פרק א': תקציר תולדות OKC/ מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

מיקי חיימוביץ' הוא אוהד סאן אנטוניו, עובד בשווק ופיתוח עסקי בהיי-טק מגני תקווה, ולא פחות חשוב, האיש מאחורי הכינוי "מאנו דה מאן". לאחרונה הוא הכין עבורנו פרויקט מושקע במיוחד, הסוקר עבורנו את העבר, ההווה, ואולי את העתיד, של אוקלהומה תאנדר.
זהו החלק הראשון מתוך ארבעה, שיעלו החל מהיום ועד חמישי. תהנו!

פרק א'

ראשיתו של הפוסט הנ"ל בדיונים המרובים באתר בנושא האיש, האגדה והתופעה – ראסל ווסטברוק, ובדיונים המרובים לא פחות באשר לקאפקייקיותו של קווין דוראנט.
אי אפשר לדבר על OKC בלי לדבר על שני השחקנים הקונטרוברסאליים האלה, אבל הפוסט הנ"ל מבקש להתמקד יותר בפן הניהולי, ולדון בשאלה האם המועדון הצליח למצות את הפוטנציאל שהיה גלום בשחקנים שגייס, הטריד והחתים במהלך העשור האחרון. You play the hand you were given, אומרים בפוקר, והשאלה היא עד כמה OKC שיחקה נכון את הידיים שקיבלה.

איך מודדים הצלחה או אי הצלחה בסוגיה הזו? בפרפראזה ל"הו טבריה, טבריה – אילו היית צפת" של הגשש החיוור, אפשר לומר שהבנצ'מרק שנבחר הוא "או-קלהומה, אוקלהומה – אילו היית סאן אנטוניו". נקודות הדמיון ניכרות – מועדון משוק קטן, שנבנה מבחירות דראפט איכותיות שיצרו לפחות שלושה שחקנים גדולים במהלך השנים, ונהנה מיציבות יחסית של ה-GM (שהוא עצמו יוצא הספרס). אבל התוצאה הקבוצתית, נכון להיום, שונה בתכלית השינוי – אפס אליפויות, גמר אחד בלבד, לפחות שני שחקני HOF שבחרו לעזוב את המועדון, ובשנים האחרונות גם החלפת מאמן ותחלופה רבה ברוסטר. דוראנט לא הפך לדאנקן של OKC, ראסל לא הפך לשחקן קבוצתי כמו פארקר, והארדן לא הפך לשחקן שישי כמו מאנו.

תהיתי מה סם פרסטי חושב על המצב, ומכיוון שהוא לא השיב לתהייתי זו, החלטתי לעשות את התחקיר הזה במקומו. אז כן, מיסטר פרסטי, הפוסט הזה הוא בשבילך. אתה יכול לטעון שכל זה היה בלתי נמנע, אתה יכול לטעון שזו חכמה שבדיעבד, אבל זה בדיוק העניין בתחקיר – ללמוד ולנתח את העבר כבסיס לקבלת החלטות בהווה שיביאו לעתיד טוב יותר.

על כן, נציין את אבני הדרך העיקריות בעשור האחרון, ננתח אותן, לטוב ולרע, ונחשוב על החלטות אחרות שניתן היה לקבל, ועל תרחישים חלופיים. מכיוון שמדובר בתקופה של עשור, לא נכנסתי לנתונים סטטיסטיים של כל שחקן בכל עונה, וגם לא בדקתי לפרטי פרטים את המסגרת התקציבית והאפשרויות המדויקות לטריידים בכל שלב. אני חושב שהתמונה הכללית לאורך העשור מצטיירת באופן יחסית ברור גם כך, אבל אם למישהו יש סטטיסטיקות רלוונטיות לסוגיות המרכזיות אשמח אם יוסיף אותן בתגובות.

שנות הבנייה 2007-2012

2007/8 – סם פרסטי מתמנה ל-GM ובוחר בדראפט את דוראנט (2).

2008/9 – מעבר לאוקלהומה סיטי. בדראפט נבחרים ראסל (4) ואיבקה (24). סקוט ברוקס מחליף את קרליסימו במהלך העונה, וההצלחה בהמשך העונה מביאה להחתמתו כמאמן קבוע. ראסל בחמישיית הרוקיז, איבקה יצטרף רק בשנה הבאה.

2009/10 – בחירה בהארדן בדראפט (3, שביעי נבחר אחד בשם סטף קרי, עוד נחזור לזה), איבקה מצטרף. 52 ניצחונות. ברוקס מאמן העונה. דוראנט מלך הסלים הצעיר בתולדות הליגה, הארדן בחמישיית הרוקיז. הדחה בפלייאוף מול הלייקרס.

2010/11 – 55 ניצחונות. דוראנט מלך הסלים (שנה שנייה ברציפות). הפסד בגמר המערב לדאלאס האלופה הנכנסת.

2011/12 – רג'י ג'קסון נבחר בדראפט. 47 ניצחונות בעונה מקוצרת של 66 משחקים (מקביל ל-58 ניצחונות בעונה רגילה). מקום שני במערב. דוראנט מלך הסלים (שנה שלישית ברציפות), הארדן השחקן השישי. איבקה מלך החסימות. הפסד בפיינלז למיאמי.

סיכום שנות הבנייה במילה אחת – מצוין. בתוך חמש שנים הצליח המועדון לבחור 3 שחקני HOF עתידיים, השחקנים המובילים מתפתחים משנה לשנה, הושגה יציבות בעמדת המאמן, והמועדון התקדם בפלייאוף כמעט כל שנה ואף הגיע לפיינלז. נכון ל-2012 עדיין אין אליפות, אבל דוראנט וראסל רק בני 24, הארדן ואיבקה רק בני 23 והעתיד נראה ורוד.

היו ימים

קיץ 2012 – טרייד על הארדן

אבל, וכאן למעשה מתחיל תחקירנו, בקיץ 2012 הוחלט על טרייד על הארדן תמורת קווין מרטין, ג'רמי לאמב ובחירות דראפט שהפכו מאוחר יותר לאדאמס, אברינס ומיטש מקגרי. לית מאן דפליג (גיא!) שתרומתו של הארדן לקבוצה במהלך שלוש השנים מאז שהצטרף הייתה משמעותית, ושהפוטנציאל שלו ניכר.
מצד שני, הארדן ביקש חוזה מקסימום, וייתכן שבכך גם שידר למועדון שאינו מעוניין להסתפק בתפקיד של שחקן שישי. האפשרויות שעמדו בפני פרסטי היו:

