הווריורס הם הטופ שבטופ כי הבעלים לא הקשיב לקהל / בארי צדקה

הגיעו לטופ כי לא הקשיבו לקהל / בארי צדקה

הגולדן סטייט ווריירס, כידוע, הם הפרנצ'ייז המצליח ביותר ב NBA בימינו. הם בדרך לזכייה שלישית ב-4 שנים, אלא אם תקרה אם כל הסנסציות בשבוע הקרוב, ולא נראה שהשליטה שלהם תיעלם כ"כ מהר.. הם גם מחזיקים באחד מהקהלים הפנאטיים ביותר ב NBA. האולם שלהם סולד אאוט כל השנה, לא רק בפלייאוף, ואפילו בשנים הקשות הקהל היה מגיע בהמוניו.

 

אבל למה הווריירס כ"כ מצליחים? התשובה היא – כי הם לא הקשיבו לקהל. קראתם נכון.

הווריירס הם דוגמא מצויינת למה להנהלה אסור להקשיב לקהל אם ברצונה להוביל את המועדון להצלחות אמיתיות לאורך זמן (תשאלו אותי, אני אוהד הפועל והמשפט הזה ממש נכון).

 

אז מה קרה שם בדיוק?

 

נכון לשנת 2012 הווריירס היו סתם עוד מועדון בליגה. מעין סקרמנטו או שארלוט שכאלו. המועדון בד"כ היה כושל מאד. למעשה משנת 1995 עד שנת 2012 המועדון רשם הופעה אחת בודדת בפלייאוף בכמעט 20 שנה!,  נתון כמעט חסר תקדים.

כוכב הקבוצה, מרגע שנבחר בדראפט ב 2005 עד שנת 2012 היה ללא ספק מונטה אליס. יחד עם סטף קרי הם השלימו קו אחורי מלהיב, אבל גם כזה שלא יודע לעשות הגנה אפילו בצורה סבירה. שאר הרוסטר של הקבוצה היה מורכב משחקנים בינוניים במקרה הטוב, והווריירס היו קבוצה אנרגטית ומלהיבה, עם הרבה היילייטס לטופ 10 היומי, אבל גם די כושלת. ממש כושלת. נראה שלאוהדים זה די הספיק. כל עוד יש שני צעירים מלהיבים, מי צריך יותר?

מונטה אליס. זוכרים?

לקראת סוף עונת 2011-2012 החליט הבעלים המולטי מיליונר של הווריירס, ג'ו לייקוב (יהודי אלא מה), שנמאס לו. אליס וקרי אמנם צעירים ואנרגטיים אבל הקבוצה הולכת לשום מקום. חשב וחשב והחליט שהדבר הכי טוב הוא להתחיל לבנות מחדש, ומי שישלם את המחיר הוא לא פחות ולא יותר – כוכב הקבוצה. מונטה אליס.

אבל מילא היה מקבל תמורה ראויה. גם זה לא. אליס הועבר למילווקי באקס יחד עם עוד שני שחקנים משלימים, בתמורה לאנדרו בוגוט וסטפן ג'קסון. הראשון היה פצוע עד לסיום העונה, והשני הועבר במיידית בטרייד לסן אנטוניו ספרס תמורת ריצ'רד ג'פרסון ובחירת סיבוב ראשון שבה החזיקה הספרס.

אוהדי הווריירס לא הבינו מה נחת עליהם. כוכב הקבוצה, השחקן שהם כה אוהבים, מועבר בטרייד בתמורה ל…..כלום, בעצם? הרשת געשה, בפורומים הזכירו לג'ייקוב מהו המקצוע העתיק בעולם, שורשיו היהודים החלו לשחק תפקיד והקבוצה היתה בכאוס מוחלט.

 

רצה הגורל, ובלי קשר לטרייד, נקבע שבמשחק הבית הקרוב ייערך במחצית המשחק טקס לכבוד כוכב העבר של הקבוצה –  כריס מאלין, וחולצה מס' 17 שלו תועלה לתקרת האולם של הווריירס. מאלין היה אגדה בפני עצמה בווריירס ואהוב מאד על הקהל.

 

מנחה הטקס? ג'ו לייקוב, מה חשבתם?

