לא "FO, FO, AND FO", אלא "פו,פו,פו, אנד פו!" ???/ מנחם לס

פו, פו, פו, אנד פו?

ישבתי אתמול באמריקן ארינה וראיתי קבוצה שהיא "PRIMED TO DOMINATE". לא סתם לקחת אליפות NBA, אלא לשלוט לחלוטין, ללא מיצרין, באופן מחלט וברור, על הליגה. עד כדי כך היא נעלה ועליונה מכולם. אמש, במין במהלך שלישי ובהרבה דקות ב-NEUTRAL הם חיסלו קבוצת פלייאוף, כאילו במקום משחק פלייאוף קשה היה זה "NICE AND EASY!".

תיכף אחזור לזה. זה עתה הגעתי הביתה בטיסה של 1:20 שעה, ויכול מאד להיות שהיה זה משחק ה-NBA האחרון שאראה פיזית אי-פעם.  ניגמרו לי הקשרים שפעם הושיבו אותי עם העתונאים 'החשובים', ואמש שמו אותי בשולחן העתונאים הלא-חשובים בשורה האחרונה במעלה האולם. כן, נהניתי מעט מהאווירה, ומאד נהניתי ממסיבת העתונאים (לחדר ההלבשה המפוצץ אפילו לא ניכנסתי. כשהיית שם איזה 150 פעם בשתים עשרה השנים האחרונות, לשאול שאלה טפשית את דוויין ווייד ולקבל תשובה סכרינית טפשית עוד יותר כבר לא עושה לי את זה), בעיקר בגלל אריק ספואלטרה, אבל נדרתי שזהו זה. הרבה יותר מעניין לחזות בכל זיז בפנים בטיווי של 70 אינטש מאשר לראות נמלים רצות על הפארקט. אז מעתה זה הדור החדש של הופס – אלעד רבין, ועוד שנה גם תומר אלמגור – שידווחו לנו מהאולמות. טוב, אז עם פוסט זה אני מסיים קריירה של ציפייה אישית במשחקי NBA שהתחילה באוקטובר 1961. 51 שנה וחצי. מספיק. תקופה נסתיימה עבורי אמש.

אוקיי, חזרה למיאי היט.

אחרי אליפות בשנה שעברה, ועונה ספקטקיולרית עם רצף נצחונות מרתק שהיה רק אחד טוב ממנו, יש בי הרגשה שמיאמי עומדת לעשות הסטוריה בפלייאוף הזה: ארבעה סוויפס רצופים. 0-16 בפלייאוף כולל האליפות. הם מסוגלים לכך, ומילים אלה לא באות מסתם אוהד מתלהב. תראו, 50 שנות נסיון לא הולכות ברגל: את אליפות מיאמי נבאתי בשנתיים האחרונות. לפני שנתיים טעיתי בג'אמפ-שוט אחד של דוויין ווייד במשחק החמישי שלא ניכנס. בעונה שעברה היו מעטים שהסכימו איתי, ובסופו של דבר מיאמי ניצחה. כשניסיתי להסביר שאריק ספואלטרה הוא מאמן מאד מיוחד במינו שישנה לו לא רק אינטיליגנציה גבוהה, אלא גם 'רגש' ו-'אינטואיציה' מיוחדים את מי להכניס למשחק ומתי, שוב ליגלגו עלי. אז יש לנו עתה עוד 15 משחקים להביע דיעה סופית על ספואלטרה.

הסטטיסטיקה שמיאמי תצטרך לרסק היא אחת המטריפות ביותר בעולם הספורט: ה-1-12 של פילדלפיה סיקסרס ב-1983. מוזס מלון שהובא לקבוצה שכבר היו בה  מוריס צ'יקס, ג'וליוס (ד"ר ג'יי)  אירויטנג , אנדרו טוני, ובובי ג'ונס  היה הכוכב הראשי בריסוק הניקס 0-4. אז באה הסידרה נגד מילווקי שנסתיימה 1-4. ואז – הנצחון הבלתי יאומן מכולם – ה-0-4 על הלייקרס עם קרים עבדול ג'אבר, מג'יק ג'ונסון, נורם דיקסון, והאחרים.

 

זה היה לפני הרבה זמן, אבל לא "לפני שכולכם נולדתם" סוג של הרבה זמן. כמה מכם כבר הייתם בתכנון, כמה מכם כבר היו בגנון, או בית ספר עממי, ואני כבר הייתי אבא, פרופסור, ועתונאי של עתון 'חדשות'. זה היה מוזס מלון שהיה שחקן של פילדלפיה סיקסרס שניבא  את ה-"פו, פו, אנד פו" המפורסם. מאז נוספו קבוצות לליגה, והיום ישנו צורך ב-"פו" אחד נוסף.

מאז אף קבוצה לא התקרבה אפילו לארבע פעמים 0-4. האם הגיע הזמן ומיאמי היט מודל 2013 מוכנה ומסוגלת ל-0-16? משך העונה היתה לה את הקבוצה הטובה בליגה ללא ספק, והיום היא בריאה יותר – למעשה היא אפילו  בריאה לחלוטין – מנוסה יותר, טובה יותר, ומלאת בטחון יותר. ישנה לה את החמישייה הטובה ביותר בליגה באופן מחלט, וחמישייה שנייה שהיתה מסוגלת לשחק על אליפות המזרח, וזו לא הגזמה. רצף של 16? היה לה רצף של 27 בלי שהיא תהיה מפוקסת במיוחד. היום היא בריכוז מקסימלי ואופטימלי כי מיאמי היט מרגישה שהיא מסוגלת העונה לעשות הסטוריה שאולי לא תישבר לעד. לברון ג'יימס מרגיש זאת ברמ"ח אבריו. הוא לא דיבר על "פו,פו,פו, ו-פו" אבל הוא דיבר כבר כמה פעמים על ההרגשה שלו ושל חבריו שהם מוכנים לעשות "A MARK ON HISTORY".

אתמול הייתי באולם 7 שעות ואתה פשוט מרגיש את האווירה החדשה הזאת. זה דבר שקשה להסביר, אבל אתה מרגיש בו. אתה מרגיש שמיאמי היט הזאת חשה שיש לה מה שהיה לשיקגו בולס עם ששת האליפויות הרצופות שלה כי כל החלקים שבפאזל נמצאים במקום הנכון, וכולם בריאים ושלמים כשכמה שחקנים קרובים מאד לשיאם. דוויין ווייד לשיאו לא יגיע בגלל הגיל והניתוחים הרבים בברכיו, אבל הוא מצליח בצורה אחרת להיות התורם מס' 2 בקבוצה, כפי שהיה אמש. עם עונה של 51% מהפארקט, דוויין אף פעם לא היה מדוייק יותר. רשאד לואיס אף הוא התקדם ממשחק למשחק בשבועות האחרונים, ומייק מילר משחק לראשונה ללא כאבים בכף ידו. לכן הוא קיבל לאחרונה כמות דקות רצינית. מריו צ'אלמרס ביצע פאול סופר-אידיוטי אמש וחטף מבטים קשים  מכריס בוש ואדוניס האסלם, ואח"כ עונש מספואלטרה שהוציא אותו ונתן לנוריס קול להיות הפוינט של הקבוצה משך שאר המשחק. אבל מריו הוא מריו: כן, עושה שטויות פה ושם אבל ככל שהמשחק הוא יותר על הקו, כך הוא מתאפס יותר והופך לרוצח של ממש. אף פוינט גארד בליגה לא יצליח להתעלות עליו משך כל הפלייאוף. תחכו ותראו. נוריס קול שיחק איזה 15 משחקים העונה כפוינט גארד של הקבוצה ואריק (והשחקנים!) סומכים עליו בעיניים עצומות.