א. להשאיר את הארדן בכל מחיר – אפשר לטעון שצריך היה לשלם לו את החוזה המקסימלי, גם במחיר של חריגת שכר גבוהה, על מנת לשמר את השלד שהגיע לגמר רק בשנה שעברה. כאמור, פרסטי לא עונה, אבל לצורך הדיון נניח שההנהלה התנגדה לחריגת השכר. גם אז אפשר לטעון שצריך היה לשכנע את ההנהלה כמו שעשו אחרים לפניו (כן לברון, אני מסתכל עליך), וש-GM שהגיע לגמר נמצא במצב שבו הוא יכול לומר להנהלה, תחתימו אותו על חוזה, נזכה באליפות ואחר כך כבר נראה איך ניפטר מאחד החוזים הכבדים. אפשר לטעון שצריך היה גם לשכנע את הארדן בכך. אם פופ הצליח לשכנע את מאנו לעלות מהספסל, גם פרסטי יכול. אני לא יכול לפסול את האפשרות שניתן היה להשאיר את הארדן, באופן כזה או אחר, אבל בסופו של דבר ההחלטה לא להתחייב לחוזה כבד רביעי בקבוצה שכבר היו לה שלושה שחקנים כאלה (דוראנט, ראסל ואיבקה) היא סבירה, בוודאי בליגה שהיו בה פחות סופר-טימז מכיום. באופן כללי יותר, סיטואציות שבהן אין מגבלת משאבים אינן נפוצות בעולמנו, כך שנכון יותר להניח שגם לפרסטי ולהנהלה הייתה מגבלה כזו, ובכל מקרה, קבלת החלטות תחת אילוץ משאבים היא קשה ומרתקת הרבה יותר לבחינה.

ב. להשאיר את הארדן ולהטריד את אחד החוזים הגדולים האחרים:

  1. להטריד את איבקה. השיקולים המרכזיים: A. איבקה השחקן הפחות מוכשר מבין הרביעייה – בדיעבד אנחנו יודעים שמבין "הרביעייה הגדולה" של OKC 2012 השחקן שכנראה פחות יותיר את חותמו בהיסטוריה של הליגה הוא איבקה. אבל, לא בטוח שאפשר היה לראות זאת גם ב-2012, אותה סיים איבקה כמלך החסימות והיה אחד משחקני ההגנה הטובים בליגה. יתרה מזו, גם ב-2013, אחרי שחרורו של הארדן, איבקה שוב סיים כמלך החסימות, ולמעשה עזב את OKC רק 4 שנים מאוחר יותר. B. הקבוצה צריכה PF ולא PG נוסף – גם אם נטען שאפשר היה לראות את הפוטנציאל של הארדן כבר אז (בחירה 3 בדראפט, כאמור, מול בחירה 24 של איבקה), אפשר בהחלט לטעון שהרוסטר של OKC זקוק היה יותר ל-PF ושחקן הגנה מצוין, מאשר ל-PG התקפי כתוספת לראסל. נכון שמאוחר יותר הארדן ישחק SG, ואחר כך יוסב ל-PG ואחר כך יקבל את כריס פול כשלא לגמרי ברור מי ה-P ומי ה-S, אבל צריך לזכור שמדובר היה ב-2012, התפקידים היו מוגדרים יותר, השחקנים בצבע היו דומיננטיים יותר ולכן לדעתי פרסטי צדק כשהעדיף PF על PG נוסף.
  2. לשחרר את דוראנט – הסעיף הזה אולי נראה מיותר, אבל אם להיות ישרים עם עצמנו, צריך לבדוק גם את האפשרות הזו, בפרט לנוכח הטיעונים שיעלו שנים מאוחר יותר בנוגע לכך שדוראנט אינו מנהיג, בורח מהכדור ברגעי ההכרעה ועוד. אז ככה: A. לא משחררים שחקן פרנצ'ייז אם הוא לא רוצה לעזוב – זה פשוט לא קורה. וכשזה כן קורה (כן דמרקוס קאזינס, אני מסתכל עליך), זה באמת רק אחרי הרבה שנים שבהם המועדון לא מצליח, וכשיש חשש ממשי שלשחקן יש אופי בעייתי (ראסל חכה, עוד נדבר עליך בהמשך). בשנת 2012 דוראנט היה מלך הסלים שנה שלישית ברציפות בגיל 24. אין חיה כזאת, וכשיש – אתה לא משחרר אותה מהכלוב. B. אם להסתכל שוב על הרוסטר – לפי בסקטבול רפרנס, ברוסטר של 2012 היה רק SF אחד בנוסף לדוראנט ושמו היה Lazar Hayward (שלמעשה הגיע במסגרת הטרייד על הארדן) כלומר זה אפילו לא היה משהו שאפשר לשקול. לכן, בסופו של הדיון הקצר הזה, אני חושב שמעטים יחלקו על הקביעה שנכון עשה פרסטי שהשאיר את דוראנט בקבוצה אחרי 2012.
  3. לשחרר את ראסל – הסעיף הזה בוודאי מביא את הסעיף ללא מעט קוראים, אבל לדעתי הוא הרבה יותר רלוונטי מהאפשרות לשחרר את דוראנט. מכיוון שהן ראסל והן הארדן הם PG, ומכיוון שכבר ראינו שהסבירות להשאיר את שניהם, הן מבחינה כספית והן מבחינת חלוקת דקות, הייתה נמוכה, צריך היה לקבל החלטה מי יהיה ה-PG המוביל של המועדון בשנים הבאות. בין השיקולים שפרסטי צריך היה לקחת בחשבון היו: A. מי מהם מוכשר יותר – כבר אז ניתן היה לראות שמדובר בשחקנים מוכשרים בצורה יוצאת דופן. הנתונים שלהם, ל-36 דקות, דומים, כשגם ההבדלים ברורים – ראסל קולע יותר מהארדן, אבל ביעילות נמוכה יותר, ומאבד יותר כדורים. לא בדקתי נתוני הגנה אבל מוסכם ששניהם לא מצטיינים בצד הזה של הפרקט. בשורה התחתונה – נראה שמדובר בשני שחקנים דומים ביכולתם. נראה שראסל היה מעט טוב יותר, אבל אפשר לייחס זאת גם לכך שהייתה לו שנה נוספת להתפתח בליגה. הרביעייה הגדולה של OKC בעונת 2012, נתונים ל-36 דקות, מבסקטבול רפרנס:
    B. מי מהם יותר team player, ומי ישתלב טוב יותר ברוסטר הקיים, בהנהגת דוראנט – השנים הבאות ימחישו שזו נקודה מרכזית ביותר, ואני חושב שניתן היה לאמוד אותה נכונה כבר ב-2012. אפילו מעיון בפוסטים מהופס מאותה תקופה, למשל בשיחה בין אסי למנחם כאן, אפשר לראות את החששות בנוגע למשחק הקבוצתי של ווסטברוק, ולנטייתו לשמור אצלו את הכדור. גם הארדן צריך את הכדור ביד, אבל אני חושב שהשנים האחרונות ביוסטון מלמדות שהארדן טוב מראסל בלהפוך את חבריו לקבוצה לטובים יותר ומעורבים יותר במשחק. לדעתי החיבור בין הארדן לשותפו החדש, כריס פול, נראה כרגע טוב יותר מהחיבור בין ווסטברוק לשחקנים מרכזיים אחרים ששיחקו אותו בשנים המאוחרות יותר (סטיבן אדאמס שלא מרבה לקבל את הכדור, אולדיפו, וכיום גם פול ג'ורג' וכרמלו), ולכן, אני מאמין שהחיבור בין דוראנט להארדן, לו היו ממשיכים לשחק ביחד, היה טוב יותר מהחיבור בין דוראנט לראסל.
  4. שורה תחתונה – בהנחה, הסבירה, שלא ניתן היה להשאיר את כל הרביעייה ב-OKC, אני מאמין שההחלטה להטריד את אחד ה-PG הייתה נכונה, אבל המספרים הדומים, והאופי השונה, מצביעים לדעתי על כך שפרסטי הטריד את ה-PG הלא נכון. פרסטי היה צריך להטריד את ראסל ולא את הארדן. אם לחזור רגע לדוגמה של הספרס – זו יכלה להיות בדיוק מסוג ההחלטות שפופוביץ' מקבל כל קיץ וגורם לאוהדי הספרס באתר למרוט את שיערות ראשם (ג'ונתן סימונס, דדמון), רק כדי לגלות בהמשך העונה או בזו שאחריה, ש"פופ צדק, כרגיל". רוצה לומר, שפרסטי היה זוכה למבול של ביקורות, וכולם היו מסבירים לו שאין תחליף לאינטנסיביות של ראסל, ומבקרים אותו כשהארדן היה מתפוגג ב"מאני טיים", וסביר להניח שראסל היה זוכה ב-MVP ביוסטון או במועדון אחר שאליו היה מוטרד, אבל אני חושב שבמורד הדרך החיבור של הארדן עם דוראנט, ועם שאר הרוסטר, היה מוצלח יותר מאשר החיבור שלהם עם ראסל. האם זה היה מספיק לאליפות ב-2013? ב-2014? אחר כך? לעולם לא נדע. אבל את הנעשה אין להשיב, וכך החלה ב-OKC תקופת דוראסל…