 

האוהדים כמובן חיכו לג'ייקוב בסיבוב. בשניה שהחל הטקס ולייקוב אחז במיקרופון…לצד מחיאות כפיים של עשירי המפרץ, האיצטדיון געש בבוז מחריש אזניים, במשך מעל לדקה שלמה, שבה לא נתנו ללייקוב להוציא מילה.

לייקוב בעצמו החל להעצבן ואמר לקהל – "בוא נגמור עם זה כבר". ביטוי די מזלזל יחסית לטקס המכובד, מה שגרם לקהל להתעצבן עוד יותר. אם מקשיבים טוב לוידאו אפשר לשמוע את האוהדים צורחים ברקע.

“WE WANT MONTA!!!”

כשהכוונה היא כמובן למונטה אליס, שהועבר כמה ימים קודם לכן בטרייד. הקהל החליט לא לשכוח ולא לסלוח ללייקוב על האמבוש שביצע להם.

 

כריס מאלין, שהיה נבוך בעצמון מכל הסיטואציה, לקח את המיקרופון מלייקוב ופנה אל הקהל בבקשה שיתאזרו בסבלנות ושלייקוב עושה רק מה שטוב לקבוצה. קצת סבלנות והכל יהיה בסדר.

הקהל כמובן הגיב במחיאות כפיים למאלין האהוב…בזמן שלייקוב רק רצה כבר ללכת הביתה.

לייקוב החליט שהוא לא חוזר בו, לא נכנע לאוהדים, אפילו שישנאו אותו. שיהיה מה שיהיה.

 

את ההמשך אתם כבר יודעים – כבר בשנה שלאחר מכן הווריירס קפצו ממאזן 43-23 שלילי בשנה קודם לכן עם מונטה, למאזן 35-47 חיובי עם השחקנים החדשים, בעזרת בוגוט וג'פרסון שאותם לא רצו האוהדים לקבל, וכמובן בעזרת קרי ובחירות דראפט מוצלחות, בדרך לפלייאוף לראשונה מזה 6 שנים.

מה קרה לקרי? הוא קפץ ממוצע של 15 נק', 5 אס' ו -2 שלשות למשחק, ל 24 נק', 9 אס' וכמעט 4 שלשות למשחק בתוך שנתיים.

מאז גם המאמן מארק ג'קסון (האהוב ע"י האוהדים אבל לא על ידי לייקוב, כרגיל) הוחלף בסטיב קר למורת רוחם של האוהדים. מה קרה מאז? הווריירס המריאו ל-4 גמרים מ 4 שנים ברציפות.

אז מי אמר שצריך להקשיב לאוהדים?

*************************************

עובדת בונוס: ההופעה האינדיבידואלית הכי גדולה אי פעם בגמר, ע"פ האתר הרשמי של ה NBA ו ESPN היא לא של מייקל ג'ורדן, או מג'יק ג'ונסון, או ווילט צ'מברלין, קובי ברייאנט, ואפילו לא לברון ג'יימס, אלא לא פחות מ דווייו ווייד שהוביל ב 2006 את מיאמי לניצחון 2-4 לאחר פיגור 0-2.

ווייד סיים את הגמר עם 34.7 נק' למשחק, 7.8 ריב', 3.8 אס', וכמעט 3 חטיפות. כל זה מעמדת הרכז. הזוי.

 

הסרטון של לייקוב


 

 

 

מנחם לס

בעל האתר, ומנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 44 תגובות

  2. טובטוב הגמד

    31 מאי 2018 17:38:12

    סיפור מדהים

    כמו כן:
    לי איאקוקה
    ביל גייטס
    ריי קרוק
    ג'ינג'יס חאן
    ישוע

    אנשים שנורא נורא הצליחו! אבל ממש נורא הצליחו!!!

    אז אם אתם משתעממים פחד מהחרא ליגה, קבלו את זה עם טוויסט של תפוז, וחרוז מהעכוז: מאחורי כל אדם מצליח, עומד אדם מצליח.

    Wa-rriors, Wa-rriors

  3. בוני

    31 מאי 2018 17:38:49

    אני חייב להודות שגם אני הרזקתי ממונטה בגולדן סטאט.

    הם היו פעם קבוצה הרבה יותר מלהיבה לעין למרות שלא היתה השגית כמו פניקס.

