שנה נוספת חלפה עברה לה, עם קליעותיה למטרה ועם עברותיה נראה אמנם כאילו תשפ"ב זה עתה  החלה, והנה תשפ"ג מידפקת בשער, ו.... ההופס, כך מתברר,  לעולם נשאר: הן בחיי היום-יום…

"מצטער, פשוט אין לך את זה!" אמר המאמן. "אני מרגיש יותר טוב. לא להיבהל." הוא כתב לקבוצה הווטסאפ ששמה "הקבוצה הטובה ביותר אי פעם" דקותיים אחרי שדווקא סקוטי מכל האנשים…

"יום הזיכרון" לא "יום הזיכרונות", לא "יום הזכורים", לא "יום הזוכרים". יום הזיכרון! כי ביום הזה הזיכרונות הרבים של כל אחד ואחד מאתנו מתאחדים יחד לכלל זיכרון אחד עצום וגדול.…

קול תיפוף נשמע מרחוק כששוטטתי לפני כשבוע ביפו. השמש זרחה על אחר צהריים אביבי ושום ענן לא העיב על תכלת  הטורקיז המופלאה של יפו. קול מואזין שקרא לתפילת אחר הצהריים ביום הרמאדן, התחרה בקול פעמוני כנסיות רחוקים, וכל אחד מן הקולות הבהב במקצב משלו שנחתך למשמע קול אופנוע קצוץ-אגזוז שצרם התקרבו, והתרחק ממני בשאגה נמוגה והולכת.

עת ליצור ועת לספר. עת לשחק ולעת ללמד משחק. ופה באתר, פה אנו דוגלים בעט, בעת לבחון את מי שמשחק ואת מי שמלמד את המשחק וגם ואת מי שמספר עליו...

ובסוף בסוף היו פנדלים. יש משהו בחצי הדרומי של כדור הארץ שמעצים את התחושות כלפי הכדורגל. הן במרכז ודרום אמריקה והן באפריקה הכדורגל הוא הרבה יותר מספורט. הוא מינימום דת.…

אז אתמול אחר הצהרים אני יושב לי להנאתי על המדרכה מתחת לגגון הקיוסק של מנש, מתבודד מהאחרים באמצעות מסיכה כפולה, ומבודד עצמי מכרמל, הסופה, בעזרת שני מעילים, סוודר, וכוס תה…

היום, כמה דקות אחרי שקיעת החמה (מאחר והיום מעונן, הולכת להיות שקיעה מדהימה מלאת גוונים של כתום וכחול), כשיופיעו מבעד לעננים שלושה כוכבים, תפנה תשפ"א את מקומה לתשפ"ב, ותחל שנה חדשה.

לפעמים צריך גם לדעת להחמיא. אנו הישראלים אמנם מעולים בעיקר בקיטורים, אבל לפעמים רצוי וחשוב שנדע להוקיר מעשים. מעשה שהיה כך היה: ביום שלישי פתחתי את הטלוויזיה בערוץ הספורט, בדיוק בשידור ישיר של טקס האזכרה לי"א חללי מינכן. צפיתי, נזכרתי. התרגשתי, ובעיקר הופתעתי.