הפרק הבא – פרק ב', תקופת דוראסל 2012-2016.

לפוסט הזה יש 81 תגובות

  1. תודה רבה.
    אני לא מסכים איתך לגבי ווסטברוק. הוא הרבה יותר טוב מהארדן בעיניי. והרבה פחות אדיש ממנו. גם אם הוא אנוכי, אני לוקח אותו לפני כל גארד בליגה

    1. ואני הייתי לוקח את הארדן.
      שניהם שחקני על והבחירה בינהם היא באמת העדפה אישית של הבוחר עצמו.
      ההבדל בינהם הוא כל כך קטן שהבחירה בינהם תלויה במה אתה מעדיף יותר קלעי או כוח מתפרץ.
      ואני אישית מעדיף קליעה כי:
      1. קליעה היא היכולת הכי חשובה בכדורסל (סורי לונזו)
      2. קלע נשאר קלע גם עד גיל 40 ואתלטיות נעלמת עד גיל 32-33 ואז השחקן צריך לנצל את שאר סט היכולות שלו (ווסטברוק לא גדול פיזי ולא קלעי ולא גבוה).
      3. פציעה אחת והאתלטיות נעלמת (רוז מגרידי גראנט היל אודן גריפין)
      זאת לא חייבת להיות פציעה מסיימת קריירה כמו ברדון רוי (השחקן השני הכי אהוב עלי ever) אלא פציעה בסגנון של רוז וג'ורג' פול שכל אחד מהם חזר ממנה בצורה שונה לאחד זה רק עקב את הקריירה ולשני גמרה אותה (לאחד היו יותר כלים חוץ מאתלטיות לשני לא)

      1. אני טוען שמה שהכריע את הכף, זה שאצל ווסטברוק הייתה התעלות בגמר, ואצל הארדן להיפך. הוא תיפקד פחות טוב מאשר בכל העונה. נכון הוא היה צעיר בשנה, אבל זה המידע שהיה בפני פרסטי: ראסל התעלה בגמר (מספרים יותר טובים מאשר בכל העונה ומאשר במהלך הפלייאוף) ואילו הארדן ירד משמעותית לעומת מה שנתן לפני כן כל העונה וגם בפלייאוף. ראיתי את הגמר הזה, רעדו לו הידיים. הכניסו אותו כל פעם שיעשה את הנזק שידע לעשות כל העונה כשחקן שישי, מה שהביא לו את התואר השחקן השישי של העונה, ובגמר לא היה לו את זה בכלל.

        1. לא ככה אני זוכר את מהלך העניינים.
          ראסל זרק בגמר יותר מאשר הממוצע השנתי שלו, קלע באחוזים נמוכים יותר (מלבד משחק אחד שבו הכל התחבר לו) ובאותו זמן הוא נחשב היה לאשם המרכזי בהפסד, אחרי שהצליח לזרוק הרבה יותר מדוראנט שקלע באחוזים אסטרונומיים.
          זה לא מוריד מהיעלמותו של האמן שבעתיד יקרא הזקן.

          1. נכון שכבר אז ניתן לראות את חוסר שיקול הדעת, כשיש לך את הקלע הכי טוב בליגה, אם אתה רכז אחראי שרוצה ניצחון, לא הגיוני שאתה תזרוק יותר ממנו. אבל עדיין הוא קלע באחוזים סבירים לגמר מהשדה, 43%, כאשר הארדן ירד ל37.5%. הוא קלע ב82% מהקו, כשהארדן ירד ל79% – אצל הארדן זה היה משמעותית נמוך יותר שאר העונה, זאת אומרת שהוא נלחץ מהמעמד (הוא כבר היה שנה שניה בליגה, ושנה לפני כן כבר שיחק בפ]לייאוף נגד לייקרס. כבר לא רוקי טירון).

          2. 44.6 אחוז קליעה אפקטיבי
            45.1 אחוז קליעה אפקטיבי

            אחד מאלה שייך לווסטברוק בגמר 2012
            השני שייך לmvp של סדרת הגמר שנחשב בעייני רבים כצ'אגר אגואיסט שמחרב את קבוצתו ושהתצוגה שלו בגמר זה נחשבת בעינייהם כתצוגת הקליעה הגרועה וההרסנית ביותר לקבוצתו מצד mvp של סדרת גמר בהיסטוריה.

            נחש מה מהם שייך למי?

  2. אני מת על הכתיבה שלך, הרעיון מצויין. הביצוע לא פחות, אבל אני חייב להעיר כמה הערות:
    ה- DNA של הקבוצות שונה. OKC לא יכולים להיות SA.
    ב- SA , הצוות המקצועי הוא האותוריטה
    ב- OKC, זה ראסל

    ב- SA, סך הקבוצה גדול מכל אחד מהכוכבים שלה
    ב- OKC, כל אחד מהכוכבים גדול מהקבוצה

    SA, נבנתה על בחירת דארפט גבוהה אחת (טימי) ועוד 2 HOF שנוצרו יש מאיין (אני אל באמת חושב שפופ חשב שהם עד כדי כך טובים)
    והיום, למרקוס וקאווי (גם כאן אני לא חושב שמישהו חשב שקאווי יהיה אולסטאר)
    OKC, נבנתה מראש ע"י בחירות דרפאט איכותיות מאד בידיעה שהם יובילו אותה להיות קבוצת צמרת.
    וגם כיום עם ג'ורג' וכרמלו, מדובר על קבוצת אול-סטאר (רק כשיבינו שהם במאת משחקים כדורסל ולא שאו-טיים הם יתחילו לנצח).