      1. בוני

        31 מאי 2018 23:21:57

        היו הרבה קבוצות ששיחקו כדורסל יפה ולא זכו בתואר.
        וכאלה ששיחקו מכוער וכן זכו.

        אין היום בליגה קבוצות מלהיבות התקפית כמו פניקס וגולדן.

  4. מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

    31 מאי 2018 18:02:13

    מעניין. לא זכרתי את השתלשלות העניינים הזו. במבחן התוצאה לייקוב צדק. מעניין מה היו השיקולים בזמן שקיבל את ההחלטה.

  6. bobby

    31 מאי 2018 18:29:40

    יפה כתבת!

    המהלך של שליחת אליס תמורת בוגוט בהחלט היה מהלך חשוב בהשתלשלות שהביאה את הווריורס למעמד שלה. יחד עם בול הפגיעה בבחירות של קליי, גרין ובארנס בדראפטים, וההחתמה של איגי וליווינגזטון (בקיץ 2014 לא?).
    אבל אין ספק שבלי הטרייד ההוא על אליס, הקבוצה הייתה יכולה להמשיך לדשדש בבינוניות עוד מספר שנים.

    כמו שמגיב אחר כבר רשם פה – מעניין מה עמד באמת מאחוריי זה – ראייה נכונה לעתיד שלב-שלב למצב בו הווריורס הגיעו ב-2015, או דווקא רצון להחליש את הקבוצה כדיי לאסוף בחירות גבוהות בדרך לבנייה מחדש ארוכה, שבמקרה הבשילה מוקדם מהצפוי?
    בכל מקרה, יצא להם לא רע.. 😏

      1. zivovivo

        31 מאי 2018 21:04:33

        דווקא לקליי
        בווריורס זיהו שתומפסון הוא כוכב, הוא התחיל לבלוט בסוף שנת הרוקי שלו.
        אני זוכר שבאתר אנשים לא הבינו מה קורה ואני הצדקתי תמהלך כי פשוט יצא לי לראות הרבה את קליי.
        ריק בארי ענק.., נתן גב בשעת אמת לבעלים

    3. Dani din

      31 מאי 2018 23:13:18

      מונטה היה ארס טיפש. כישרוני אבל לא הסוג שחקנים שההנהלה החדשה רצתה. אני לגמרי הייתי בעד הטרייד.כלומר זה היה הימור, אבל היו חייבים להמר בשביל להצליח.
      שימו לב שרוב השחקנים בקבוצה הם מאוד שיתופיים ומשחקים חכם. יוצאי הדופן הם סווגי ו דוראנט. סווגי היה טעות, אבל את דוראנט חייבים לקחת ולא מדמה מה האופי שלו. יש כשרונות שווים יותר מהכל.

  7. עידו גילרי

    31 מאי 2018 18:38:34

    עוד צעד חשוב שבזמנו לא היה הכי פופולרי הוא הדחייה של הטרייד שהיה שולח את קליי תומפסון למינסוטה תמורת קווין לאב. הדעה הרווחת היא שג'רי ווסט היה זה שחסם את המהלך.

    2. אסף

      31 מאי 2018 21:23:17

      וידע למה… האיש היה מעורב בבנייה של איזה 2-3 קבוצות מצליחות
      (לייקרס הגדולה של תחילת שנות ה-2000, ממפיס של גאסול שתחת ניהולו הפכה לתחרותית, אם יצליח גם עם הקליפרס הפעם כנראה שהוא המשיח…)

    3. רן הנרגן

      1 יונ 2018 12:49:20

      רק שכאן ליקוב היה בצד שצידד בטרייד ולפי השמועות וסט ששימש כיועץ מיוחד שם את כל כובד משקלו כנגד העסקה

  9. איש הערפל

    31 מאי 2018 19:08:53

    לגבי עובדת הבונוס, אם יש מכור בnba זה הגמר המזעזע הזה, ספר לנו בבקשה כמה מתוך הנקודות של ווייד היו בקליעות עונשין?

    2. השרת

      31 מאי 2018 22:16:37

      זה נכון, ווייד קלע הרבה מהעונשין, גם כי הוא תקף באגרסיביות את הסל, גם כי הוא קיבל הרבה כבוד מהשופטים, וגם כי הוא נתן איזה 2-3 שוט פייקס וקפיצה על המגן שאכל את ההטעיה.