כמובן שלהיט יש את השחקן הטוב עלי אדמות בשם לברון ג'יימס שיגיע משך החודש הקרוב לשיא חדש של משחקו, ונראה לברון טוב אפילו משהיה אי-פעם. הוא בגיל אופטימלי, מצב גופני אופטימלי, ומסביבו חבורת שחקנים אופטימלית עבורו שכולם מקבלים אותו כמנהיג ללא עוררין ומוציא לפועל הראשי.  הוא השחקן היחידי בכל הליגה שאיש לא יכול לעצור. במסיבת העתונאים אחרי המשחק אמר עליו אריק ספואלטרה: "אני לא אגיד אף פעם על שחקן שהוא הציג משחק 'מושלם'. משחק מושלם רק אלוהים יכול לשחק. אבל לברון נתן משחק קרוב לשלמות שניתן לשחק. זה היה 'IQ   כדורסלני'. כששחקן קולע 9 מ-11 כולל 1 מ-2 מה-3, 8 מ-11 מהקו, קוטף 10 ריטב', ומחלק 8 אסיסטים זו יעילות כדורסלנית קרובה מאד לשלמות". ז"א שבמשחק הזה הוא קלע 27 נק' למרות שלקח רק 11 זריקות, בדיוק של מעל 80% כשסליו היו סמורגסבורג של דאנקים, עלי-הופים, פוסט-אפים, חצאי מרחק, מחק, וסלי מגה-מרחק. בכל פעם שהבאקס צימצמה את ההפרש, לברון לקח כדור ועל הבעת פניו ראית (זה ראיתי רק בטיווי שהיה לידי…) שהוא הולך להכניסו לסל או לזכות בשני פאולים, והוא תמיד עשה מה שפניו הראו. אפילו סופר-כוכבים כדוויין וריי אלן נתנו לו את הכדור ברגעים הללו  כי הם ידעו שזו הדרך הבטוחה ביותר הקיימת בעולם כולו להגדיל הפרש של 4 ל-6, והוא עשה זאת פעם אחרי פעם. אין – פשוט אין דרך לעצרו. תשים עליו נמוך זריז, הוא יקחהו אל מתחת לסל לבית המטבחיים ושם יחתוך לו את הצוואר. שים עליו גבוה כפי שהבאקס ניסתה עם סאנדרס, והוא יוציא אותו לפרימטר ויעלה אותו לקרבן בבית המטבחיים החדש.

כשהוא זקוק למנוחה של כמה דקות, לספואלטרה ישנו לוקסוס שאין לאף מאמן בליגה: הוא יכול להכניס במקומו אחד מארבעה: שיין בטייה, מייק מילר, ריי אלן, או רשאד לואיס. כל הארבעה הם צלפי שלשות מהטובים בליגה, וספואלטרה צריך להחליט אם הוא רוצה צלף שלשות עליון שהוא גם אחד השומרים הטובים בליגה – ואז הוא מכניס את בטייה. אם הוא רוצה קילר מה-3 שהוא שחקן אול-אראונד שנע ללא הפסק ללא כדור וגורם למהומות בהגנה הוא מכניס את ריי אלן. אם הוא רוצה את אחד הריבאונדרים הטובים בליגה מבין הסמול-פורוורדים וקולע שלשות בצרורות ובחבילות של 3-4 – הוא יקרא בשמו של מילר. אם הוא רוצה קלעי שלשות עם משחק דומה לג'יי.אר. סמית', אך גבוה, רשאד לואיס ייכנס.  כל הארבעה האלו יכולים להחליף גם את דוויין ווייד בשוטינג גארד, ואת אדוניס האסלם ב-4 (מלבד ריי אלן).

 יש להם סנטר, כריס בוש, שהוא הסנטר האנדרייטד ביותר בליגה. במה גדולתו? הוא מסוגל להוציא כל סנטר אוטנטי מעמדתו ע"י שלשה או שתיים כפי שעשה נגד הבאקס ואז הוא פותח את המשחק לכל שחקני ההיט הנמוכים. עם 2.12 מ' יש לו את הגובה לשחק פוסט-אפ תחת הסל למקרה צורך. ואם ישנה דרישה למסה, ה-'בירדמן' כריס אנדרסון הפך לשחקן הפופולרי של הקהל עם ניתורים יוצאים מין הכלל, מעופי דאנקים ועלי הופים, כניסות בלתי מצופות, והכנסת אנרגיה בלתי נדלית ב-16 דקות משחק כפי שעשה אמש עם 10 נק', 7 ריב', וחסימה.

מאז שסידרת הפלייאוף הפכה לסידרה בה על האלופה לנצח 16 משחקים, האלופה הפסידה בממוצע 6.9 מהם.  הרקורד הטוב ביותר לאלופה היה של הספארס מ-2007 שסיימו עם 4-16. זאת השאלה היחידה שאני שאלתי את ספואלטרה במסיבת העתונאים: "האם מישהו מדבר על 0-16 בקבוצה?". הוא לא אהב את השאלה כי הוא לא רוצה שהיא תהיה ISSUE בכלל. כך הוא ענה לי במבט לא כל כך סימפטי (והוא מכיר אותי טוב!): "אנחנו לא מדברים על זה, לא חושבים על זה, ולא שמים זאת כמטרה. יש לנו מספיק פרשר לנצח את המשחק הבא". ואז הוא הוסיף: "אנחנו יודעים בדיוק מה זה פלייאוף. WE RESPECT THE SANCTITY OF THE PLAYOFFS"  (אנחנו מעריכים את קדושת הפלייאוף). זהו אריק. כך הוא מדבר, ושאר הליגה צריכה לפתוח מילון להבין אותו. זה כל מה שענה לי. בד"כ הוא מאריך בתשובותיו, אבל היה ברור שהוא רוצה לעבור לנושא אחר כמה שיותר מהר, ושה-0-16 לא יעלה כלל כנושא לשיחה. אז אני החלטתי להעלותו כי אני לא מאמין שלברון ושות' לא חושבים על כך.

תחכו ותראו. יהיה 0-4 נגד מילווקי, ואז 0-4 נגד הנטס (אני לא מאמין ששיקגו יגברו על הנטס, אבל גם עליהם יהיה 0-4). ואז יהיה 0-4 קליל על הניקס. ואז הגמר נגד אלופת המערב. אני אומר לכם שאינני חולם בהקיץ. אולי אנחנו עדים להסטוריה המתרחשת עתה ממש מול עינינו החוזות, ושמעתם זאת כאן לראשונה, כי לא שמעתי בינתיים איש מדבר על זה. אני מבין שאני מוציא את צווארי לכל אורכו לעבר הגליוטינה, אבל משום מה המחשבה הזאת לא מרפה ממני: היט הולכת על 0-16 בפלייאוף!

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 76 תגובות

  1. Yes – I was right. They swept the West and lost only the 1st game of the Finals to a heroic OT win performance of Allen Iveson
    They finished 15:1 that Playoff run, so goodluck to the Lebrons… don't think so

  2. מנחם, אתה יותר מידי סופני.
    כנראה שתראה יותר כדורסל מכולנו ביחד.
    מיאמי יפסידו לניקס , אמרתי לך אלף פעם. אם הם לוקחים אותם 4-0 אני מזמין אותך למסעדה יקרה בניו יורק!!

  3. דווקא נראה שהניקס השתפרו ויש להם הרבה רצון וגאווה וגם את כרמלו וג'ייסון קיד. הם יכולים למתוח את מיאמי יפה בסדרה ביניהם. מה שאתה אומר יכול לקרות ויהיה סוויפ של כל הפלייאוף זה לא מופרך אבל גם לא סביר. אגב, זוכר שאמרת שמיאמי גמורה ב 2:1 לאינדיאנה עד שלברון ווויד העלו הילוך?

  4. כרגיל – האיש הזה מייצר גיבוב של שטויות משוללות כל אחיזה במציאות.
    מנחם – ראשית בדוק את העובדות לפני שאתה מתלהם ומתלהב. המאזן של הספרס ממש לא הכי מוצלח ואגב, גם לא זה של הסיקסרס של מוזס.

    רמז- זו קבוצה שאתה מאד לא אוהב (גילוי נאות – גם אני), ושיחקו בה ממבה ואריסטוטל.

    חוץ מזה – כנראה שנגזר עלינו שהכדורסל האינפנטילי של עדר המוטציות ממיאמי יביא לאליפות. אין שום סיכוי שזה יקרה בלי הפסדים. מילווקי היא ללא תחרות הקבוצה הגרועה מבין ה- 16 בפלייאוף והייתה חוטפת סוויפ מכמעט כל אחת מהאחרות, אבל כבר בסיבוב הבא הם יפסידו בין 1 ל-2 והסידרה מול הפייסרס בגמר המזרח תלך ל-6 או 7, עלי.

    חוץ מזה- ספולסטרה הוא גולם. השפעתו על המשחק זהה לחלוטין להשפעתך. עם דבר אחד לא ניתן להתווכח – יש לו מקום יותר טוב. ואולי זה ההישג הגדול של חייו- Best seat in the house.

    ואגב- שכחתי לפרגן לך, היום שבו החלטת שהזוכים באתגרים ייקבעו לפי מידת הקירבה שלהם לבחירותיך – היה אירוע מונומנטלי, ולגמרי העביר אותך מטרחנות חביבה ונעימה עמוק אל תוך מחוזות הביזאר. כה לחי.

    1. הגולם הזה עונד טבעת אליפות והוא משתכר 4.5 מיליון לעונה. כמה כסף יש בחשבון הבנק של גאון כמוך?

      ובקשר לאתגר, זו דרך נחמדה לברוח מאתגר שאין לך מושג כיצד לפתור אותו.

      ובקשר למאזן הטוב ביותר הוא של הספארס בארבע סדרות של 4 מ-7, וכל השפה המליצית לא תעזור לך כי, שוב, הצדק איתי: בפלייאוף הדורש 16 נצחונות, הפלח מוביל עם 4 הפסדים. ז"א שכל מה שכתבתי נכון, וכרגיל כשמיאמי יעשו סוויפ אחרי סוויפ אתה שוב תיעלם עם זנבך בין רגליך לאיזה 6 חודשים, כפי שאתה עושה כל פעם שאני משפיל אותך: החוזה בצפורים נעלם ואיננו, ופתאום מופיע משום מקום לעוד קישקוש חסר טעם.

      1. מנחם ידידי,

        אני תמיד פה, אל חשש. אכן לא תמיד כותב – מאחר ולעיתים להתנצח איתך מרגיש כהתעללות בחיה פצועה.
        אכן מייאש להיות הקול הקורא היחיד שעוד מטיף לעדת הזאטוטים כאן באתר דברי בינה ושכל. למזלי בכל תקופת היעדרי – דדי נתן כאן כיתת אמן, אני מקווה שהחבר'ה קלטו משהו כי אם מה שנותר לנו זה דור שגדל על ברכיך – שווה לחשוב מחדש על כל הקונספט.

        אגב – אם אתה באמת זוכר אותי, אתה זוכר גם שסיימתי MBA בוורטון, מה שאומר שלחשבון הבנק שלי אינך צריך לדאוג, אם כי – יש להודות, סביר ששכרו של ספולסטרה גבוה יותר. מצד שני – הפרוספקט התעסוקתי שלו הוא בדיוק 5-6 שנים. כשלברון ייגמר – הוא יהפוך לדלעת.

        ולעניין- ספולסטרה יכול לחסוך לעצמו את דמי הכניסה לחניון ולאמן את מיאמי בהתכתבות. מאחר ואנחנו כבר יודעים שמידת הערכתך למאמן נגזרת בעיקר ממחיר החליפה שהוא לובש – אני בהחלט מבין את ההערצה לאריק. אחזור פעם ועוד פעם – זו לא קבוצת כדורסל. זהו קרקס של חריגות גנטיות שנקנה מארנק תפוח ותחת תיאום פגום מוסרית.
        את היופי במשחק שלהם ניתן לפגוש גם בתחרות אתלטיקה. אין להם דבר וחצי דבר עם כדורסל מובנה, מתוכנן ואינטליגנטי דוגמת זה ששיחקו קבוצות העבר הגדולות – מהניקס של בראדלי ופרייזר, דרך הסלטיקס של לארי ועד הספרס של העשור הקודם.
        רוצה להתבהם ולהתבשם מול חבורת ניאנדרטלים שקופצים גבוה? לך על זה. רוצה להחליף את קבוצתך האהודה באופן אופורטוניסטי מדי שנתיים? שחק אותה. רק אל תמכור לי ולנו שיש לזה קשר לאינטלקט, לחוכמה וליופי.
        אם זה מריח כמו מכביזם – זה כנראה מכביזם, אפילו אם הוא באנגלית.

        1. הי בירדי,
          המסר שלך ארוך מדי ואני כבר לא זוכר מה כתבת בראשיתו, אז אנסה לענות על מה שאני זוכר:
          1. הלוואי והיו פה עוד זאטוטים כרועי ויינברג, שעם כל התורה שלמדת בוורטון , הם יכולים ללמד אותך כדורסל ממודיעין ועד פילדלפיה, היכן ש-WHARTON נמצא כבר שנים בנפילה חופשית (אם התקבל סטודנט כמוך זה מסביר הכל!). ת'אמת – אתה בוגר וורטון? זה לא נשמע ככה ממילותיך.
          היום באתר נמצאים קבוע שלושה חברי כנסת, שני רופאים, כמה עורכי דין, וכמה MBA רציניים מבית הספר למנהל עסקים בראשון לציון. אחד הזאטוטים שלי הוא ערן סורוקה, היום אחד מקולות הכדורסל והספורט המובילים בציון.

          ספואלטרה במיאמי כבר 12 שנה והוא יסיים כנשיא הקבוצה אחרי שייקח עוד 5-7 אליפויות ופט ריילי יפרוש.

          אני למדתי להעריך אנשים לפי מחיר החליפות שלהם מפט ריילי. אפילו הפלח לבש אחלה חליפה שלשום, ואתה תראה אותו עם חליפה עוד יותר יקרה מחר. ספואלטרה – חליפות גזורות בפאריס. כל הנשים במיאמי מתות עליו, על הפיליפיני הממזר הזה.

          בקשר לאימון בהתכתבות, מה רע בזה? אני מלמד היום ADVANCED STATISTICS באוניברסיטת פניקס הכל אונליין, ואני שם כל סטודנט שמסיים אצלי נגד כל NERD כמוך מוורטון בסטטיסטיקה. מה זה משנה אם עושים זאת בהתכתבות או מדיטציה, כל זמן שיש את הרקורד הטוב בליגה?

          ואתה רוצה כדורסל אינטיליגנטי? עוד חסר מושג שפתאום משמיע קול. למה שלא תעבור לגור באיזה חור באירופה ותחזה בכדורסל 'אינטיליגנטי' ביורוליג? כל מה שהאמריקאים עושים כבר 3 פעמים (בייג'ינג, אליפות העולם, לונדון) זה לקרוע את כל האינטיליגנציה האירופאית והדרום אמריקאית בהפרש ממוצע למשחק של 29 נק', מאז שהחליטו לקחת את העסק ברצינות.

          מה זה ניאנדרטלים? מה אתה מנסה להוכיח? כמה אתה חכם ואיזה אוצר מילים יש לך?

          אוהד הסלטיקס תמיד, אבל אוהד רציני של הניקס מ-1967 עד 1999, ואוהד מיאמי מ-1999 עד סוף ימי חיי זה לא בדיוק כל שנתיים.

          בלי מכביזם לא היה ספורט במדינת ישראל הקטנה, אבל זה כבר עניין לישראלים.

  5. כל הקטע על פילדלפיה לא נכון.

    המאזן הכי טוב בפלייאוף עד היום שייך ללייקרס של 2001 – 15 נצחונות והפסד אחד.

    למה 15 ולא 16 ?
    כי זה היה לפני שקבעו שגם הסיבוב הראשון יהיה הטוב מ 7.
    אז זה היה הטוב מ 5, והלייקרס גמרו אותו ב 3-0 על הבלייזרס.

    הסיקסרס בכלל לא שיחקו בסיבוב ראשון, ולכן סיימו את הפלייאוף עם 12 נצחונות מול הפסד 1.

    השיא שייך ללייקרס של שאק וקובי, ובהפרש גדול.

    1. אני כתבתי בפרוש שהרקורד הטוב ביותר בסידרה בה היו צריכים לנצח 16 משחקים שייך לספארס, 4-16. תראו לי היכן אתם צודקים ואני שוגה. נמאס לי מחוסר היכולת שלכם לקרוא עברית, ולהבין את הכתוב!

      1. אז איזו סיבה בכלל יש לדבר כל כך הרבה על הסיקסרס ולא להזכיר את הלייקרס שהיה להם רקוקד יותר טוב ?

        ללייקרס של 2001 היה את הרקורד הכי טוב אי פעם (מוחלט – באחוזים) בפלייאוף.
        נקודה.

        יותר ממוזר שהם לא מוזכרים במאמר הזה.

          1. סליחה ???

            "הסטטיסטיקה שמיאמי תצטרך לרסק היא אחת המטריפות ביותר בעולם הספורט: ה-1-12 של פילדלפיה סיקסרס ב-1983."

            אז זהו – שלא…

            הסטטיסטיקה שמיאמי תצטרך לרסק היא ה 15-1 של הלייקרס – שאין לה שום קשר ל fo fo fo.

            מאז 2001, הסטטיסטיקה ההיא של הסיקסרס כבר לא "מטריפה" אף אחד.

      1. הרגע הבאתי – מעליך.

        הסטטיסטיקה ההיא של הסיקסרס לא רלוונטית ולא נחשבת לשום שיא כבר יותר מעשר שנים.

        נקודה.

  6. אלעד רבין, גש אל הלוח! תגיד לי, אתה השתגעת? הניקס ידיחו את מיאמי? לצערנו הרב זה לא יקרה. ואיך לעזאזל אפשר לאהוד את מיאמי? זה כמו להיות אוהד מכבי בארץ. ומנחם, קודם כל נראה לי שזכית להרבה רגעים בלתי נשכחים, שיהיה לך לבריאות, וכן, גם מול המסך זה עדיין בלתי נשכח. אנחנו, שתמיד תמיד נהיה עם האנדרדוג תמיד נזכור את וייד ולברון משתעלים במסדרונות האולם ואת קיד ונוביצקי חוגגים להם על הראש אליפות ראשונה קרוב לגיל פרישה. ועוד בקשה, די עם ספולסטרה. הבנו, הוא ענק, הוא גאון, יש לו אייקיו של איינשטיין. הוא מחשב אנושי.
    הוא טוב בהרבה משאר המאמנים שוודאי היו משמיטים אליפויות שנה אחר שנה עם הסגל הכי טוב בליגה. ברור. מכיר את זה שאתה מתעורר בבעתה בלילה מזיעה קרה? זה כי חלמת שרוז בריא ושיקגו מפרקים לכם את התחת עם רצח בעיניים. שים מאמן נורמלי באוקלהומה וגם הם מפרקים אתכם לחתיכות. אבל המאמנים בליגה האמריקאית הם יותר מידי… מה המילה?… כן, אמריקאים.

  7. מנחם גם אם מיאמי ינצחו את כל הפלייאוף ללא הפסד, ואני מסופק אם זה יקרה, להערכתי מול הניקס (הימרתי על מפגש בגמר המזרח) יהיה להם קרב לא פשוט, וגם מול נציגת המערב זה לא יהיה פיקניק. בכל אופן העליונות של מיאמי לפחות במזרח מעידה על החולשה של רוב קבוצות האזור, ושלוש הסדרות הראשונות של מיאמי הן משם. רק הניקס היקשו על מיאמי העונה ויהיה מעניין לראות את המפגש הפוטנציאלי בין השתים. מיאמי בכמה רמות מעל רוב קבוצות הפלליאוף אבל גם אם תשיג את ההישג הזה, זה לא יראה מרשים מדי לאור פערי הרמות. במבט היסטורי לשיקגו למשל היו לפחות ב3 האליפויות הראשונות יריבות מרשימות בהרבה כמו הניקס, הלייקרס, ופיניקס. אוקלהומה שנראתה כמו יריבה ראויה אכזבה בגדול, והתקפלה השנה בקלות מול מיאמי. לטובת הליגה אני מקווה שתהיה תחרות אמיתית.

  8. אפילו אם מיאמי תנצח בפלייאוף 0-50 ימצאו "הסברים" להמעיט ולהקטין את ההישג. אבל כרגיל, כולם מתלוננים, ואנחנו הולכים אל הבנק להפקיד עוד כמה כיכרות זהב של 20 ק"ג כל אחת.

    1. אתה באמת משווה את המזרח של היום לזה של שנות ה80 או ה90 ? האזור המזרחי של היום הוא בדיחה עצובה. למעט הניקס שיכולים להקשות על מיאמי אין שם קבוצה שבאמת מסכנת אותם. במערב לעומת זאת לפחות 5 קבוצות יכולות לייצג את האזור וזו לא תחשב הפתעה גדולה. אם מיאמי תשייט כל הדרך לגמר ותגיע רעננה, לעומת הקרבות הצפויים במערב, גם סוויפ בגמר הכללי לא ירשים אותי יותר מדי.

  9. טור קצת עצוב מנחם
    מכל הבחינות

    תרגיל פשוט במתמטיקה למתחילים (באדיבות המורה יהודית , מחנכת ו3)

    16 : 4 = 80 %
    12 : 1 = 92.3%
    15 : 1 = 93.75%

    16 : 0 = צא החוצה להביא גיר מהמזכירות ( הפעם אל תסניף דבק מגע בדרך חזרה )

    שיעורי בית

    קבוצה מפלורידה זכתה ב 2 אליפויות , לעומתה קבוצה צהובה סגולה זכתה במספר האליפויות בחזקה רביעית

    שאלת בונוס למתקדמים ( אתגר )

    איזה מדורגת ראשונה הודחה בבושת פנים מול המדורגת 8 , עם הצגה התקפית מרשימה של פחות מ 80 למשחק ?

    1. Mbk!
      תגיד לי, גם אתה שייך לקבוצת המפגרים שכלית באתר? את מי מעניין 12? את מי מעניין 15? כל מה שמעניין אותי הוא הרקורד של קבוצות אלופות שצריכות היו 16 נצחונות לאליפות, ועל זה דברתי. מה קשה כל כך לקרוא צה שאני כותב בעברית ולהבין את הכתוב?

      1. אכן , אני מפגר לא רק שכלית גם מוטורית
        תודה על הפרגון

        לגבי ה 16 המתוק , זה פורמט שקיים מעט שנים ( 4 סדרות של 4 )
        זה לא יקרה השנה וכנראה שלא יקרה לעולם

      2. מנחם שלום,
        אני אחד מחסידיך הגדולים עשרות שנים (אך לא חסיד שוטה).

        מסכים אתך לגבי 16 נצחונות אבל השימוש במלה "מפגרים" לא הולם, לא מצחיק וסתם פוגע.

        בהערכה
        אורי
        Ori88

  10. לא משנה – העיקר שמיאמי ולצ'יקן יפסידו – וכמה שיותר.

    (פתאום אני מרגיש איך זה להיות אוהד של קבוצה שהיא לא לייקרס – כלומר לשנוא קבוצה אחרת !…).

  11. כולכם דפ״רים (חוץ ממל)

    הלייקרס של 2001 ניצחו 3, 4, 4, 4.
    אכן הישג נדיר
    אך בלשון הכתבה הוא סווי פו פו אנד פו ולא פו פו פו אנד פו
    הביטוי פו פו אנד פו הוא מיתי ועל הניגון שלו מבוסס כל הקטע

    ולכל האלופים באחוזים לכיתה ה הקבצה ג שמתנסחים כבהמות – למה??

    1. כדפ״ר על ( כבר סיכמתי עם מנחם שהאינטליגנציה שלי נמוכה משמעותית מן הממוצע ואין על כך ויכוח )
      המטרה של השיעור בחשבון היא להיות מעט ציני , אין שום מטרה להיות בהמי .
      לגבי הפו פו פו אנד קונג פו
      נראה כחלום באספמיה .
      הלייקרס היו מרחק משחק אחד משלמות , הצגה בלתי נשכחת של אייברסון ( אפרופו משחקים בלתי נשכחים ורגעי קסם של פליי אוף ) מנעה זאת מהם.
      כאשר יש חוסר דיוק בעובדות או השמטת שיאים של מועדון שנוא נפגשו של מנחם כדאי לציין זאת .
      15:1 זהו שיא הליגה , ואין להתעלם מכך

      בכל מקרה , צריך לקחת את החיים בקלות וליהנות מכל רגע .

  12. כתבו את זה לפני אבל אני גם אתן את השנקל שלי – זה לא בלתי אפשרי מה שכתבת, אבל אני מקווה שזה לא יקרה ואני גם חושב שזה לא יקרה. אפילו הנטס יגנבו לפחות נצחון אחד – אני שמתי בבראקט שלי אפילו 2, ומול הניקס תהיה בעז"ה סדרה של 7 שכולנו נלקק את האצבעות ממנה. הסוויפ היחיד יהיה מול הבאקס. מול OKC הם שוב ינצחו ב-6, למרות שהם יותר טובים מאשר הם היו בשנה שעברה.

  13. כמה דברים –
    א – שלושה חברי כנסת??? מיהם?? שרירי הבטן התחת׳ונה נתפסו לי מצחוק
    ב- לחוזה בציפורים, פעמיים גבר, למדת בוורטון פשששש כל הכבוד , בטח אתה יושב במשרד תחת הניאון 15 שעות ביום , העור שלך שקוף , לא לבן, ואתה קורא על מעלליו של מנחם. נראה לך שהוא אי פעם יקרא על החיים המשעממים שלך? קח את עצמך בידיים ותתחיל לחיות עם הכסף שאתה עושה, או שמע איבדת את היכולת הזאת? יורם
    ג- כל אוהדי הלייקרס פה לוקים בשכרון אהבה לקובי שגורם להם להתבטא כמו ילדים עם חצקונים שאבא שלהם תוםס אותם בזמן שהם צופים בפורנו בחדר שלהם

    1. אומר זאת בשיא העדינות, חבוב – אין לי שום עניין בך.
      אינך יודע עלי דבר. אנחנו חיים בעולמות מקבילים ומדורגים.
      הספקתי כבר להתרשם מיכולותיך ןמהדרך בא אתה מתבטא .
      אנא הימנע מלפנות אלי.

      1. לפי הציטוט הזה הייתי בטוח שבתגובותיך – אני מדבר אליך, וורטון – אמצא ראיה ל'עולמות מקבילים ומדורגים' רחבי ידיים שמפרידים בינך לחבשמשמו, צר לי לקבוע שאין לכך הוכחות. אוסיף שלדעתי מי שהתחיל בדירדור השיח הזה [ב'שיא העדינות', כמובן] הוא לא אחר מאשר אתה, וחבל

      1. טוב, ודאי לא יאיר לפיד – אני הולך על ליברמן [והנה סקופ: זהבה גלאון היא אוהדת תיאורטית של שיקגו] – אם היתה יודעת מה זה NBA כמובן]

  14. גם ניבאת שנה שעברה שמיאמי תעוף מול אינדיאנה אחרי משחק מס 3אז מה?? לא יהיה בחיים 16-0 ואפילו לא קרוב לזה, מנחם תפסיק להוציא אותך אידיוט מול כולם פה.
    51 שנה של צפייה בכדורסל ואתה מתלהב מספולסטרה, מאמן עם כריזמה של שקית ניילון.. אולי אתה צריך להחליף ספורט.( אני ממליץ על דוקים)

  15. שלום לכולם, קראתי כמעט את כל התגובות ועכשיו תורי (מבטיח להשלים היום או מחר). אני אנסה לסכם את הדיון מנקודת מבטי.
    מנחם, הכתיבה שלך אינה טובה. הקמת אתר שאני כעכבר נהנה לבקר בו כי אני אוהב כדורסל ועל כך אני מודה לך ומעריך. אני נהנה מהעקיצות שלך לאחרים אבל דברים כאלה צריכים להיות מגובים בכתבה טובה וזה קורה פחות מידי באתר הזה. אני מצפה מפרשן כדורסל שיראה לי את המשחק שאני כל כך אוהב מזווית שונה או חדשה ושיתנסח בצורה שנונה, או לירית. אני קורא את הכתבות שלך ואין בהן סיפור, אין בהן השקפת עולם, תובנות, משהו. (ולא, "מה שמשנה זה ה-w" זאת לא תובנה. גם "אריות היורוליג" בטון מלגלג ויודע כל זאת לא תובנה, לפחות לעניות דעתי). כשאני קורא כתבת ספורט אני רוצה להינות מהכתיבה וזה לא קורה בכתבות שלך. לא מעניין אותי בכללללללללללל למי היה את הרקורד הטוב ביותר, אני גם לא משתתף באתגרים כי סטטיסטיקות ומאמנים גאונים שיש להם 455 אייקיו לא מעניינים אותי. כן מעניינים אותי בני אדם, סיפורים. הכתיבה של ערן סורוקה, שאני קורא מילדות בערך, מלאה בהומור ובפרגון לספורטאים גדולים. אתה אולי אינציקלופדיה, אבל אין לך כשרון כתיבה. סליחה. אנחנו רוצים אתר כדורסל אינטיליגנטי כמו בדה באזר,
    שבו דרך הכדורסל מתווכחים גם על הפן הפסיכולוגי בספורט. מספרים על האנשים שמאחורי הספורטאים. כתב כדורסל לא יכול להגיד שלא צריך להבין את המשחק כדי לשחק אותו ולנצח. כמו שאמרו כאן מעליי, הסיפור של לברון פשוט לא מעניין. עובדה שהלייקרס מעניינים פי אלפ ממיאמי, גם אותך הם עניינו יותר במהלך השנה. למה? כי יש שם סיפור אנושי מעניין. למי אכפת שלברון נורא חזק ונורא טוב? למי אכפת מה לובש פופוביץ' האתר הזה הוא בלה בלה בלה, רעש לבן בלתי פוסק, כמו אמטיוי ברקע בסלון. כל קליפ הוא אותו דבר- אנשים חצי ערומים רוקדים. ביט קבוע. מ-ש-ע-מ-ם! הדאבליו אינו חזות הכל: ושוב א ני חוזר על דברים שנאמרו למעלה: גם מכבי קורעת את הליגה כבר 2000 שנה בעזרת כספי ציבור ולא ציבור. אבל בר טימור מעניין פי אלף מלוגאן. למה? כי זה היופי שבספורט. אני למשל לא מסכים עם דדי לגבי קובי. אני חושב שהוא אגואיסט אינפנטיל וזה לא מעורר אצלי אמפתיה. אבל דרך העיניים של דדי אני פתאום מתחיל להוקיר את התופעה הזאת, כי לבנאדם, מתחת לשכבות עבות ביותר של חארטה אמריקאית ואלפי מסכות אינפנטיליות, מתחת לכל הבולשיט הזה יש לו לב של מתאגרף. (אתה רואה, מטאפורה מהספורט, וזה לא היה כל כך קשה). ואנחנו, האנשים הרגילים, רואים מאבק כזה ומבינים טוב יותר את הסיפור שלו. פתאום הספורט הוא גם למבוגרים כי הוא דומה לחיים. הזלזול הזה ב"פלאח", למשל. אתה לא רואה את ההקבלות הרבות מספור בין השושלת של הספרס לזו של הבוסטון בשנות השמונים? לא מוטציות גנטיות שנעלמות בקלאץ', אלא אנשים שעושים ניסים. ניסים. (למשל באים מה"יורוליגפח" כמו ג'ינובילי ועושים קפיצת מדרגה שכולה אופי אופי ועבודה קשה, התגברות על אינספור חסרונות ואפילו שינוי של המשחק עצמו והחשיבה עליו. נאש שינה את המשחק. פתאום זה בסדר שרכז יכדרר חמש עשרה שניות כי 4 שחקנים נעים בלי כדור. זה הרבה יותר חכם ומרהיב מג'ייארסמיתים וכרמלואים שהם פשוט מוטציות. במיאמי אין שום חוכמה, אין סיפור אנושי מעניין ואין יופי. אולי תעזוב לרגע את כל הסטטיסטיקות המשעממות להחריד האלה שיש פה כמו זבל באתר (רועי, גם אתה יכול להניח להן, התגובה שלך על ג"ס בסיבוב הראשון מול דאלאס הייתה כתבת הכדורסל הכי יפה שכתבת בחיים. כי ברור לחלוטין למה ילד בן 8 נדלק על כדורסל מסדרה כזאת. הגרועים ניצחו את היותר טובים. זה היה "אירוע כדורסל" כמו הניצחון של דטרויט על הלייקרס ב-2004. זו מהות הספורט. שתמיד צריך להאמין ולקוות. ) וחזרה אליך מנחם: תעזוב את כל הבולשיט וכתוב על ספורט. תסביר לנו אחת ולתמיד, כי בינתיים לא השתכנענו, למה אני צריך להתלהב מווסטברוק או מלו אם ברור לחלוטין שהם לא משחקים חכם. אני ראיתי את ג'ורדן בלייב, למה שילהיב אותי לראות את ווסטברוק עובר שלושה אנשים באוויר ומטביע אם שנייה אחרי זה הוא עולה לשלשה מהחצי כשיש 20 שניות על השעון ברבע השני-שלישי-לא חשוב. אתה בעצם אומר שהמאמן לא משנה. האם אתה בכלל מכבד את המקצוע או שאתה פה בשביל לנצח? כי מה לעשות, לפעמים לנצח זה מצ'עמם. ראה מקרה מכבי. ביי וביי.

    1. דרור, אני מנסה להבין מה בדיוק אתה מנסה לומר, ואיני מצליח.
      אני צריך לומר לך ממי להתלהב וממי לא להתלהב? את מי לאהוב ואת מי לא לאהוב? אני אחראי על איזה כדורסל ווסטברוק משחק, ולי צריך לשנות אם אתה אוהב כדורסל כזה או לא?

      אתה מעדיף את הכדורסל של דהבאזר? אז לך לשם.

      אתה לא אוהב את הכתיבה שלי? אז אל תקרא.

      אני פה בשביל לנצח? לנצח את מי? לנצח במה?

    2. לא בא להגן על מישהו אבל להלן דעתי: 1.קראתי פעמיים תגובתך, לטעמי [ובלי להתרברב – איני קוטל קנים] הכתיבה של לס היא טובה, בעלת נפח ולעיתים קרובה לוירטואוזיות, ניתן לטעון למיושנות וכמובן שעורך היה מסייע – אבל הכתיבה טובה ואני נהנה 2.סטטיסטיקות/ הטוב יותר/ הטוב ביותר/האלופים הם הלחם וחמאה של הספורט, לטעון ש'לא מעניין אותי מי הטוב' אלא מי המעניין – תעקוב אחרי גביע המדינה בכדורגל להנאתך, אין ספק שזה מרגש וחשוב, אבל לא זהו הספורט [והאמת שחשיבה כזו היא של אוהדי כדורגל, שקרוב לפעמים למשחק מזל] והרי המלצה: מדור פסיכולוגיית הספורט של אסף רביץ בוואלה 3. לא נעים לומר, אבל קשה לגבש תובנה מדויקת מתגובתך, ווסטברוק דפוק בראש, אבל לברון לא ודוראנט לא [וכן קובי] והם התגלמות הספורט במהותו – הטובים ביותר הם הגיבורים שלנו, והכי יפים בעינינו

  16. ומארק גאסול הולך לזכות בשחקן ההגנה של השנה.

    בינתיים אני 2 מ 2.

    הימרתי גם על וודסון למאמן העונה – מה שבטח ימצא חן בעיני אלעד…

  17. אהלן מנחם. כשקוראים באתר ההרגשה היא שאתה פה כדי "ללמד כדורסל" כדבריך. אני, לא רק שאני לא לומד כלום, אני גם משתעמם. אבל היי, אולי זה רק אני וכבר סיכמת שלא אכפת לך, אז מבחינתי הכל דבש. לעניות דעתי הצנועה אתה מתקשה בהבנת המשחק. ת'כלס ניסיתי לומר את מה שבירדווצ'ינג אמר יפה ממני בתגובתו בשעה 21:34 ככה שאתה יכול להתעלם חופשי מתגובתי הקודמת. אתה גם כותב שטויות וגם מגיב בצורה…. שלא תואמת את גילך, ואולי אפילו את עצמך ביוםיום. קצת פחות לוחמנות ויותר הומור והשקעה בכתיבה לא יזיקו. איך אמר אמביקיי? טייק איט איזי.

  18. אלעד לא אמרתי שהוא לא מפלצת. גם הוא וגם ווסטברוק פנומנים. אבל באתר כדורסל צריך יותר מהתלהבות ילדותית ממי שקולע מלא מלא נקודות. למה אתר שמכבד עצמו מוציא עשר כתבות על מלו כי הוא קלע הרבה? אין נושאים יותר מעניינים בכדורסל? על מלו היה צריך לכתוב: נתראה בפלייאוף. סה טו. מה לעזאזל מעניין אותי איך הוא משחק באולינג? איזו מין תובנה זו "רק הדאבליו חשוב"? זאת רמה של דיון? את מי זה מעניין? הכתיבה של מנחם וירטואוזית לעיתים? אפרופו, שמעתי שגיספן מועמד לנובל בספרות.

    1. רק ביומיים האחרונים היו שלוש כתבות על כרמלו בדה באזר. רצית שהופס יהיה דומה להם לא?
      ועכשיו ברצינות , להגיד שמתלהבים מהם כי הם קולעים הרבה נק זה לא לעניין. גי אר סמית הוא שחקן עם יכולות חדירה ועם יכולות אחד על אחד נדירות, הוא משתפר ככל שהמשחק חשוב יותר או שיש עליו יותר אחריות, על שמו יש לא מעט סלי נצחון/ סוף רבע העונה, ועל הדרך הוא נתן השנה שלושה מהלכים לפחות בעשרת הגדולים. כרמלו ? אם אתה לא נהנה לראות אותו עושה את הגאמפר שלו מחמישה ששה מטר לא משנה מול מי , ולדעת שזה תלוי רק בו , אם אתה לא נהנה לראות איך הוא משאיר את השומרים שלו מאחור בגלל שהוא זריז מהם פי שתיים אז באמת קשה לי להסביר למה מתלהבים ממנו. יש מטומטמים הרבה יותר גדולים מהם בהיכל התהילה.

  19. קחו את זה אתם בקלות. מה נפל עליכם? מנחם הסביר הכל מראש – הוא נפל על הראש ועכשיו הוא יכול להגיד מה שהוא רוצה! תכל'ס גם שנה שעבר הוא התלהב כמו ילד בתחילת הפלייאוף, ובסוף אפילו יצא שהוא די צדק…שורה תחתונה – כבר לא תשנו את השועל הזקן – הוא ישתטה כאן כאוות נפשו, יעשה זאת בסגוננו הנפלא שהוא בהחלט מופת לכתיבה עיתונאית, וממרומי גילו וניסיונו הוא יכול להרשות לעצמו פה ושם לא לדייק ופה ושם להיכנס לויכוחים "עקרוניים" ושטותיים רק כי בא לו. מי שלא רוצה להיות כאן לא חייב. מי שרוצה דיונים פילוסופיים על ספורט – כנראה שיחפש במקום אחר. פה יש רוח של אוהבי ספורט, סיפורים אנושיים וסטטיטיקות מכל מיני סוגים – דברים שגם מנחם וגם כל התורמים כאן – כתבים וגם מגיבים נותנים כאן בשפע, ולכן כולנו כאן – כי זה כיף לנו.

  20. להשוות בין דה באזר להופס.. נו באמת.. גיב מי א ברייק!! מספיק להסתכל על הרמה בתגובות בין הקקי פיפי פה לאינטיליגנציה בדה באזר.

  21. ייתכן שיש מטומטמים גדולים מהם בהיכל התהילה, והג'אמפ הזה של כרמלו הוא אכן מוב מרהיב, אבל כאוהד של המשחק קשה לי עם הטמטום דווקא בגלל שאני רוצה שיצליחו. כפי שהיה לי קשה עם מלו של ה10 שנים האחרונות שלא שמר. זה עושה לי קריזה. אני אוהב את שאראס. הוא לא יגיע (כנראה) להיכל התהילה. אבל הוא משחק כדי לנצח, ולא מעניינות אותי סטטיסטיקות. העיסוק בסטטיסטיקה נועד לכפר על חוסר הבנה- חוסר יכולת לכתוב משהו מעניין יותר. מעדיף את רביץ, סורוקה וכיוב' למרות שמה שצביקה אמר גם נכון.

    1. אני זוכר שכרמלו אחרי 3 משחקים של 40 רצוף (אם אני זוכר נכון) קלע 32 עד סוף הרבע השלישי, וישב כל הרבע על הספסל כי הניקס היו ביתרון גדול ווודסון רצה שינוח, הסתכלתי עליו כל הזמן לראות אם חשוב לו לקלוע 40 ולהמשיך את הרצף, ואני מוכרח להגיד לך שזה לא עניין אותו בשיט, הוא ישב ועודד את החברים שלו כמו משוגע.
      וגי אר סמית – תקרא מה אומר עליו היום וודסון, הוא וויתר על לעלות בחמישיה (וברור שהמקום שלו שם) , אתה צריך להסתכל עליו פעם כשהוא על הספסל, מעודד כמו אחת מהניקס סיטי גירלס, ככה לא מתנהג שחקן שאכפת לו רק סטטיסטיקה.
      לגבי הכתבים שהזכרת , כולם באמת מצוינים, אבל כשלס היה בדה באזר הוא היה הראשון שהייתי קורא , וכן, בין היתר כדי להתקוטט איתו בתגובות, כי אין דבר יותר מענג מזה:-)

  22. דרור זה לגיטימי לבקר את הכתבות גם אם אני נהנה מהם מאוד אבל זה לא לגיטימי לעשות שיפוט אופי. לי כאחד שנהנה לקרוא גם כתבות וגם תגובות (את רובן בכל אופן) זה גורם לי לאי נוחות מסוימת. אם כבר ביקרת כתבה, למה שלא תנסה לעשות פוסט אורח? מנחם ידוע במתן במה לאנשים שרוצים לנסות את כוחם בכתיבה.
    2. בכל הנוגע להשמצת ה"מוטציות הגנטיות" ובכלל האנביאיי ככדורסל "אתלטי ולא חכם": בוא נהיה שניה כנים, אתה היית קם ב-2 בלילה כדי לראות את אולימפיאקוס נגד קאחה לבוראל? אנחנו לא יכולים להגיד בפה מלא ולב שלם שהאנביאיי כרמת משחק הוא מלהיב יותר ומרגש יותר בזכות (גם אם באופן חלקי) אותם פנומנים? ולמה ההתעקשות הזאת על כדורסל אתלטי של האנביאיי מול הכדורסל החכם של אירופה? תשווה צוות מקצועי ביורוליג לצוות מקצועי באנביאיי מבחינת כמות אנשי סגל, משאבים, ניסיון בתחום ו…כן העובדה שכסף קונה את הטוב ביותר והכסף הגדול הוא באנביאיי.
    3. זה טבעי שבתקופת הפלייאוף שחקנים כמו כרמלו אנתוני יקבלו סיקור נרחב יותר: א. כי זה מה שמערכת השיווק המפלצתית של האנביאיי מפמפמת לנו חדשות לבקרים; ב. כי הוא סופרסטאר ושחקן מעולה סימפל אז ד'אט ו-; ג. כי הוא נמצא בסיטואציה מאוד מעניינת בה הוא עשה שיפור ניכר ביכולתו ואולי לראשונה מזה 10 שנים הוא יוכיח שהוא ברמה הגבוהה ביותר כיום.
    4. יש כאן הרבה סיפורים מסביב לספורט, אני אישית ממליץ לך לקרוא את הסיפור שמנחם תרגם על סיד פינץ' (לא זוכר תאריך, בערך מלפני חודש) שאמנם מספר על שחקן בייסבול אבל מכיוון שהסיפור מעניין אותך לא פחות מהספורט כדאי לך לקרוא אותו.

    שחר, מצטרף להמלצה על מדור הפסיכולוגיה של אסף רביץ.
    מנחם, ראיתי באחת התגובות מין התנשאות על "הילדים" של המדור, אז אמנם כבר כמה שנים שאני לא ילד אבל אני דווקא רוצה לשבח אותך על ההזדמנות שאתה נותן לחברה צעירים לכתוב על כדורסל ואפילו יודע לתת להם את הבמה המלאה (קראתי שאלעד רבין מתחיל לסקר משחקים מהאולם).
    אני נהנה מהפורטל שלך.

  23. הי אב"ג!
    תודה על המחמאות. האתר כולו הוא תוצאה של אהבת ספורט ואהבת כדורסל. כמה עוד בני 76 משאירים אישה בבית וטסים לארבעה ימים למיאמי להסתובב בשטח ואז לחזות במשחק כדורסל, לכתוב עליו, ולהיות בשדה התעופה כבר ב-5 בבוקר לטיסה הביתה, והכל שבוע ימים אחרי שעשיתי דבר דומה בגולף במאסטרס בג'ורג'יה? זה הכל מאהבה טהורה לספורט.
    אני גאה ביותר שבחרתי ילד בן 12 להיות סגן העורך באתר (היום הוא כבר בן 14,) העובד קשה עם אהרון שדה – אדם מסורתי יקר, אבא לילדים – על הבראקט שלדעתי עשו אותו כ-70 גולשים, והכתב שלי בבוסטון הוא תומר אלמגור, שכבר ניכנס באקרדיטציה של הופס לגארדן בבוסטון, אבל כשנודע גילו נתבקשתי לחכות שנתיים עד שאבקש אקרדיטציה עליו. מצד שני אלעד רבין הכותב מניו יורק הוא בוגר שכתב פעם בדה-באזר, וכן הכתב שלנו ינון יבור העושה פוסט-דוקטורט בהנדסה באוניברסיטה יקרתית בקנדה. אצלי מה שקובע זה רצון להתנדב, ידע בכדורסל, ויכולת כתיבה. הגיל הוא רק מספר, ולראייה גילי. התחלתי לכתוב ספורט בגיל 24 ב-1961, ואני עדיין ממשיך.
    יש לנו היום בין 5,500 ל-7,000 כניסות ליום, ואני שמח שהפורטל שלנו גורם לך הנאה ושאתה אחד מאלפי הגולשים השקטים שרק קוראים ונהנים.

  24. אגב, שכחתי לציין שסגן העורך הוא רועי ויינברג האחראי גם על המדור "חם מהתנור", ותומר אלמגור הוא בן 14. פדרו שרק התגייס הוא בן 18, ושמואל מינץ אף הוא בן 18. שאר הכתבים הם בוגרים, אבות לילדים, ואחד מהם הוא סבא רבא עם 5 נינים (אולי 6. אני כבר לא זוכר!)

  25. מנחם היקר, איך שלא תסובב את זה, 16, 15, 12, אתה חייב להודות שהלייקרס ב 2001 זו ריצת הפלייאוף המרשימה מכולן. זה לא הוגן להזכיר את פילי של ה 1:12, ואז להגיד שמזכירים רק קבוצות שניצחו 16 (מה גם שזה רק מהשנים האחרונות אז זו לא השוואה נכונה לאורך כל תקופת הפלייאוף.
    הלייקרס אגב ניצחו באותו פלייאוף 4 קבוצות של 50+ ניצחונות!
    הנה, לא רק אני אומר את זה:

    This was the 76ers' first Finals appearance since Moses Malone and Julius Erving led the 1983 squad to the NBA title (coincidently, last defeating the Lakers) in the famous "fo', fo', fo'" year (it ended up being "fo', fi', fo'", as Philadelphia lost one second-round game that year).

    However, it was the Lakers' turn to put together the most dominant postseason in NBA history, going 15–1 with their only loss coming in OT to the Sixers in Game 1 of the Finals. They set many records, including going undefeated in regulation and on the road (finishing 8–0 in the latter category). They were the second NBA champion to defeat four 50-win or better teams on their way to the title as the Rockets did it first in 1995.

    אגב, ותהיה כנה שאתה עונה על זה, מי אתה חושב שהייתה מנצחת בסדרת פלייאוף, לייקרס של 2000-2003 או מיאמי של ימינו?

  26. מודה שלא קראתי את כל התגובות אבל איך שההיסטוריה חוזרת!
    אני זוכר שבשנות ה 90 אף אחד לא דיבר על הלייקרס הם לא עניינו יותר מידי. כשהם התחילו לאסוף אליפויות היה ברור שיש להם את הסגל הטוב ביותר וכשהביאו את פיל ג'קסון זה עבד. עכשיו מיאמי עושים אותו דבר ובעוד כמה שנים יבואו כמה ילדים ויטענו שהם היו הגדולים ביותר. בשביל קבוצה אלופה צריך מאמן מוכשר זה בטוח, בשביל שושלת של אליפויות צריך סגל מוכשר מאד ואת זה יש במיאמי.
    אתה לא זוכה להיות mvp בליגה הזו רק כי אתה פריק גנטי אבל יש אנשים שעדיין מזלזלים בלברון. זה הכל מתוך תסכול, באמת מבאס לשבת ולראות אחרים מנצחים כמו שקרה בתחילת שנות ה 2000 וכמו שקורה עכשיו.

  27. קראתי את כל התגובות והדיון בהם לא מתרכז בעיקר,רוב הדיון זה או על הכתיבה של מנחם שדרך אגב אני אוהב אותה אבל היא לא הסיבה היחידה שאני באתר הזה,אני אוהב את הכתבות גם של האחרים וביחווד את החברה הקבועים שמגיבים פה(ברובם) או על השיא של הלייקרס,אמנם השיא של הלייקרס הוא הטוב ביותר אבל אני מסכים עם מנחם בנקודה שמדברים על סוויפים אז המשפט של מוזס מאלון הוא הראשון שעולה לראש.לגבי הכתבה של מנחם אז לצערי הרב אני בהמחלט מסכים עם מנחם,אני כותב את זה בתגובות כבר מזמן ושוב לצערי הרב איך שמיאמי נראים הם בהחלט יכולים לעשות סוויפ מלא עד הטבעת ובאמת שמאז הלייקרס של שנות ה-2000 לא הייתה אלופה כזאת ברורה שהשאלה היחידה שנשאר להתווכח עליה היא האם היא מסוגלת לעשות פלייאוף מושלם או לא,וחברה גם הניקס וגם אינדיאניה יצליחו במקסימום לקחת משחק אחד מיאמי(הניקס רק ביום שכל השלשות שלהם ייכנסו ואני מדבר על איזה 70.5 מהשלוש) ובמערב אוקלהומה או הספרס לא מספיק טובים לקחת יותר ממשחק,היחידים שאולי יוכלו לתת פייט של שני משחקים הם דנוור(שלכל מלעיזי מנחם שטענו שהוא לא מחדש שום דבר אז הוא היצ\מר עליהם כאלופי המערב עוד בתחילת העונה)

  28. עוזי חבשוש ??
    אתה במקרה קרוב משפחה של סיגלית חבשוש ?
    לא ראיתי בחורה שאוהבת ג'חנונים יותר מסיגלית

    למה אתה מדבר לא יפה על אוהדי הלייקרס ? מה עדיף לאהוד את שמשון תל אביב ? באמת לא יפה כל הדיבורים הללו

  29. מנחם!!!

    אמנם לא הספקתי לקרוא את כל התגובות אבל נראה ששכחת מהלייקרס של שנת 2000, שכמעט עשו 15-0 ורק משחק אלוהי של אייברסון מנע מהם את הסופר- סוויפ !!!

כתיבת תגובה

סגירת תפריט