    לכן, המטרה של OKC היתה לא להיות SA , אלא להיות לייקרס של שוק קטן.
    בתהליך הזה היא איבדה של הארדן, את איבקה ואת דוראנט וקיבלה את אדאמס, ג'ורג' וכרמלו.
    אני לא יודע לומר האם אלה היו צעדים מחוייבים למציאות. אבל בהינתן הדומיננטיות של ראסל, מעטים יכולים לגור לידה.
    (הארדן לא פחות דומיננטי ולכן לא יכלו באמת להיות זה ליד זה).

    מעניין שדווקא מאמן כמו קר, מצליח להכיל קבוצה של אול סטארס באופן ראוי לכל .הערכה, ב- OKC אין לא היתה ואין פיגורה מקצועית כזאת. למרות שאני לא לא בטוח אם הצ'יטה ברת אילוף

    1. פופוביץ וביופרד בהחלט ידעו שקאווי יהיה אולסטאר,הם ויתרו בשבילו על היל שהיה שחקן מצויין בשביל לקבל בחירה מספיק גבוהה שהם יוכלו לבחור אותו

    2. מסכים עם זה שההשוואה ל SA לא טובה. באמת שאין הרבה דימיון. גם מיאמי יכולה לטעון שהיא רוצה להיות ס"א בקטן, למה לא, כל קבוצה בנב"א רוצה.

    3. עכשיו ב-OKC זה ווסטברוק אבל זה סוג של מקרה "הגולם קם על יצרו". הפכו את ווסטברוק לכזה כי סימנו אותו בפרנצייז פלייר לאחר שכולם עזבו.

  3. כתבה נהדרת. לגבי הטרייד של הארדן – נאמר כבר הכל. עם זאת חשוב לזכור – בשנים שאחר כך רק פציעות עצרו את אוק' סיטי. היא סיימה ראשונה במערב ב-2013 וראסל נפצע בסיבוב הראשון (בברלי). שנה אחר כך איבקה נפצע לפני גמר המערב מול ס"א, שהסתיים בהארכה במשחק 6 מול קבוצה אגדית (נשמע מוכר?) שנה אחר כך דוראנט נפצע ולא היה פלייאוף. שנה אחר כך כולם היו בריאים וזה נגמר בגמר המערב במשחק 7 מול עוד קבוצה אגדית. ואז דוראנט עזב/ברח.
    פרסטי פעל נכון – הפציעות הכריעו את אוק' סיטי. הניתוח הצליח – החולה מת. לפחות בינתיים.

    1. זה לגמרי נכון. הקבוצה הגיעה רחוק מאוד ויש מצב שמה שהבדיל בינה לבין אליפות אלו הפציעות ולא שום דבר אחר. זאת קבוצה שהפסידה בגמר המערב פעמיים מול אלופות אגדתיות. בעצם שלוש פעמים (גם 2011, דאלאס).

      1. גם ב2009/10 הם הודחו נגד האלופה לייקרס. הפסידו 4-2, כשהם קבוצה סופר צעירה והלייקרס האלופה המכהנת, בדרך לריפיט. סדרה מעולה של מקום 1 מול מקום 8.

  4. שמע כמו שכתבת, זה סופר חוכמה לאחר מעשה. ובאמת במצב של הקיץ אני חושב שפרסטי עשה את הבחירה בהתאם לביצועים בזמן הכי חשוב, בגמר שרק נגמר. ובכן, במאני טיים, ווסטברוק היה משמעתית טוב מהארדן

    1. המספרים באותו גמר, שנגמר 4-1 למיאמי, ושכל העולם קיווה שהצעירים יתנו מכה לשלישיה של מיאמי (שנה לאחר המכה שחטפו מנוביצקי לשמחת כולם), היו כאלו:
      ווסטברוק ב42.2 דקות, קלע 27 נקודות, לקח 6.8 ריבאנדים, חילק 6.6 אסיסטים, איבד 2.2 כדורים וחטף 1, נתן גם 0.4 חסימות למשחק. במשחק הרביעי נתן התעלות של 43 נקודות ב62.3%. זה לא הספיק מול לברון, אבל הוא נתן הופעה נהדרת בגמר הזה, בהיותי בן פחות מ24.
      הארדן לעומת זאת, ב32.8 דקות, קלע 12.4 (באחוזים נמוכים משל ראס), 4.8 קרשים, 3.6 סוכריות, 2.4 איבודים, 1.2 גניבות. באף משחק הוא לא התעלה ממש, למרות שבהחלט בשני נתן משחק טוב בו קלע 21 נקודות באחוזים טובים.
      עדיין, לאחר אותה הופעה, אם ההחלטה כמו שאתה ניתחת, היא לבחור בין הארדן וראס, המספרים לפחות הם ממש חד משמעיים.

  5. מעולה מיקי.ניתוח נהדר.רק לסוגיה אחת לא התייחסת בשחרור הארדן.שתכלס הייתה לו עוד שנה בחוזה ופרסטי פשוט פחד להישאר בלי כלום וזאת הטעות הכי גדולה שלו לטעמי.כי יש לך קבוצה שהגיעה לגמר וכמו שכתבת הארדן הפך כבר אז לכוכב(אמנם אף אחד לא ציפה שהוא יתפתח עד כדי כך) יש לך אפשרות לתת לקבוצה הזאת לרוץ עוד שנה ביחד.תן להם לרוץ תראה איך מתפתחת השנה ואז במקרה הכי גרוע הארדן יילך בלי תמורה אבל עדיין זה סיכון שהוא היה חייב לקחת

  6. OKC הייתה יכולה להיות אלופה לפחות פעמיים אם לא הייתה עושה טעויות בניהול ( סם פרסטי ) וכן טעויות באימון ( סקוט ברוקס) חבל מאוד OKC הגדולה הייתה קבוצה מדהימה עם פוטנציאל מטורף

  7. פוסט כתוב מצוין. מה שהיה צריך לעשות זה להחתים את הארדן על מקסימום, שהיה נכנס לתוקף רק בקיץ 2013, להריץ את הקבוצה עוד שנה ואז לקבל החלטה. לא היתה שום סיבה לעשות את הטרייד בקיץ 2012, פרסטי מיהר באמת בלי סיבה.

  8. מעולה! כל הכבוד על היוזמה.

    אוקלהומה קבוצה משוקצת.
    היא נולדה בחטא ולכן תמות בחטא.
    באמת עניין אותי לדעת איך האבומיניישן הזו הגיעה לעולם.
    היא כבולה לשחקן האנוכי והמטומטם בהיסטוריה ושניהם ילכו יחד לתהומות כאבן בנייה (איטונג) שאין לה הופכין.