      מצד שני, רוב הנקודות לא הגיעו מהעונשין, וכמו שיש את פליאוף X יהיה את פליאוף רבע רביעי ווייד.

  10. מחפצה מנמצה

    31 מאי 2018 20:04:47

    זוכר גם זוכר ! , אני מאותם אוהדי הווריורס שתהו למה דווקא אליס ? הוא היה הכוכב של הקבוצה וקרי היה מעין השולייה שלו. איזה מזל שלייקוב לא הקשיב לקהל. בין התומכים במהלך היה ריק בארי האגדי .
    לייקוב היה צריך להחליט מי מבין קרי / אליס מסוגל לשפר את הקבוצה ולאו דווקא לשפר את המספרים של עצמם.

    גם הנוכחות של דוראנט מזכירה את הנוכחות של אליס . סטף ,ובעיקר קליי נפגעים מההשפעה שלו על המגרש . קיי די , כמו מונטה הוא שחקן סוליסט , בעוד שקרי ותומפסון שחקנים קבוצתיים.

    2. bobby

      1 יונ 2018 10:42:27

      בלי דוראנט הייתם יכולים רק לפנטז על פלייאוף של 16-1
      גם אם צורת המשחק פחות שוטפת, דוראנט הוא לא אליס – גם אם הוא סוליסט, ברוב המקרים הסוליסטיות הזאת תקנה לכם ניצחונות.
      ולראיה – 16-1.

  12. עידן

    31 מאי 2018 21:25:20

    טור נפלא.
    הקבוצה עם אליס בזמנו הייתה גם מלהיבה עם סקור גבוה אבל כל הכבוד ללייקוב שלקח את ההחלטה הנכונה

  16. סימור סקגנטי

    31 מאי 2018 21:58:45

    כן, קצת חבל על מונטה. הוא היה שחקן אדיר, למעשה רק לפני שלוש שנים הוא סיים את הפלייאוף בממוצע של 26 נקודות למשחק במדי דאלאס. מדהים ועצוב איך הוא דעך מאז, השנה הוא כבר נפלט מה NBA רק בגיל 32. מראה קצת איך גארדים זריזים שמתבססים על מהירות וצריכים את הכדור ביד דועכים מהר.

    נקודה אחת שלא ציינת על אותה הופעה בודדץ בפלייאוף של הווריירס כל אותם השנים – זה היה בעונת 2007 עם הסנסציה האדירה שהדיחו את המאבריקס של נוביצקי המדורגים ראשונים ועם הדאנק של ביירון דייויס על קירילנקו. זאת בהחלט היתה קבוצה מלהיבה, והתסכול של האוהדים קצת מובן, אבל כל הכבוד ללייקוב שידע לקרוא את המפה וליצור את הבסיס לשושלת הגדולה של ימינו

  18. האווי לאסוף

    31 מאי 2018 23:11:06

    סיפור מעולה, תודה רבה. אני לא בטוח שאפשר לקבוע מזה כלל אצבע, כמו ללכת נגד האוהדים. במקרה הזה זה הצליח, אבל אני בטוח שיש גם דוגמאות אחרות.
    העובדה, אולי הקלישאה, שלייקוב הלך עם מה שהוא היה משוכנע בנכונותו, בלי להיות מושפע מרעשי רקע, היא המשמעותית. גם היא לא מבטיחה הצלחה, כמובן, יש עוד הרבה מרכיבים, ובראשם המזל (אם לקרי היו קרסוליים בריאים יותר, הוא לא היה מגיע לקבוצה. אם הם היו קורסים, הקבוצה לא הייתה מגיעה רחוק). היא אולי מבטיחה, או מקלה, את היכולת שלך לקבל את התוצאות באשר הם.

    אוף, חפרתי…

  21. הציפור הנדירה

    1 יונ 2018 10:10:40

    הסיבה העיקרית להצלחה שבנו את הסגל הטוב ביותר שעם צירופו של דוראנט כולל ארבעה אולסטארים ששלושה מהם מכוכבים גדולים עד כוכבי על ולפחות שניים מהם שחקנים היסטוריים והספסל מצוין.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט