כמו כן, אפשר לראות הרבה צרפתיים אשר עוקבים אחר נבחרתם ואני מניח שרצו לראות קצת "פנים מוכרות" מהבית…
מזג האוויר למשחק היה מעט חורפי, כאשר הטמפרטורות באזור ה-10-13 מעלות ומדי פעם הגשם מזכיר שהוא כאן עם מעט טפטוף. האצטדיון היה כמובן מלא (34,442 צופים היו במשחק לפי ההודעה לקראת סופו). מה שכן, הקהל נראה מאוד שמח, תודות לכמויות האלכוהול שנצרכו.
בנוסף, קטע נוסף של הניו זילנדים, שהם פשוט מדברים עם כל מי שמסביבם במהלך המשחק, לפעמים אף עושה רושם שהם לא ממש מתעניינים במה שקורה על הדשא, והם פשוט באו לשתות לקשקש עם מי שמסביבם. ככה לפחות היה נדמה לי משתי הנשים שהתיישבו לידי וליד אשתי ופשוט שתו בקבוקוני יין (כמו האלה במטוס) כמו שאני שותה מים אחרי אימון בחדר הכושר. היה משעשע 🙂
בעוד האוהדים הניו זילנדים (והתיירים) מסתפקים בשילובים של חולצה או פריט לבוש אחר ולפעמים גם דגל, הקהל הצרפתי (המעט שהגיע) הרבה יותר צבעוני עם שלל תחפושות, צבעים ועושה רושם של יותר השקעה מצידו (אם כי שני הניו זילנדים בתחפושת קיווי נתנו פייט יפה).
ממש לפני שיוצאים לדרך הגיע הרגע לו חיכינו, במיוחד אשתי: ריקוד ההאקה!!!
https://www.youtube.com/watch?v=ypAcz_bz6Qo
אכן חוויה. לשמוע את השחקנים שואגים ומלהיבים את עצמם כאשר האצטדיון כולו בטירוף. פשוט נהדר.
תקציר המשחק:
המשחק נפתח בשליטה צרפתית, אשר נראה שהפיקו לקחים מהמשחק הראשון ובאו מאוד אגרסיביים וממוקדים. לניו זילנדים לא נותר אלא להתגונן, וגם השיפוט עזר כאשר השופט פוסל טרי צרפתי (אפשר לומר החלטה נכונה).
הרגע אולי החשוב במשחק הגיע בדקה ה-12. בעיטת הרחקה צרפתית גורמת לשחקן האול בלאקס, באודן בארט (מספר 10 – בעמדת הפליי-אלף החשובה) לנסות לתפוס את הכדור תוך כדי ניתור, אבל בנג'מין פאל, מספר 15 בצרפת, פוגע בו תוך כדי שהוא באוויר והניו זילנדי נוחת בצורה רעה כמעט על ראשו.
רגע מכריע במשחק, מכיוון שהצרפתי מקבל כרטיס אדום, מה שאומר שהוא מורחק והנבחרת הצרפתית נשארת ב-14 שחקנים. מצד שני, באודן בארט, אולי השחקן הטוב בעולם היום וללא ספק החשוב בנבחרת הניו זילנדית, מסיים את המשחק. מקינזי המצוין מחליף אותו בשורות המקומיים.
הרגע הזה פשוט גרם לשינוי מומנטום רציני, ממש נקודת מפנה. כל הפתיחה החזקה של הצרפתים נעלמה, ומנגד הניו זילנדים נראו כאילו זה העיר אותם. השליטה עברה לצד האול בלאקס שהשתלטו על המשחק.
שתי דקות לאחר השינוי, בדקה ה-14, מגיע הטרי הראשון של האול בלאקס. אהרון סמית הנהדר מוצא את ג'ואי מודי, והאיש הגדול בפריצה נהדרת משיג נקודות ראשונות למקומיים.
בדקה ה-20 מגיע הטרי השני, כאשר הניו זילנדים ממש על קו השער. משחק קצת מפוזר ומסירה לא טובה, וכל זה לא מונע מבן סמית (14) לאסוף את הכדור ולמצוא דרך לפרוץ את ההגנה הצרפתית לטרי נוסף וליתרון 14-3 עבור המקומיים לקול צהלות הקהל המשולהב.
ממש לפני המחצית פריצה נהדרת של ההגנה הצרפתית על ידי לינארט-בראון (13), כאשר הוא מוסר לבסוף לג'ורדי בארט שמוצא את עצמו חותם את תוצאת המחצית 21-6. אפשר בהחלט לומר שיש רק קבוצה אחת על המגרש מאותו תאקל מסוכן בדקה ה-12. הניו זילנדים, לא במשחק גדול, השתלטו על המחצית הראשונה.
המחצית השנייה הייתה בעיקר מנומנמת, הצרפתים פתחו חזק אבל לא הצליחו להביא זאת לידי ביטוי על לוח התוצאות, מול משחק מאוד מפוזר של האול בלאקס שדי שמרו על התוצאה.
הטרי היחיד התרחש בדקה ה-57, כאשר מקינזי מוצא פרצה ומעביר לג'ורדי בארט שעם עוד טרי מעלה את הניו זילנדים ליתרון 26-6.
בדקה ה-63 טי ג'י פרנארה קיבל כרטיס צהוב, דבר ששלח אותו ל-10 דקות מחוץ למשחק והחזיר את הקבוצות לשיוויון בכמות השחקנים על הדשא עם 14 כ"א. הדבר לא ממש משנה כי הצרפתים לא מצליחים לתרגם זאת לנקודות בעוד הניו זילנדים ממשיכים במשחקם המפוזר. לאחר המשחק היו קולות בתקשורת כי מדובר באחד המשחקים החלשים של האול בלאקס.
בדקה ה-80 הצרפתים הצליחו להשיג טרי אחרון ולחתום את התוצאה הסופית 26-13 לנבחרת המקומית.
הקהל הניו זילנדי שמח ומרוצה, אבל אפילו הם בדעה שהמשחק נגמר עם ההרחקה של השחקן הצרפתי אותו ניו זילנד ניצלה למחצית ראשונה טובה שסיימה את הסיפור.
עם הניצחון, האול בלאקס מבטיחים לעצמם את הגביע ב-Steinlager Series, כאשר המשחק האחרון בדנדין יהיה לפרוטוקול בלבד (אם כי עדיין יתקיים במלוא הרצינות בגלל שיטת הניקוד העולמית).
לאחר סיום המשחק, אצטדיון מלא עושה את דרכו החוצה שמח (בעיקר מאלכוהול) על שראו את הנבחרת שלהם מנצחת ודואג להסביר זאת לאוהדים הצרפתיים הצבעוניים. הניו זילנדים פשוט חביבים ועושים את דרכם החוצה כשהם צוהלים, שרים ובעיקר שיכורים. ועדיין הכל בסדר מופתי ורוגע אופייני למקום.
מזג האוויר קריר וכולל את הרוחות המפורסמות של וולינגטון. בנוסף, הגשם חוזר ומזכיר שהוא קיים, במיוחד בחורף הניו זילנדי.
אנחנו שמחים על החוויה, ושמחים עוד יותר שדירתנו הצנועה במרחק הליכה קצרה ככה שנוכל להפשיר כמה שיותר מהר.
נשאר עכשיו לחכות לספטמבר, כאשר נבחרת דרום אפריקה מגיעה לוולינגטון.
בזי
20 יונ 2018 09:27:03נשמע כמו חוויה יוצאת דופן!
הלוואי עלי!
מולי
20 יונ 2018 09:32:08עונג של מאמר! גם אני תמיד נהנה לראות את ה"אול בלאקס" עם התלבושת השחורה עם עלה השרף הכסוף, אם כי מעולם לא ראיתי אותם במציאות, אלא רק בטלוויזיה.
IDO
20 יונ 2018 10:02:58סמיילי – איך הצלחת לשתות כמו מאורי ועוד לכתוב מה היה במשחק?
10-13 מעלות , אני מבין שהחורף עוד לא התחיל אצלכם… באת למשחק בכפכפים? (:
15 שנה אני באוסטרליה ואף פעם לא הייתי בניו זילנד. השנה שוב נפספס את האי שלכם, שהמטוס שלנו יטוס מעליו לפי ג'י. עוד יגיע היום…
גיא רוזן
20 יונ 2018 10:46:44נהדר, ומעורר קנאה!
לצפות במשחק של האול בלאקס, בניו זינלנד, זה ברשימת הדברים שאני חייב לעשות.
עוד יגיע יום.
פאקו
20 יונ 2018 11:28:19נפלא סמיילי. האול בלאקס הם יוצא דופן בכל מה שקשור לענפי הכדור, בעצם העובדה שזאת נבחרת שהיא הרבה יותר טובה מכל קבוצה אחרת (ברמת קבוצות). וההאקה זה בכלל אחד הדברים המענגים ביותר לצפייה.
Berch
20 יונ 2018 13:47:32סמיילי זה לא מתורגם, נכון ? זה באמת אתה…..
אחלה טור
אני בדרך לניו זילנד שברתי את הגולגולת באוסטרליה והחזירו אותי לארץ. יופטפויומאט.
לפחות יש לי גולגולת חזקה. פעם שניה ששברתי אותה והנה אני עדיין כאן 🙂
אפלטון
20 יונ 2018 15:25:12אחלה פוסט סמיילי.
מדהים מה שהאומה הקטנה הזו עושה ברוגבי ובשייט.
מנחם לס
20 יונ 2018 16:56:26נפלא סמיילי. האם הצעירה החמודה עם שני הילדים החמודים היא אשתך ובניך?
הנאה צרופה
Avri
20 יונ 2018 18:29:27מעולה, כן ירבו.
אלון
20 יונ 2018 21:21:22לפני שנה וחצי לערך נסעתי לפריז לראות את האות באקס משחקים נגד הנבחרת המקומית, חוויה נהדרת לראות את ההאקה באצטדיון עוין מלא עד אפס מקום בקהל נפלא.
בכלל, התמזל גם מזלי להיות בכמה משחקים בגביע העולם שהתקיים באנגליה לפני כמה שנים, ואני רק יכול להמליץ למי שיזדמן לו – לראות משחק ראגבי בינלאומי טוב באצטדיון מלא זו אחת החוויות הספורטיביות המהנות שיש.
Smiley
21 יונ 2018 00:10:42תודה לקוראים ולמגיבים
Captain Beefheart
21 יונ 2018 13:45:37קורא באדיקות את כל כתבותיך המענגות מניו זילנד. רוגבי ספורט נהדר, האול בלאקס אגדה, האקה זה שירה בתנועה.
amitlahev
21 יונ 2018 14:13:53מעולה! אהבתי מאוד. קבל סמיילי 🙂
Dor
21 יונ 2018 14:33:30אני דווקא אוהד הספרינגבוקס זכר לימים עברו בדרום אפריקה, אבל ההאקה בהחלט אחד הדברים המרשימים ובכלל רוגבי זה ספורט נהדר. בדרא״פ האוהדים היו אומרים ש״כדורגל זה ספורט ג׳נטלמני שמשחקים חוליגנים ורוגבי זה ספורט חוליגני שמשחקים ג׳נטלמנים״ (בתרגום פחות או יותר של רוח הדברים..) ולטעמי המשפט הזה פשוט מעולה
פינגבק: באנו, דחפנו (יותר חזק), ניצחנו!!! – סמיילי (מאמר קצת אחר… על רוגבי) | Hoops
פינגבק: אליפות העולם בראגבי – יפן 2019 / סמיילי – Hoops