    לגבי הניתוח, בדיעבד זה נשמע הגיוני.
    אבל באותה עת זה בכלל לא היה על הפרק להטריד את ראסל, זה מעולם לא היה ראסל או הארדן, אלא רק איבאקה או הארדן או לבלוע את החריגה בשכר.
    ראסל היה צעיר ונפיץ מדי, הארדן עדיין רק עלה מהספסל והיה בסימן שאלה, ולמרות שראינו בבירור כבר אז את הבעיות של ראסל עדיין היה לו ספק להינות ממנו וסיכוי שישפר את דרכיו.
    הוא לא.
    הוא רק הולך אחורה.

    אגב, גם הארדן לא כזה מציאה… אלא לא שחקנים לבנות עליהם כמרכזיים לאליפות.
    הדבר הכי חשוב שאוקלהומה לא לקחו מהספרס (והם לא לקחו מהם כלום) – בחירת שחקנים מתחילה באופי.

    1. כתבת יפה ונכון כרגיל (למעט הסגנון… 🙂 כרגיל)
      עם זאת – ס"א בעשר העונות האחרונות אליפות אחת ועוד גמר כללי אחד. מועדון עבר מפואר, בהווה – עדיין מפואר, אבל קצת פחות.

    2. מסכים איתך.
      ראסל בדיוק הצטיין בפלייאוף לעומת הארדן שנעלם.
      אף אחד לא חשב שזה הגיוני להעדיף אותו.
      הקבוצה שיחקה טוב, והגיעה לתוצאות. נראה היה שהם בדרך הנכונה,
      לשלם לשחקן ספסל חוזה מקס', זה מותרות שיש לקבוצות משוק גדול או בעלים ממש טוב ועשיר.

    3. למה נולדה בחטא?
      כשלברון הולך למיאמי זה בסדר, כשדוראנט עובר לגולדן סטייט, כשקיירי עושה אולטימטום, מפר חוזה וכופה מעבר לבוסטון זה בסדר, והכל ביזנס.
      למה המעבר לאוקלהומה לא בסדר? לא הצליחו אפילו להעמיד אולם כמו שצריך. אז שלום. ביזנס.

      1. לא זה לא, לא זה לא, כן זה כן, לא הפר חוזה.

        גנבו את הקבוצה לעיר בתרגיל מלוכלך

  9. יופי של ניתוח. הכל כבר נאמר ונכתב. בסך הכל, גם אני חושב שעדיף היה להשאיר את הארדן, כי הוא יודע להתאים את עצמו יותר טוב לשחקנים אחרים. אבל זו חכמה שלאחר מעשה, בזמן אמת כולנו חשבנו שהארדן פחות טוב מראסל.
    ודה שוט צודק שהקבוצה הגיע מאוד רחוק ורק חוסר מזל משווע הפיל אותה.

  10. אהבתי את הטור, אהבי את ההקבלה של מתן לפרופסור הרסגור.
    ממתין בקוצר רוח להמשך הסדרה!

    בנוגע לסוגיית הארדן –
    גם בזמן אמת טענתי שזו טעות להטריד את הארדן.
    זו הייתה טעות גדולה עוד יותר, להטריד אותו מוקדם כל כך.
    (שלא לדבר על המחיר המצחיק)

  11. הארדן קיבל מאוקלהומה הצעה של 52 מיליון לארבע שנים. יום לפני הטרייד ההצעה הסופית של פרסטי עמדה על 56 מיליון, כאשר הדרישה הייתה ל60 מיליון.
    והארבע מיליון האלה זה המחיר שפרסטי יצטרך לחיות איתו, המה אם הריאלי הכי גדול שהיה בnba.

  12. כשחושבים בדיעבד איך השתנו המשכורות לאחר מכן, אז זה באמת מצחיק. לקבל את הארדן ב60 ל4 שנים? זה מחיר מגוחך!

  13. קראתי בעניין רב את כל הפוסט והוא נהדר, כולל הצעותיו וטענותיו.
    קראתי בעניין רב את את התגובות הסותרות, וגם הן עמוקות ביותר.
    בקיצור – כל התשובות נכונות 😉
    ומה עוד נכון? שנכון לעכשיו אוקולומה קבוצה מאכזבת ועל גבול ה"לא ראויה לצפיה". עצוב מאוד.

  14. תודה רבה לכולם על התגובות והמחמאות.
    חלק מהדברים יעלו בהמשך הסדרה, אבל למי שלא יכול להתאפק (כמוני :-)), כמה התייחסויות לנקודות שעלו כאן:

    א. סוגיית ראסל או הארדן (בעיקר התגובות של צביקה, דה שוט, לאיוש ואחרים)
    האמת שלא בדקתי את הנתונים בגמר, טעות שלי מאחר ואני מסכים שהביצועים במאניי טיים הם חשובים כשרוצים להעריך את היכולת והפוטנציאל של שחקנים ברמות הגבוהות. הסתכלתי עכשיו על הלינק של ISH לבסקטבול רפרנס – הEFG% שלהם הוא דומה 0.44 וקצת. בזריקות ל-2 נקודות, ראסל עם 43%, הארדן עם 38%, ובזריקות ל-3 ראסל עם 13% מחרידים (3/22), בעוד שהארדן עם 31%. נראה ששניהם לא היו בשיאם (ושוב, זה טבעי כמדובר בגמר ראשון, בשחקנים צעירים וביריבה מצוינת). הבחירה כאן היא באמת עניין של טעם.
    אבל הנקודה המרכזית כאן הייתה פחות לקבוע מי היה יותר טוב אז, כשאני נוטה להסכים שראסל היה טוב יותר, אלא יותר לשאול האם, גם לנוכח היתרון של ראסל, ההפרש לא היה כזה שעדיף היה לקחת את הארדן עקב היתרון באופי, ובהנחה שיסתדר טוב יותר עם דוראנט. כמו שהאשך ניסח את זה – פופ לא היה לוקח את ראסל, (ואולי גם לא את הארדן), ללא קשר לכמות הכשרון שלו. מכיוון שפרסטי הוא "ספרסי" בעברו, אני חושב שהוא היה ער לסוגיה הזו, ולכן אני חושב שהבחירה שלו בראסל לקחה, או לפחות אמורה הייתה, לקחת בחשבון גם את סוגית האופי.

    ב. בעניין ההשוואה ל-SA (תגובות של עגל, אוהד ס"א, אשך ואחרים) – אני כמובן מסכים שנכון להיום, גם בהצלחה ללכת עד הסוף, ובעיקר באופי של הקבוצה, אין דימיון בין הקבוצות. הטענה שלי היא שOKC יכלה, בנסיבות אחרות, להיות SA – קבוצה משוק קטן, עם היסטוריה כמעט נטולת הישגים שמצליחה לפרוץ קדימה לשנות ארוכות. והשאלה שהעסיקה אותי היא מדוע זה בעצם לא קרה. ובעניין הזה הדוגמא של ג"ס וקר היא מצוינת – קבוצה באמת "לא גדולה", שדרך בחירות דראפט ויצירת תלכיד מצוין פרצה קדימה והלכה עד הסוף. אז למה ג"ס כן ו-OKC לא? התשובה, לדעתי, בדיוק כמו שאוהד ס"א כתב – קשורה באנשים שביציע ועל הקווים (קר, ג'רי ווסט, מאיירס), וגם בתהיה בנוגע למידת היכולת לאלף את הצ'יטה. אז האם זה פרסטי? ברוקס? ראסל? דוראנט? כולם ביחד? נמשיך לדבר על זה בהמשך הסדרה (ואני מסכים לכל התיאור של דה שוט – היו בהחלט הישגים במהלך השנים, וכשלא היו, לפציעות היה חלק גדול בכך – כאמור, זה ינותח בהרחבה בהמשך).

    ג. סוגית התמורה לטרייד של הארדן (ההערה של יניב ואחרים) – לדעתי זו נקודה מרכזית ביותר להבנת ההחלטות של GMים בליגה בכלל, ולהבנת ההחלטות של פרסטי בנוגע לראסל בפרט, והייתה לה השפעה עצומה, לדעתי כמובן, על ההיסטוריה של OKC. מה אפשר היה לקבל, מתי, ומה פחד פרסטי להפסיד – עוד ינותחו בהרחבה בפוסטים הבאים.

    TBC ושוב תודה לכולם על התגובות הרלבנטיות והאינטיליגנטיות, אין עוד פורום כזה בעברית, ואני לא בטוח עד כמה יש כזה באנגלית.

  15. וואו. איזה מאמר מעולה. נהנתי לקרוא גם את כל התגובות.
    מסכים עם ולדי שאמר שאם הייתי הוא, מחתים אותו למקס שמתחיל בקיץ 2013 ואז נראה – אם הקבוצה הייתה אלופה הוא יכול היה לספוג את זה, וגם אם לא.
    שם יש לו אחלה הזדמנות לעשות מו"מ עם קבוצה שרוצה פרנצ'ייז פלייר חדש, מוכן ומזומן, בשל ובוגר יותר.

  16. נהדר מיקי, כתוב נפלא ומחכה להמשך.
    לדעתי יש בהחלט מקום לתאר את השתלשלות האירועים שהביאה את הקבוצה לאוקלהומה מסיאטל. "החטא הקדמון".
    סיפור הבעלים זה אולי הסיפור הכי מעניין בקבוצה הזו וזה שהכי פחות מדובר בו.
    פרסטי לטעמי עשה מעל ומעבר עם מה שהיה לו מקצועית, וההחלטה לא לשלם מס מותרות היתה נטו של הבעלים. ראוי גם לציין שלא בפעם הראשונה אוקלהומה נפגעה מחוק חדש שגרם לבעלים לפחד מהלא נודע ומתשלום מס שהיום מקובל על כל קבוצה שרוצה לזכות באליפות.
    סיפור הדדליין שניתן להארדן הוא לא פחות משמעותי ומניח שזה על פרסטי שלא הבין את הכבוד המינימלי שצריך לעשות במו"ם מול שחקן. אולי אם היה נותן כמה ימים היה מצליח לשכנע את הארדן שממש לא רצה לעזוב והיה מוכן על פי הודאתו להמשיך ולעלות מהספסל. הם ממש רק הרגע היו בגמר הליגה וכולם היו מפוקסים על דבר אחד-לזכות באליפות.
    יש המון מה ללמוד מבחינה ניהולית כשמסתכלים על סיפור אוקלהומה, גם לחיוב וגם לשלילה. לדעתי ההתעסקות המקצועית במי שחקן יותר טוב בדיעבד, הארדן או ווסטברוק היא אנקדוטה חמודה אבל לא הדבר המרכזי, אלא נושא קבלת ההחלטות, מה מוביל אליהן ואיך מתמודדים איתן לאחר שנעשו.

    1. הכל סבבה אבל הארדן להזכירך עדיין לא סיים חוזה,הייתה לו שנה שלמה אז או שתעשה מה שולדי אמר או שתיקח סיכון תרוץ עוד שנה ביחד ומקסימום איבדת אותו בלי תמורה ולהזכירך התמורה שהוא קיבל הראתה שהוא כנראה עדיין לא האמין בהארדן שיתפתח לכוכב כזה.
      זאת לדעתי הטעות הכי גדולה של פרסטי

    2. יניב למעשה אתה לא סותר את אפלטון. ההחלטה של פרסטי נראית כטעות, כי בעצם רק הוא אילץ את עצמו לעשות את ההכרעה הזאת, שכולנו כאן, לפחות בדיעבד, לאור מה שקורה כיום בליגה, חושבים שהיא לא הייתה הכרחית, והקבוצה הזאת הייתה יכולה וצריכה לרוץ עוד שנה קדימה לנסות לעלות קומה ביחס למקום שהיו – בגמר!
      מצד שני, הוא חשב שהוא בדיוק מביא את מה שחסר. קלעי כמו מרטין שיכול אולי לתת בדיוק את הפינה שחסרה במשחקי הכרעה. בכל מקרה זה משעשע עכשיו לקרוא מה כתבנו בזמן אמיתי על העסקה. ראוי הטור הזה של מנחם:
      http://www.hoops.co.il/?p=3055

      1. אוי זה גדול 🙂
        הטור שמנחם ירצה לקבור.
        היו כאן כמה גולשים שעלו על ההבדל בין ווסטברוק להארדן. פליימייקר.

        1. מה שיפה בטור הזה, לגלות שסטוקטון עשה כבר אז טרולינג ושימוש בתמונות של אחרים, עם העלבה של מנחם
          שם – תגובה 15

    3. אפלטון, בוסטון מ 2007-8 שילמה את המס במשך 3 עד 4 שנים כמדומני. אני חושב שגם הלייקרס של קובי ופאו שלמה את המס. גם אוקייסי יכלה לשלם, ואם זה נכון ש 4 מליון הפילו חוזה ל 4 שנים עם סופרסטאר שכבר אז אפשר היה לראות שהוא כשרון ענק אז הם מטומטמים שלא נתנו מה שהוא ביקש. מי יודע, אולי היו להם 2 אליפויות NBA…

      1. זה לא בדיוק רק ה 4 מיליון זה העובדה שזה היה שם אותם מעל מס המותרות ואז החוזה החדש לאיבאקה לא היה מתאפשר בלי לשלם המון כסף.
        אני לא מוצא עכשיו את הכתבה אבל השינוי במבנה הcap (חוסר המוכנות לתשלום מס מותרות) פגע באוקלהומה פעמיים.
        גם במקרה של הארדן, וגם במקרה של דוראנט (שלמעשה לא הפסיד כמעט כסף כשבחר לעבור לגולדן סטייט במקום להישאר בגלל הגדלת התקרה באופן דרמטי באותה שנה).

    1. מחכה בקוצר רוח להמשך. מעניין מה סידרת מאמרים כזאת היתה עושה לפופוביץ' ולסן אנטוניו של היום, או לדאלאס של היום. רק להזכיר ש-OKC היתה קרובה מאד להיות אלופת ה-NBA לפחות פעם אחת ולהגיע לגמר ה-NBA פעמיים
      הלוואי ופרסטי היה יכול לקרוא את המאמר ולהגיב!

      1. מנחם גם גידלת כאן אחלה דור של כותבים,
        וזו קרמה טובה שלך שאתה נהנה גם ממאמץ של אחרים לכתוב.
        וגם תודה רבה על הכתבה של מכניקת הזריקה
        של קרי כתבה יפייפיה שלך ולא פעם ראשונה. ועוד…
        באהבה.

  17. נראה שנוסף עוד כתב מצוין למשפחה,
    סיפתח אדיר מיקי, גם כמגיב כיף לקרוא אותך.
    מאחל לך יאהבו אותך כאן כמו את מאנו (אחד האהובים באתר),
    לוקח את הארדן לפני ווסטבורק שהורס
    כמובן שאז היה אחרת ומשה רבנו היה מגמגם (וצעיר מאד)
    בפלייאוף כאילו הוא צריך לעלות להר סיני.
    (אם משה האמיתי ואוהדיו הסליחה אני בטוח שהוא לא כועס)

  18. טור מצויין – אחלה כתיבה!!!

    OKC הייתה קבוצה עם פוטנציאל גדול שנכון לאותו רגע של ההחלטות, אלו היו החלטות טובות של פרסטי, שהוא עדיין GM אדיר שיודע לשנות ולתקן.

    1. אי אפשר לדעת איך הארדן היה נראה רק עם דוראנט. העניים שהארדן רצה קבוצה לעצמו ולא ממש רצה לחלוק אותה עם עוד מישהו (ב-OKC הוא תמיד עדיין היה בצל של דוראנט).
    2. הקבוצה הזו סבלה מפציעות – אולי באמת היו שווים אליפות ללא הפתיעות.
    3. לא קרה ממש קבוצה שהייתה כל כך חזקה, שמועמדת לאליפות, שהשחקן הכי טוב שלה הלך למתחרה העיקרית – מהלך נוק-אאוט מצד דוראנט.
    4. פרסטי התמודד כאן עם בעיות והצליח לשנות ולתקן.
    5. צאצן חזק לדעתי היה מצליח להשתלט על העניינים (זה גם בדיעבד). אבל ספולסטרה קיבל את האגואים של מיאמי עם ריילי מאחוריו ואי אפשר היה לגעת בו.
    פרסטי נתן גב לברוקס, פשוט ברוקס כנראה מאמן נחמד אבל לא יותר מכך.

    1. הרעיון הזה שהארדן רצה קבוצה לעצמו כל כך לא נכון שאני לא יודע מאיפה הוא עולה כל הזמן.
      הארדן בעצמו אמר לא פעם ולא פעמיים שהוא היה שמח להמשיך לעלות מהספסל, וזה משהו שמעט מאוד שחקנים שנבחרים בבחירה כל כך גבוהה מוכנים לעשות. בלי קשר היה אפשרות לדעתי לשחק עם ווסטברוק והארדן בחמישייה. הבעיה בהשתלבות לצד אחרים היא עם ווסטברוק, לא הארדן.
      כמובן שבדיעבד זה היה המהלך הנכון מבחינתו של הארדן (ושל חשבון הבנק שלו) אבל העובדה שהסיבה שהארדן עזב בגלל הרצון שלו לקבוצה לעצמו פשוט לא נכון.

  19. אני לא ידוע אם צריך לגמור את כל התחמושת כבר בכתבה הראשונה (הנהדרת), אז אוסיף רק עוד הערה.
    לטעמי, פרסטי עשה כמעט הכל נכון. ב-2016, ללא פציעות, אוק' סיטי הגשימה את החלום שלו. היא הציגה כדורסל מרהיב ומחשמל עם הגנה אתלטית וחילופים אוטומטיים, והתקפה שמבוססת על כישרון אדיר ושני שחקני על, אחד יותר ואחד קצת פחות. המהירות והאינטנסיביות שלה הפילו מהרגליים שתי אימפריות כדורסל, ללא יתרון ביתיות, ורק צירוף מקרים אומלל והתעלות של קליי תומפסון במשחק 6, שבכל נקודת שבירה שמר את ג"ס בחיים – מנעו מהצמד ראסל ודוראנט את הגמר הכללי. פרסטי המשיך להיות יצירתי והביא לקבוצה את אולדיפו, והכל היה מוכן לריצה הגדולה – שכולנו יודעים כיצד היא הסתיימה.
    באשר להארדן – הוא כוכב על ושחקן ההתקפה אולי השלם ביותר בליגה. עם זאת : לא בטוח שהוא ודוראנט היו משיגים אליפות (היה להם סיכוי מול ג"ס 2016?) ואינני בטוח שהוא יגיע עם יוסטון רחוק יותר ממה שראסל יגיע עם אוק' סיטי.
    מצפה לכתבה הבאה בסדרה.

    1. ערב טוב
      טור מעולה ומסקרן מאוד לגבי ההמשך .
      בפרט מענינת דעתם של אלו שאין להם מעורבות רגשית ישירה כלומר אוהדי קבוצות אחרות כמו מיקי עצמו שמזה מספר חודשים טוען שאוק חייבת להטריד את ראס ולהבנות מחדש כך שהעמדה שהוא מביע כאן לא מפתיעה .
      אפלטון העלה נקודה שלדעתי מאוד חשובה והיא שאלת מעורבותו של הבעלים בהחלטה הזו ובעיקר בעיתוי שלה .
      זה נושא שקשה למצוא אליו התיחסות כלשהיא וכמעט תמיד האחריות על הטרייד הזה לטוב ולרע נופלת על פרסטי .
      לדעתי , וכבר הבעתי אותה לא מעט פעמים , חלק ניכר מהדברים שנראים לנו מוזרים וחסרי הגיון בהתנהלות של הקבוצה הזו הן בבנית הסגל והן בסגנון ושיטת המשחק מוכתבים לפרסטי מרמה יותר גבוהה
      בהיררכיה . מי בדיוק לוחש באוזנו של קליי בנט אין לי מושג , אולי בעתיד יתבררו הדברים .
      שחקן העבר , אתה לאחרונה צפית שאוק. תזכה בטבעת השנה או לפחות באליפות המערב .
      האם זה אומר שזה הפוטנציאל של יוסטון בהנהגת הארדן ?

      1. שלום יוסי, טוב לשמוע ממך. נעדרת זמן רב, מזל שיש כתבות על אוק׳ שמוציאות אותך אל האור.
        אני חושש שליוסטון של הארדן יש תקרת זכוכית. אני מאמין שלטריו של אוק׳ יש פוטנציאל רב יותר. מנגד, אולי הטמיר צודק וראסל הוא חסר תקנה. השנה, לדעתי, זו שנת המבחן שלו. אני מאמין שהוא כוכב על מהסוג שהולך עד הסוף. אבל אין לזה ביסוס מעבר למשאלת לב.

        1. שחקן העבר ערב נפלא
          טוב להתכתב איתך שוב .
          האמת היא שאני מקפיד לקרוא כמעט כל מה שנכתב כאן אבל החלטתי החלטה מודעת למעט בתגובות לאחר שקיבלתי מחמאה מרועי , בבחינת כל המוסיף גורע או כמו שאומרים החברה לפרוש בשיא .
          חלק מהמגיבים לעיל , כמו גם חלק מהמגיבים ב-2012 עמדו על הנקודה העיקרית : האם ראס יכול להיות עושה משחק או כפי שהגדרתי את זה בזמנו floor general ?
          בעקבות הטור המעולה של מיקי , נברתי קצת ביוטיוב ומצאתי וידאו שמנתח את הביצועים שלו במשחק 2 של סדרת הגמר ב-2012 וזה די חיזק אצלי מה שהרגשתי בזמן אמת .
          בסהכ הביצועים שלו כמנהל משחק לא היו נוראים כפי שנטען אז אבל
          2 דברים מאוד צרמו :
          1. 26 זריקות !!! לא סביר כשלידך שחקן שזכה 3 פעמים ברצף במלכות הסלים .
          2.עוד יותר צורם : 3 פעמים דוראנט חופשי לגמרי בטווח שלו , 3 פעמים לא מוסר לו או שלא מבחין בו . במשחק שנגמר 4 הפרש אתה מבין את המשמעות . זה בדיעבד המשחק שהכריע את הסדרה .
          המסקנה של הסרטון וגם שלי , שנכון ל-2012 ראס לא היה עושה משחק מספיק טוב להביא אליפות .
          מה דעתך נכון להיום ? במשחקים קובעים הוא ילך ל-26 זריקות או ל-18 זריקות ? יבחין בפול ומלו חופשיים ?
          אני לכשעצמי לא יודע להעריך את זה , והאמת היא שמעולם לא ידעתי לצפות מה ראס יעשה ברגע נתון , מהלך גאוני או מהלך שרלטני .
          מה שבטוח , לא חשבתי בזמנו שזה מה שעמד על הפרק , בחירה בין ראס להארדן , לדעתי זה נסיון למצוא הגיון בטרייד שנראה אז כחסר פשר , ובדיעבד נראה עוד יותר חסר פשר .
          לזכותי יאמר , שהתגובה הראשונה שלי למי שיידע אותי על הטרייד הזה היתה שחלון ההזדמנויות של אוק. נסגר לנצח .
          אתה חושב שהנצח יגיע ב-2018 , לכן שאלתי השניה אליך :
          איך מבחינה מקצועית של מצ'אפים אתה רואה סדרות של אוק. מול
          מינ.,גולדן,יוסטון,קליבלנד ? לדעתי אלו 4 סדרות שתצטרכו לנצח כנראה בלי יתרון ביתיות .

          1. יוסי,
            מסכים עם כל מה שכתבת. מספר הזריקות של ראס הוא באמת הנקודה המרכזית בדיון עליו. לצערי, קצת מאוחר כדי להתייחס לכל השאלות שהעלית. בקצרה:
            1. כן, אני חושב שהשנה זו השנה של אוק' סיטי. מבחינה מקצועית קשה לגבות אמירה זו. במילים שלך – פרסטי פתח שוב את "החלון", אבל זה לזמן מאוד מאוד מוגבל.
            2. לגבי הזריקות של ראס – למה כלבים מלקקים את הביצים של עצמם? כי הם יכולים… ראס יכול להגיע לזריקה "טובה" מבחינתו בכל התקפה. אי אפשר באמת למנוע זאת ממנו. מבחינתו, בכל התקפה בה הוא לא זורק – הוא עושה זאת מתוך וויתור. הוא מאמין שהוא ברמת הקליעה של דוראנט, מלו וג'ורג'. האמונה העיוורת שלו בעצמו היא רומנטית והיא עשויה להביא אותו לפסגות. בינתיים, היא מתבררת כלא-רציונאלית ומביאה אותו לבורות.
            3. לגבי סדרות הפלייאוף – כדי לעבור סדרה צריך 4 התפוצצויות, או "התחברויות". זו המהות של ראסל – מעשה טוב ואז מעשה רע כשבפועל, טיפה יותר טוב מ-רע. זה אמור להספיק מול כולם מלבד ג"ס. ג"ס זה כבר דיון נפרד (לפעם אחרת).
            4. ראסל יעיל כשהוא מתפרע (20+ זריקות). כשהוא מאופק, הוא סתם עוד רכז טוב בליגה, ללא הערך המוסף. הלחץ שהוא מפעיל על ההגנה, לאורך סדרה, זה יותר מדי. בשנה שעברה הוא לא היה רחוק מלקחת עוד כמה משחקים מיוסטון הגדולה, לגמרי לבדו, בסדרה שבה אולדיפו וארינס שברו את הסל (לא יודע מי אשם בזה).
            חפרתי. לילה טוב לעת עתה.

  20. תודה רבה. איזה פיצוצים בראש הולכים לי בראש. אין לי באמת דעה מגובשת האם היה צריך להשאיר את הארדן. כנראה שכן,- הנק' שבגללם לא,- נחנק בפליי'. לדעתי באופן קונסיסטני ועקבי. השניה, והיא אפי' חשובה יותר, הבנ"א (בפרט עם אלפא דוג כראס) זה סרטן בחדר ההלבשה.

    אני אישית שונא את הארדן (למרות הערך הגבוה שהוא נותן לי בפנטזי), את צורת המשחק את הפרצופים.. את הכל ממש הכל. הוא שני בשנאתי אליו רק לקאפקייק.

    לגבי השאלה אם להשאיר את הארדן או ראס, אין בכלל שאלה לדעתי. אין צורך להכנס למספרים כל עוד הארדן לא מביא אליפות על הגב שלו, אז הוא סתם עוד שחקן מהתבוננות כלכלית של ההנהלה. לעומת ראס, זה היילייט כל ערב. בפרט אחרי עונת הTD אפשר לומר בבירור שהערך ושווי השוק של ראס גבוה יותר לבעלים. (מבחינת חולצות ומבחינת אוהדים)

  21. מה שהכי אהבתי בסדרת הגמר מול מיאמי היה שאת הניצחון היחיד של אוק' השיג דוראנט בעזרת… חכו לזה… לא קליעה אלא אסיסט. ולמי? לזה שלא הוזכר בכתבה, ניק קוליסון. באותו רגע, שהסקורר הכי טוב של הקבוצה בחר למסור בהתקפה האחרונה במקום לזרוק והכריע כך את המשחק הייתי בטוח שזוהי תחילתה של שושלת. אבל בסוף לא.

  22. מעולה…הסתכלתי בקישור לפוסט מ 2012 שהכנסת, ולראות את התגובות (כמו הפוסט עצמו) בדיעבד זה אחד הדברים המעניינים. היא למשל קטע מתגובה של אחד המגיבים העקביים ויודעי דבר באתר –
    "…הארדן הוא לא רק שחקן התקפה מגוון שנותן פאנץ' אדיר מהספסל, אלא גם שחקן הגנה מצויין שעשה להרבה שחקנים – כולל קובי בריאנט – הרבה צרות בצד הזה של המגרש."

כתיבת תגובה

סגירת תפריט